פיליפ דה לאסלו
פיליפ אלקסיוס לאסלו דה לומבוס (באנגלית: Philip Alexius László de Lombos; בהונגרית: László Fülöp Elek, פילפ אלק לאסלו; 30 באפריל 1869 - 22 בנובמבר 1937), [1] הידוע באופן מקצועי בשם פיליפ דה לאסלו, היה צייר אנגלו-הונגרי הידוע במיוחד בזכות דיוקנאותיו של אישים מלכותיים ואריסטוקרטים. הוא הצטרף כחבר למסדר הוויקטוריאני המלכותי על ידי אדוארד השביעי ב-1909, וב-1912 הוא הועלה על ידי פרנץ יוזף הראשון מאוסטריה להיות חלק מהאצולה ההונגרית.
_%E2%80%93_National_Portrait_Gallery_FXD.jpg) | |
| לידה |
30 באפריל 1869 פשט  |
|---|---|
| פטירה |
22 בנובמבר 1937 (בגיל 68) המפסטד, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Laub Fülöp |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הונגריה |
| השכלה | |
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
| בן או בת זוג |
לוסי גינס (1900–1932) |
| פרסים והוקרה |
המסדר הוויקטוריאני המלכותי (1909) |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכה
לאסלו נולד בבודפשט כפילפ לאוב, בנם הבכור של אדולף ויוהאנה לאוב, חייט ותופרת ממוצא יהודי. פילפ ואחיו הצעיר מרצי שינו את שם משפחתם ללאסלו ב-1891. בגיל צעיר התחיל לעסוק בצילום תוך כדי לימודי אמנות, ולבסוף נקלט לאוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות שם למד תחת ברטלאן סקיי וקארוי לוץ. לאחר מכן המשיך את לימודיו במינכן ופריז, שם זכה במדליית זהב גדולה בהתערוכה העולמית של פריז ב-1900 על דיוקנו של האפיפיור לאו השלושה-עשר. ב-1903 עבר לווינה וב-1907 עבר להתגורר בלונדון, שם חי עד סוף חייו, תוך כדי שהוא מטייל ברחבי העולם ומתפרנס מאומנות.[2][3]
בשנת 1900, פיליפ דה לאסלו נישא ללוסי מדלן גינס, שהייתה בת משפחת גינס ואחותו של הנרי גינס. הזוג נפגש לראשונה במינכן ב-1892, אך בתקופה הראשונה של היכרותם הוטל עליהם איסור להיפגש. מנישואיהם נולדו שישה ילדים והם גידלו 17 נכדים.[4]
התעניינותו של לאסלו בנצרות החלה כבר בנעוריו, ככל הנראה בשל חברותו עם משפחת ולנטינס, זוג בווארים מבוגרים.[5] הוא נטבל לנצרות בקהילה הקתולית ההונגרית ב-1894. לאסלו תיאר את עצמו כ"אדם שלא התפלל בתדירות אך קרא את התנ"ך והיה מאמין עמוק באלוהים ובדת הנוצרית". [6] חוויותיו בוותיקן ב-1900, ובמיוחד מפגשו עם האפיפיור לאו השלושה-עשר, חיזקו את אמונתו.[7] לאחר נישואיו המיר את דתו לאנגליקניזם, וילדיו גודלו כפרוטסטנטים. בהרצאה שנתן ב-1934 בפני אגודת פישר, הוא הדגיש את אמונתו כי "עבודת הטבע היא חובה דתית" וטען כי "בטבע מתגלה האלוהות באופן המלא ביותר, ורק דרך קבלת התגלות זו ניתן להבין אותה כראוי ולהוכיח את כנות הפולחן".[8]
הפטרונים של לאסלו העניקו לו כבוד רב ומספר מדליות ותארים ניכרים. ביולי 1909, הוא הוענק לו התואר MVO (חבר מסדר הוויקטוריאני המלכותי) על ידי המלך אדוארד השביעי, כהוקרה על תרומתו לאמנות. בשנת 1912, הקיסור פרנץ יוזף הראשון של האימפריה האוסטרו-הונגרית העניק לו תואר אציל, ושם המשפחה שלו השתנה ל"לאסלו דה לומבוס". עם זאת, לא הרבה לאחר מכן הוא חזר והשתמש בשם "דה לאסלו", שבו הוא נודע והתפרסם בקרב קהל האומנות והאצולה האירופאית.[9]
אף על פי שהיה אזרח בריטי נשוי לבריטית ואב לחמישה בני אזרחים בריטיים, פיליפ דה לאסלו נכלא במהלך מלחמת העולם הראשונה בין השנים 1917 ל-1918 למשך יותר משנה. האשמה שנטענה נגדו הייתה על קשר עם מדינת אויב, לאחר ששלח מכתבים לבני משפחתו הנמצאים באוסטריה שנחשבה בצד הנגדי לממלכה המאוחדת. דה לאסלו שוחרר מהכלא בשל בעיות בריאותיות וביוני 1919 זוכה לחלוטין מכל אשמה מה שאפשר לו לשוב לפעילותו האמנותית ולחייו האישיים.[10]
בשנותיו האחרונות חווה בעיות לב מתמשכות. באוקטובר 1937, הוא עבר התקף לב ונפטר חודש לאחר מכן בבית היים (אנ') הממוקם בהמפסטד שבלונדון.[11] דה לאסלו היה אמן מוערך בזמנו והיה כה מוערך עד כי עבודתו כללה חלק מתחרות הציור באולימפיאדת הקיץ 1932. ההשפעה שלו על העולם האמנותי נמשכת גם לאחר מותו, והוא נחשב לאחד הדמויות המרכזיות בתחום דיוקנאות האצולה והפטרונים הגבוהים של אירופה.[12]
בשנת 1939, יצא לאור הספר "החיים המורשים של פיליפ דה לאסלו" מאת אוון רוטר, שנכתב בשיתוף פעולה עם דה לאסלו עצמו. בשנת 2010, הוצאת אוניברסיטת ייל פרסמה את "De László: His Life and Art", מאת דאף הארט-דייוויס וד"ר קרוליין קורבו-פרסונס,[13] ספר שממשיך לחקור את חייו ויצירתו של דה לאסלו. למרות שהמוניטין שלו נשאר בעיקר כצייר דיוקנאות של אנשים מהמעמד הגבוהה הוא צייר גם תעשיינים, מדענים, פוליטיקאים ואמנים, כמו גם אנשים רגילים מכל שכבות החברה.
המשפחה וצוות עורכים מקפידים להפוך את עבודתו של דה לאסלו לנגישה יותר דרך פרויקט הקטלוג raisonné, שמפורסם באתר אינטרנט ונמצא בתהליך של קטלוג רציף. הפרויקט מתעד למעלה מ-4,000 יצירות של דה לאסלו, כולל רישומים, שמבטיחים שימור והנגשת יצירתו לדורות הבאים.[14]
קישורים חיצוניים
עריכה
- אתר קרן הנאמנות של ארכיון דה לאסלו (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ "The de Laszlo Archive Trust". delaszloarchivetrust.com.
- ^ "Account Suspended". www.kingsgalleries.com. אורכב מ-המקור ב-5 באפריל 2019. נבדק ב-8 באפריל 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Portraits of Philip de Laszlo". The Weekly Standard. 14 באוקטובר 2010. אורכב מ-המקור ב-16 בדצמבר 2018. נבדק ב-8 באפריל 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Photograph of László with his wife and sons". אורכב מ-המקור ב-27 בספטמבר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hart-Davis, Duff (2010). Philip de László: His Life and Art. Yale University Press. p. 26. ISBN 9780300137163.
- ^ Hart-Davis (2010), p. 34.
- ^ Hart-Davis (2010), pp. 66–67.
- ^ Hart-Davis (2010), p. 235.
- ^ "Portrait of Lucy de László by her husband the artist Philip de László | Farmleigh House and Estate".
- ^ "Parlour games". The Guardian. 20 בדצמבר 2003. נבדק ב-15 באוגוסט 2007.
{{cite web}}: (עזרה) The article states that "László had not only painted the Austrian foreign secretary, Count Berchtold, regarded by many as responsible for the war; he had also been ennobled by Emperor Franz Josef in 1912. After warnings, he was arrested in the summer of 1917 and accused of making contact with the enemy by sending letters to his mother and brother. He was locked up in Brixton prison and Holloway internment camp as an enemy alien. He didn't sympathise with the enemy: the range of his sitters reveals his even-handedness. He was released due to ill-health, but was not vindicated until the summer of 1919. He had been unable to paint anyone outside his own family for two years." - ^ "jssgallery.org". אורכב מ-המקור ב-14 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Philip de László". Olympedia. נבדק ב-4 באוגוסט 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "De László, His Life and Art". yalepress.yale.edu. אורכב מ-המקור ב-15 באוקטובר 2014. נבדק ב-17 באוקטובר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The de Laszlo Archive Trust". delaszloarchivetrust.com.
