פלורנס גריפית' ג'וינר

פלורנס גריפית' ג'וינראנגלית: Florence Griffith-Joyner; נולדה בשם דלורז פלורנס גריפית'; 21 בדצמבר 195921 בספטמבר 1998) הייתה אתלטית אמריקאית. אלופה אולימפית (סיאול 1988) ושיאנית העולם הנוכחית בריצות ל-100 ול-200 מטר. גריפית' נודעה גם בשל הופעתה הססגונית, ובפרט בשל ציפורניה הארוכות והצבעוניות. כינויה היה פלו ג'ו (Flo Jo).

פלורנס גריפית' ג'וינר
Florence Griffith-Joyner
גריפית'-ג'וינר עם נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, לאחר אולימפיאדת סיאול
גריפית'-ג'וינר עם נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, לאחר אולימפיאדת סיאול
לידה 21 בדצמבר 1959
ארצות הבריתארצות הברית לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בספטמבר 1998 (בגיל 38)
מישן וייחו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
משקל 57 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.70 מטרים
בן או בת זוג אל ג'וינר עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
ספורט
ענף ספורט אתלטיקה
תקופת הפעילות עד ל-1988 עריכת הנתון בוויקינתונים
הישגים
פרסים והוקרה
  • אלוף האלופים של ל'אקיפ (1988)
  • אתלט השנה של AP (1988) עריכת הנתון בוויקינתונים
מאזן מדליות
אתלטיקה
מתחרה עבור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
זהב סיאול 1988 ריצת 100 מטר
זהב סיאול 1988 ריצת 200 מטר, שיא עולם
זהב סיאול 1988 4x100 מטר
כסף לוס אנג'לס 1984 200 מטר
כסף סיאול 1988 4x400 מטר
אליפות העולם באתלטיקה
זהב רומא 1987 4x100 מטר
כסף רומא 1987 200 מטר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייה

עריכה

גריפית' נולדה בלוס אנג'לס וגדלה בשיכון של דיור ציבורי.

הישגה הספורטיבי המשמעותי הראשון היה ב-1983, כאשר סיימה במקום רביעי בריצת 200 מטר באליפות העולם הראשונה שנערכה בהלסינקי. באולימפיאדת לוס אנג'לס כבר זכתה במדליית כסף. לאחר המשחקים האולימפיים צמצמה את פעילותה הספורטיבית באופן משמעותי, והקדישה את זמנה לנישואיה הטריים עם האלוף האולימפי בקפיצה משולשת, אל ג'וינר.

שיאנית עולם

עריכה

ב-1987 שבה למסלולי הריצה, וזכתה במדליית הכסף באליפות העולם שנערכה ברומא. במבחנים הקדם-אולימפיים שערכה נבחרת ארצות הברית לקראת אולימפיאדת סיאול, הפתיעה כשקבעה שיא עולם חדש דווקא בריצת 100 מטר, והעמידה אותו על 10.49 שניות, קיזוז של 27 מאיות השנייה משיא העולם שקבעה אוולין אשפורד ארבע שנים קודם לכן. מד הרוח הורה כי לא הייתה כל רוח בעת הריצה (0.0 קמ"ש), אף שבכל הריצות האחרות שנערכו באותו יום באצטדיון באינדיאנפוליס נמדדו רוחות חזקות. היו שטענו כי ככל הנראה אירעה תקלה במד הרוח בזמן ריצה זו, מה גם שגריפית ג'וינר לא הצליחה אף להתקרב להישג זה בריצותיה הבאות, ואולם שיאה הוכר, והוא מהווה את השיא העולמי גם כיום.

אלופה אולימפית

עריכה

באולימפיאדת סיאול זכתה גריפית' ג'וינר במדליית זהב בריצות ל-100 ול-200 מטר. בשלב חצי הגמר בריצת 200 מטר, קיזזה 15 מאיות השנייה משיא העולם 21.71 שקבעה מריטה קוך ב-1979 וב- 1984 והייקה דרקסלר ב- 1986 (פעמיים), והעמידה אותו על 21.56 שניות. בגמר שיפרה שוב את השיא וקבעה 21.34. כן הייתה שותפה לזכייתה של נבחרת ארצות הברית במדליית זהב בריצת שליחות 4x100 מטר ובמדליית כסף בריצת שליחות 4x400 מטר.

זמן קצר לאחר המשחקים האולימפיים פרשה מקריירה ספורטיבית. לאחר הפרישה עסקה בעיצוב אופנה בזמנה החופשי, ואף עיצבה את מדיה של קבוצת הכדורסל אינדיאנה פייסרס ב-1989.

מותה

עריכה

ב-21 בספטמבר 1998 נמצאה גריפית' ג'וינר בביתה ללא רוח חיים, והיא בת פחות מ-39. לפי הדו"ח הפתולוגי, שאיתר אנגיומה מולדת במוחה, היא נחנקה מהכרית שלה במהלך התקף אפילפטי. פרקליט משפחתה ציין כי ב-1990 סבלה גריפית'-ג'וינר מהתקף טוני-קלוני, וקיבלה טיפולים נגד פרכוסים ב-1990, ב-1993 וב-1994.

המחלוקת סביב הישגיה

עריכה

לאחר ששברה את שיאי העולם ב-1988, החלו לצוץ שמועות לגבי האפשרות שנטלה סמים לשם השגת תוצאות אלה. תרמו לכך העובדה כי הגיעה לשיאים בתוך פרק זמן קצר, גילה המאוחר יחסית לאצניות במרחקים קצרים (28), והשינויים הפיזיולוגיים הבולטים לעין שחלו בגופה באותה שנה[1]. גם פרישתה המהירה לאחר האולימפיאדה הגבירה את החשדות, במיוחד עקב ההחלטה לחייב אתלטים לעבור בדיקות סמים החל מ-1989.

מעולם לא נמצאו ראיות לכך שגריפית'-ג'וינר נטלה סמים, אך בבדיקות שנערכו באותה תקופה גם לא התגלו ראיות לכך שספורטאים ממזרח גרמניה נטלו סמים, אף שכיום ידוע שעשו כן.

לאחר מותה הדפו בני משפחתה שמועות על כך שמותה נגרם כתוצאה משימוש בסמים. בנתיחה שלאחר המוות נאסר על הפתולוג לבדוק את קיומם של סמים בגופה.[2]

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ‏"Speed, glamour, doubt will be FloJo's legacy", Indian Express, 23.9.1998
  2. ^ Kristina Rebelo Anderson, The Uneasy Death of Florence Griffith Joyner