פיטר סאטקליף

פיטר סאטקליף (באנגלית: Peter Sutcliffe‏; 2 ביוני 1946 – 13 בנובמבר 2020) היה רוצח סדרתי שבסוף שנות ה-70 הטיל את אימתו על צפון בריטניה, ונודע בכינויו "המרטש מיורקשייר". לאחר שרצח 13 נשים נלכד "המרטש" ב-1981 ונידון למאסר עולם בבית החולים ברודמור. ב-11 באוגוסט 2016, נקבע שסאטקליף היה בריא מבחינה נפשית וכי ניתן להחזירו לכלא. ב-24 באוגוסט 2016 הוא הועבר לבית הכלא פרנקלנד במחוז דרהאם.

פיטר סאטקליף
Peter Sutcliffe

אין תמונה חופשית
לידה	2 ביוני 1946 בינגלי, הממלכה המאוחדת
פטירה	13 בנובמבר 2020 (בגיל 74) University Hospital of North Durham, דרהאם, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Peter William Sutcliffe
מדינה	הממלכה המאוחדת

ביוגרפיה

סאטקליף נולד בבינגלי שבבריטניה לג'ון וקייטלין סאטקליף. בבית הספר הוא היה ידוע כמתבודד. הוא הפסיק את לימודיו בגיל 15, ועבד בשנות ה-60 וה-70 במקומות עבודה מזדמנים שונים, ביניהם כקברן, כאורז חבילות וכנהג משאית.

ב-1967 פגש את סוניה צורמה הצ'כית, והם נישאו ב-1974. בשנים שלאחר מכן היו לסוניה מספר הפלות, ולבסוף התבשרה כי לא תוכל ללדת ילדים. סוניה השלימה את לימודי ההוראה שלה, ועבדה כמורה, וב-1977 רכש הזוג בית ביישוב היטון שבברדפורד.

הרציחות

את התקיפה הראשונה באזור יורקשייר ביצע סאטקליף ביישוב קיילי ב-5 ביולי 1975, אז תקף אישה שהלכה לבדה ברחוב, סאטקליף הימם אותה בפטיש עד לחוסר הכרה, וביצע חתכים בביטנה. הוא עזב אותה מבלי להורגה כאשר שכן התקרב לסביבה. לאחר מספר תקיפות נוספות בחודשים הבאים, הוא ביצע את הרצח הראשון בלידס, כשהימם אישה בפטיש ודקר אותה בגרונה וחזה. על גופתה נתגלו גם שאריות נוזל זרע. חקירת המשטרה לגבי הרצח כללה 150 שוטרים ו-11,000 נחקרים, אך לא הניבה דבר.

ב-1976 רצח עקרת בית שעסקה בזנות, ותקף צעירה שחזרה ממסיבה והוא הציע לה טרמפ. ב-1977 רצח שתי בחורות נוספות שעסקו בזנות ונערה בת 16, וכן תקף קשות אישה נוספת. סימנים שהשאיר בזירות הרצח, כמו עקבות צמיגי משאיתו ועקבות נעליו, נבדקו היטב על ידי המשטרה והעלו רשימות חשודים ארוכות, אך לא הניבו דבר. בשנה זו רצח זונה נוספת ממנצ'סטר, שגופתה התגלתה רק 10 ימים אחרי הרצח. בהודאה שמסר מאוחר יותר, טען סאטקליף שחזר אל הגופה מספר ימים לאחר הרצח והזיז אותה ממקומה, במטרה למצוא שטר חדש של חמישה פאונד שנתן לה וחשש שיסייע לשוטרים לעלות על עקבותיו. הוא לא מצא את השטר, וכשהתגלתה הגופה (על ידי השחקן הבריטי ברוס ג'ונס, שהיה אז עובד מחלבה), גילו השוטרים את השטר וקישרו אותו לסניף בנק בבינגליי. בעקבות זאת הם חקרו כ-5,000 גברים, כולל סאטקליף עצמו, אך לא הצליחו לקשור איש מהם לרצח.

ב-1978 רצח שתי זונות נוספות, גופתה של אחת מהן הוסתרה מתחת לספה והתגלתה רק 3 חודשים לאחר מכן. בהמשך רצח אישה בת 40 במגרש חניה במנצ'סטר. לאחר כמעט שנה ללא רציחות, במהלכה מתה אימו של סאטקליף, רצח שוב ב-1979 פקידה בת 19 בדרכה לביתה. בתקופה זו קיבלה המשטרה שני מכתבים וסרט-הקלטה בהם "הרוצח" מקניט את השוטרים על שאינם מצליחים לתפוס אותו. המכתבים וההקלטה הפכו לגורם חשוב במרדף אחר הרוצח. לאחר שסרט-ההקלטה הושמע לקהל הרחב, "חגגה" העיתונות המקומית את סיפור "המרטש" המהתל במשטרה. אלא שכשהוא נתפס ב-1981 התברר שהמכתבים וסרט-ההקלטה שקיבלו השוטרים לא היו אלא מעשה תעלול, שלא הוא ביצע. למעלה מ-20 שנה חיפשה המשטרה את המתחזה, ורק בשנת 2005 מצאה אותו – פועל מיורקשייר בשם ג'ון המבל, שהודה באשמה, אך סירב להודות שעשה זאת כדי לפגוע בחקירת המשטרה. המשטרה טוענת שסרט-ההקלטה היטה את כיוון החקירה לחפש אדם באזור שממנו בא המוקלט, שזוהה על-פי המבטא הייחודי שלו, וכך נפגע תהליך החקירה. המבטא הזה הוא שגרם ללכידתו של המבל בסופו של דבר. המבל נידון לשמונה שנות מאסר.

לקראת סוף 1979 רצח סאטקליף סטודנטית מברדפורד, דבר שעורר סערה ציבורית משום ששוב הוכח שלא רק זונות מצויות בסכנה ממעשי הרוצח הסדרתי, אלא כל אישה. סאטקליף נחקר בתקופה זו מספר פעמים, ונכלל ברשימה של 300 חשודים בלבד שקושרו לשטר חמשת הפאונדים, אך הראיות נגדו היו קלושות. בסך הכול נחקר סאטקליף 9 פעמים לפני שנעצר.

ב-1980 נעצר סאטקליף על נהיגה בשכרות, ובזמן ההמתנה למשפטו רצח עוד שתי נשים ותקף שתיים נוספות. בתקופה זו אחד מידידיו דיווח למשטרה על חשדותיו כי הוא הרוצח, אך דיווח זה נגוז בין הדיווחים הרבים שהיו מונחים על שולחנה של המשטרה.

המעצר, החקירה והמשפט

ב-2 בינואר 1981 נעצר סאטקליף בברומהיל, שפילד, יחד עם זונה עמה התרועע, באשמת נהיגה במכונית בעלת לוחית רישוי מזויפת. הוא נחקר בין השאר גם על הרציחות של "המרטש מיורקשייר" (בשל ההוראה שקיבלו השוטרים בסביבה לחקור בנושא זה כל אדם שנתפס עם זונה), והתאים למאפיינים רבים שתיארו הנשים שהותקפו על ידו ונותרו בחיים (כגון השיער, הרווח בין השיניים, ומידת הנעליים). הוא נשאל על מכוניתו שנראתה בעבר על פי רישומי המשטרה במספר מקומות בהם עבדו זונות, אך הוא הכחיש כי היה שם או כי היה אי פעם עם אישה אחרת. למחרת נזכר השוטר שלכד את סאטקליף כי במקום בו נתפס עם מכוניתו, ביקש סאטקליף לגשת הצידה ולהטיל את מימיו; השוטר חזר לאזור זה ומצא שם סכין, פטיש וחבל שהוחבאו. כן נמצא סכין נוסף שהוחבא בשירותים של תחנת המשטרה. השוטרים השיגו צו חיפוש לביתו, וחקרו את אשתו; היא זיהתה את הסכין שנמצאה לצד הפטיש, וכשנשאלה על מעשי בעלה בלילה בו אירעה אחת הרציחות, אמרה כי הוא הגיע לביתו מאוחר באותו יום.

אחרי יומיים של חקירה, עימת אותו החוקר עם העובדה שכשנתפס ניגש הצידה שלא כדי להטיל את מימיו. סאטקליף הבין שכלי נשקו נמצאו, ואז הודה כי הוא "המרטש מיורקשייר". הוא תיאר בשלווה את כל רציחותיו, ומספר שבועות מאוחר יותר טען שהחל לבצע אותן אחרי שאלוהים הורה לו לעשות זאת. בתואנה זו טען במשפטו שאינו אשם ברציחות, וכי קולות שונים שהוא שומע מאז שעבד כקברן הם אלו שהורו לו לרצוח זונות.

בהערכה פסיכיאטרית שנעשתה לו הוא אובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית, אך השופט לא קיבל את הטענה וקבע לסאטקליף משפט מול חבר מושבעים. המשפט נמשך שבועיים, ובסופו הוחלט כי הוא אשם בכל הרציחות והתקיפות, ועונשו נקבע למאסר עולם. השופט קבע שלא ניתן יהיה לבקש חנינה לפני שיעברו 30 שנות מאסר בפועל (בהיותו של סאטקליף בן 65, בשנת 2011).

המאסר והאשפוז

סאטקליף החל לרצות את עונשו ב-22 במאי 1981, אך במהרה אובחן כסובל מסכיזופרניה. העברתו למוסד פסיכיאטרי סגור לא אושרה. ב-1983 הוא הותקף לראשונה על ידי אסיר אחר, שפצע אותו בפניו בשברי ספל קפה, עד שנזקק ל-30 תפרים. מספר חודשים לאחר מכן הוא הועבר לבית החולים ברודמור.

ב-1996–1997 הותקף סאטקליף מספר פעמים על ידי אסירים אחרים, ואף התעוור בעקבות זאת באחת מעיניו. הוא הועבר לאגף שמור יותר בבית החולים. ב-2003 דווח כי הוא סובל מסוכרת. ב-2005 הוא קיבל אישור לצאת לחופשה קצרה בליווי ארבעה אנשי צוות בית החולים, כדי לבקר במקום בו פוזר אפר גופתו של אביו, שמת זמן קצר לפני כן.

ב-16 ביולי 2010 נדחתה בקשתו לקביעת תקופת מינימום למאסרו, במטרה לבקש חנינה בהמשך; השופט קבע כי הוא לא יוכל להשתחרר וכי יישאר בבית החולים ברודמור עד מותו. הוא ערער על ההחלטה ובית המשפט לערעורים דחה את בקשתו ב-14 בינואר 2011 ולאחר מכן ב-9 במרץ 2011 נדחתה גם בקשתו לפנות לבית המשפט העליון.

ב-11 באוגוסט 2016, נקבע שסאטקליף היה בריא מבחינה נפשית וכי ניתן להחזירו לכלא. ב-24 באוגוסט 2016 הוא הועבר לבית הכלא פרנקלנד במחוז דרהאם.

אשתו סוניה נפרדה ממנו ב-1982, וגירושיהם הושלמו ב-1994. היא תבעה וזכתה בתשע תביעות דיבה נגד עיתונים ומפרסמים שונים.

נפטר ב-13 בנובמבר 2020, לאחר שחלה במחלת נגיף קורונה 2019 במגפת הקורונה בממלכה המאוחדת וסירב לקבל טיפול.

בתרבות הפופולרית

בשנת 2020, נטפליקס הפיקה סדרה דוקומנטרית בת ארבעה פרקים בשם "המרטש מיורקשייר". הסדרה עוקבת אחר כרונולוגיית האירועים, ומסופרת באמצעות ראיונות עם חוקרים, עיתונאים, ניצולים ובני משפחה של קורבנות.

בשנת 2023, רשת ITV הבריטית הפיקה מיני סדרה בת שבעה פרקים בשם "המרטש מיורקשייר: המצוד". הסדרה שמה דגש על סיפורם של הקורבנות, וההתנהלות הלקויה של המשטרה, ולא סביב המרטש עצמו.

קישורים חיצוניים

• אתר "המרטש מיורקשייר"
• פיטר סאטקליף, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• "המרטש מיורקשייר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "המרטש מיורקשייר: המצוד", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)