פירות שביעית

פירות שביעית הן פירות שקדושים בקדושת שביעית, מאחר שגדלו בשנת שמיטה בשדה החייב ב'שמיטה'.

תושב חולון מודיע כי הפירות על העצים בחצרו הם הפקר לרגל שנת השמיטה.

קדושה זו של הפירות, מתבטאת בדינים והגבלות שונים שמחויבים לנהוג בהם, כגון איסור סחורה בפירות שביעית, איסור להפסיד את הפירות, ואיסורים נוספים.

לדעת הרמב"ן ישנה מצוות עשה של אכילת פירות הקדושים בקדושת שביעית.

רקע

שנת שמיטה חלה כל שבע שנים. שנת השמיטה האחרונה הייתה שנת ה'תשפ"ב והבאה תהיה שנת ה'תשפ"ט _[]. אחת מהמצוות המיוחדות לשנה זו היא מצוות שמיטת קרקעות, שכוללת לדעת הרמב"ם שש מצוות עשה ולא תעשה.

כחלק ממצות שמיטת קרקעות, מצווה כל אדם שלא לעבד את קרקעותיו, וכן להפקיר את כל התוצרת החקלאית של שנת השמיטה. עם זאת מצוות שמיטת קרקעות היא אחת מן המצוות התלויות בארץ, כלומר מצוות הנהוגות רק בארץ ישראל .

על הפסוק ”כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ” (ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק י"ב), דרשו חז"ל ”מה היא קודש אף תבואתה קודש”. על אף שפסוק זה נכתב אמנם לעניין שנת היובל, אך דין פירות שביעית ודין פירות היובל, שווים לכל עניין.

כאמור, מחמת קדושה זו ישנם מספר הגבלות על כל התוצרת שקדושה בקדושת שביעית, כגון בצורת אכילתם, שמירתם מהפסד, איסור הסחר בהם ועוד.

התוצרת הקדושה

כאמור, פירות שגדלו בשנת שביעית קדושים בקדושת שביעית, אך ישנם כמה תנאים על מנת שאכן הקדושה תחול עליהם:

מקום הגידול

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. יש להרחיב את המונח "הגבולות המקראיים" – עולי מצרים? עולי בבל?.

מאחר שמצוות שמיטה היא מצווה התלויה בארץ, לכך רק על גידולים שגדלו בארץ ישראל, בגבולות הארץ המקראיים, חלים דיני שמיטה.

זמן הגידול

במשנה במסכת ראש השנה מופיע כי א' בתשרי הוא ראש השנה ל'שמיטה', והוא היום הקובע לעניין דיני שמיטה. בתלמוד נחלקו התנאים מה הקרטריון על מנת להחשיב גידול ככזה שגדל בשנה השביעית, כגון גידול שהתחיל לגדול קודם לשנת השמיטה והמשיך לגדול בשמיטה, או שהתחיל לגדול בסיום שנת השמיטה והמשיך לגדול בשנה השמינית. יש מהתנאים שנקטו שהזמן הקובע הוא זמן החניטה, וכל גידול שנחנט בשמיטה קדוש בקדושת שמיטה, ואם נחנט לפניה או לאחריה אינו קדוש. יש שנקטו שהזמן הקובע הוא זמן הליקטה, ורק מה שנלקט בשנת השמיטה קדוש בקדושת שביעית.

האם הזמן הקבוע הוא זמן החניטה או זמן לקיטה או זמנים אחרים.

להלכה נפסק זמן אחד לירקות וזמן אחר לפירות. בירקות הזמן הקבוע הוא ה'לקיטה' - ולכך כל ירק שנלקט מהשדה בשנת השמיטה, קדוש בקדושת שביעית.

סוגי התוצרת הקדושים

במשנה נאמר כלל לעניין איזה מהגידולים קדושים בקדושת שביעית ואיזה לא: כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית, כָּל שֶׁהוּא מַאֲכַל אָדָם וּמַאֲכַל בְּהֵמָה וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים וְאֵינוֹ מִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ, יֶשׁ לוֹ שְׁבִיעִית, וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית, יֶשׁ לוֹ בִּעוּר וּלְדָמָיו בִּעוּר. וְאֵיזֶה. זֶה עֲלֵה הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה, וַעֲלֵה הַדַּנְדַּנָּה, הָעֻלְשִׁין, וְהַכְּרֵישִׁין, וְהָרְגִילָה, וְנֵץ הֶחָלָב. וּמַאֲכַל בְּהֵמָה. הַחוֹחִים וְהַדַּרְדָּרִים. וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים. סְפִיחֵי אִסְטִיס, וְקוֹצָה. יֶשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית, יֶשׁ לָהֶם בִּעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּעוּר:

בתלמוד למדו חכמים שהכלל הוא, שכל גידול שמתכלה בזמן השימוש שלו קדוש בקדושת שביעית, ואילו גידולים שמתכלים קודם להנאת השימוש או לאחריה אינו קדוש בקדושת שביעית:

אמר קרא (ויקרא כה, ו) לכם לאכלה לכם דומיא דלאכלה מי שהנאתו וביעורו

— תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ', עמוד א'

יבול נכרי

ערך מורחב – יבול נוכרי

השאלה האם יבול נכרי, כלומר תוצרת שגדלה בארץ ישראל אך בקרקע השייכת לגוי, מתקדש בקדושת שביעית, שנויה במחלוקת גדולה בין הראשונים והאחרונים.

פולמוס גדול בשאלה זו התעורר בין חכמי צפת במאה ה-16. לפי שיטת המבי"ט ובנו המהרי"ט (רבי יוסף מטראני), גם הפירות והירקות הגדלים בשדה של גוי קדושים בקדושת שביעית. לטענתם, עצם העובדה שהשדה בבעלות גוי אין בה כדי להפקיע את השדה מקדושת שביעית, ועל אף שהגוי אינו מצווה בחיובי השמיטה, אך השדה מצד עצמו קדוש, ויש לנהוג בכל תצורת השדה בקדושה כפי שיש לנהוג מתוצרת שדה בבעלות יהודית. לדעות אלו, אף איסור עבודת השדה בשמיטה אסורה, ולכך אין ליהודים לעבוד בשדה. עם זאת אף לדעה זו אין חשש 'שמור' ו'נעבד' בשדה זה, מאחר שחייבים אלו הם חיובים על בעל השדה בלבד, וגוי אינו מצווה במצוות אלו. כמו כן לדעת רוב הפוסקים, לא גזרו חז"ל איסור 'ספיחין' על גידולים שגדלו בשדה גוי בשמיטה. מלבד דעת הרידב"ז שמחמיר.

עליהם נחלק רבי יוסף קארו שסבר שהתוצרת החקלאית של שדה גוי אינה קדושה בקדושת שביעית. לדעתו, בשדה של גוי אין נוהגת מצוות שמיטה כלל, ודינה כדין שדה בחוץ לארץ או כשדה בשאר השנים שאינם שמיטה. דעה זו סבורה כי הקנין שיש לגוי בשדה מפקיע את קדושת השדה, ואין נוהגות בה כלל כל המצוות התלויות בארץ, ולדעתו מותר אף ליהודים לעבוד בשדה שבבעלות גויים.

למעשה, המנהג בארץ ישראל וביישוב הישן במשך מאות שנים היה כשיטת רבי יוסף קארו, שאין קדושת שביעית בפירות נכרים. בהתאם, נהגו בשנת שמיטה לקנות תוצרת גויים ולאוכלה מבלי לנהוג בה דיני קדושת שביעית. כך נוהגת עד היום העדה החרדית ורבים מתושבי ירושלים, וכן כל תומכי היתר המכירה (ביניהם הרבנות הראשית לישראל). לעומת זאת, החזון איש (וכן הרידב"ז) סבר כדעת המבי"ט שיש לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרים, וכך המנהג הרווח בבני ברק.

דיני פירות שביעית

כאמור, לפירות שקדושים בקדושת שביעית ישנם דינים והלכות מיוחדים:

• מצוות אכילה: לפי חלק מהפוסקים, האוכל פירות הקדושים בקדושת שביעית מקיים מצוות עשה. המקור לדעה זו הוא דברי הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות. דעת רבי יצחק די ליאון ורבי יום-טוב אלגאזי שהאוכל פירות שביעית לדעת הרמב"ן מקיים מצות עשה. ולדרכם כתב הראי"ה קוק שאסור לשבת בתענית רשות מי שיש לו פירות שביעית כל זמן שלא אכלם, משום שמבטל מצווה. אך דעת החזון איש שאין כוונת הרמב"ן שמצות עשה לאכול לאכול פירות שביעית, אלא שישנו לאו הבא מכלל עשה בהפסד פירות שביעית.
• חובת הפקר ואיסור שמור: על פי מצוות התורה, התוצרת הקדושה בקדושת שביעית צריכה להיות הפקר, ועל בעל השדה ישנו חיוב לאפשר לכל אדם הרוצה לקטוף את פירות שנת השביעית מהשדה, לקטוף כרצונו. הראשונים נחלקו במקרה שבעל השדה מנע, שלא כדין, מאחרים לקחת את פירות שדהו, האם הפירות נאסרים באכילה. דעת רבנו תם, רבי זרחיה הלוי והרי"ד שפירות אלו נאסרים באכילה. אך דעת רש"י, הרמב"ן והרמב"ם שעל אף שבעל השדה עבר על איסור, אין הפירות נאסרים בכך. עם זאת, מוסכם שלכתחילה אין לקנות פירות אלו, מאחר שבכך מסייע בידי עוברי עבירה.
• איסור נעבד: לדעת הראב"ד, פירות שנזרעו באיסור בשנת שמיטה אסורים באכילה, אך לדעת הרמב"ם 'נעבד' מותר באכילה, וכדעתו פסק החזון איש להקל ולהתיר באכילה, פירות שנעשו בהם מלאכה.
• איסור סחורה: חז"ל דרשו ממהפסוק 'לאכלה' שפירות שביעית נתינו רק לצורך אכילה ולא לצורך סחורה, לפיכך יש איסור לקנות או למכור פירות אלו.
• דמי שביעית: מלבד שפירות שביעית עצמן קדושות, אף כסף שניתן עבור תוצרת זו, תופס את קדושת הפירות, על אף שהפירות שביעית עצמן נשארים קדושים, שלא כחילול הקדש ומעשר שני שהקדושה עוברת לכסף והן עצמן יוצאין לחולין. הקדושה שעל הכסף תעבור לכל חפץ אחר שיקנה בכסף זה, הכסף ייצא לחולין, והדבר הנקנה יהיה קדוש בקדושת שביעית ויחולו עליו כל ההגבלות שישנן על פירות שביעית, ובלשון הגמרא: "אחרון אחרון נכנס בשביעית, ופרי עצמו אסור". עם זאת חז"ל אסרו לקנות בכסף זה בהמות או עופות חיים מחשש שמא האדם יגדל עדרים, ולא יבער אותם בשעת ביעור פירות שביעית.
• ביעור פירות שביעית: ישנו חיוב על האדם לבער את הפירות שגדלו בשנת השמיטה מביתו בזמן שמין הפרי אינו מצוי יותר בשדה. בראשונים נחלקו במהותו של ביעור זה, לדעת הרמב"ם עניינו השמדת הפירות, ולדעת התוספות ביעור זה פירושו הפקר.
• איסור ייצוא: פירות שביעית מיועדים לתושבי הארץ בלבד, כמו שנאמר בתורה ”וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה” (ויקרא כה ו). בפרט, אסור לייצא פירות שביעית לחו"ל. אסור גם לתת פירות שביעית לנכרי עובד-אלילים שאסור לו לשבת בארץ (פרט לגר תושב). מותר לתת פירות שביעית לנכרי המתארח בביתו.

פח שמיטה

ערך מורחב – פח שמיטה

מאחר ש'פירות שמיטה' הם קדושים ויש להימנע מלהפסיד אותם, הוא הדין שאין לזרוק אותם לאשפה. לצורך כך נוהגים להניח את כל השאריות של פירות אלו, וכן את הקליפות שרואים למאכל אדם או בהמה בפח נפרד על מנת לא להפסידם בהנחתם יחד עם כלל האשפה.

בפוסקים נחלקו לעניין קליפות שראויים למאכל בהמה במקומות שלא מצויים בהם בעלי חיים, האם יש לשמור עליהם בקדושת שביעית, או שמא רק במקום שיש בהם בעלי חיים שאוכלים מאכלים אלו.

פתרונות הלכתיים

בשל ההגבלות שחלות על פירות שביעית, כגון איסור המסחר, המקשות על השימוש בפירות שביעית בדומה לשימוש שנעשה בפירות בשנה רגילה, רבים מעדיפים שלא לצרוך פירות שביעית (לפחות בשימושים מסוימים), ולהשתמש בפירות שאינם קדושים. לשם כך, נעשה מאמץ לשמור תוצרת שגדלה לפני השמיטה ("יבול שישית") ולשווק אותה במהלך השמיטה. אפשרות נוספת היא ייבוא תוצרת שגדלה מחוץ לגבולות ארץ ישראל ההלכתיים ("יבול חו"ל"), ולכן אין בה קדושת שביעית. לשם כך מיובאים פירות הן מחוץ לישראל והן משטחים במדינת ישראל שאינם קדושים בקדושת ארץ ישראל (בעיקר בנגב הדרומי ובערבה; השטחים המדויקים שנויים במחלוקת). כאמור, חלות קדושת השביעית בפירות שגדלו באדמת גוי נתונה במחלוקת, אך הנוהגים כדעת המתירים יכולים להשתמש אף בתוצרת זו ("יבול נכרי") כתוצרת שאין בה קדושה.

בנוסף לכך, הומצאו דרכים טכניות והלכתיות שונות להפקיעאת קדושת השביעית מהתוצרת, או להתמודד עם הפירות הקדושים. חלק מהפתרונות מוסכמים על כל הפוסקים, וחלקם שנויים במחלוקת.

אוצר בית דין

ערך מורחב – אוצר בית דין

"אוצר בית דין" אינו מפקיע את קדושת השביעית מהתוצרת, אך הוא בא לפתור את בעיית הסחורה בפירות שמיטה. בסיס הרעיון הוא, שכל העוסקים בגידול ושיווק הפירות, הם שלוחי בית דין, והם פועלים ללא מטרות רווח. כך שהתשלום שהצרכן משלם הוא רק על ההוצאות שהיו בגידול הפירות בלבד. באופן זה אין איסור 'סחורה' מאחר שהכסף אינו ניתן עבור רווח של מאן דהו. עם זאת, עדין יהיו בפירות כל ההגבלות האחרות של פירות בקדושת שביעית.

היתר מכירה

ערך מורחב – היתר מכירה

"היתר מכירה" נשען בעיקרו על היתר 'יבול נכרי' (לדעת הסוברים שפירות כאלה אין קדושה). במהלך הדורות הוא עורר פולמוסים נרחבים, מאמרים ותשובות רבים נכתבו נגדו ובעדו. עיקרו של היתר זה הוא מכירת השדות שהן בבעלות ישראל לגוי טרם השמיטה, וכך להימנע מחיוב השמיטה שהיה צריך לחול על השדה, שכאמור אינו חל לחלק מהדעות על שדה שבבעלות גוים. המתנגדים להיתר זה העלו טענות שונות, מהן נגד עיקר ההיתר, ומהן מסיבות שונות כגון איסור מכירת קרקע בארץ ישראל לגוי ועוד.

למעשה, פתרון זה של היתר מכירה מקובל בציבור הדתי, אך הציבור החרדי - רובו ככולו - אינו סומך על היתר מכירה, ונמנע מלקנות תוצרת זו.

שליחות

גם בין המחמירים ביבול נכרי, וסבורים שבפירות אלה יש קדושת שביעית, יש המתירים לקנות תוצרת כזו (ולנהוג בה דיני קדושת שביעית, כדעתם) מאחרים הסוברים כדעת המקילים שאין קדושה בפירות אלה. זאת, משום שלדעתם איסור סחורה בפירות שביעית הוא על המוכר בלבד, ולא על הקונה, ואילו המוכר סומך על דעת המתירים ולכן לשיטתו אינו עובר איסור. אולם, יש הנמנעים מלקנות תוצרת שגדלה בשדה של גוי בחנויות רגילות, משום שלדעתם המוכר יעבור על איסור סחורה, ואם כן הם עוברים באיסור "לפני עיוור לא תיתן מכשול". לדעה זו, נעשה לעיתים הסכם שליחות, שלפיו מוכר הפירות נחשב כשליח של הלקוח, והלקוח קונה את התוצרת ישירות מבעל השדה הגוי. כך, המוכר הוא למעשה הגוי, שאינו חייב במצוות ולכן אין עליו איסור סחורה, ולא בעל החנות.^{[דרוש מקור]}

מצע מנותק

ערך מורחב – מצע מנותק

פתרון נוסף למנוע את קדושת פירות שביעית, הוא לשתול את הירקות על מצע מנותק, שאינו מחובר לאדמה. באופן כזה - לדעת הרבה מהפוסקים - לא חל כלל קדושת שביעית על התוצרת, ואין בהם הגבלות כלשהם. הפתרון מבוסס על דברי התלמוד הירושלמי במסכת ערלה שהסתפק האם איסור עשיית מלאכות בשמיטה הוא אף כאשר הן נעשות בגידולים שגדלים בתוך בית. בעל פאת השולחן הכריע שבזמן הזה ששמיטה אינה נוהגת אלא מדרבנן, יש להקל בספק זה של הירושלמי, ולכן זריעה בבית מותרת. החזון איש והרב שלמה זלמן אוירבך כתבו לסמוך על סברה זו רק בצירוף ההתר של עציץ שאינו נקוב.

קישורים חיצוניים

מידע על פירות שביעית בקטלוג הספרייה הלאומית

תמונות

בתמונות למטה ניתן לראות מטעי תאנים, ענבים ונקטרינות, שבעליהם הפקירו את פירותיהם למשך השנה השביעית. צולם ליד נוב.

• 
• 
• 
• 
•