פנוקריסט

פֶנוֹקריסט ("גביש נראה" מיוונית פנו-נראה, קריסט-קיצור של קריסטל) הוא גביש גדול באופן יחסי ובדרך כלל בולט שממדיו גדולים בצורה ניכרת מהגודל הממוצע של הגבישים הבונים את מסת האם של סלע יסוד. בפועל, פנוקריסטים הם גבישים הגדולים ממילימטר אחד. מרקם של סלע יסוד הבנוי מפנוקריסטים בתוך מסת אם מכונה "מרקם פורפירי" על שם סלע היסוד פורפיר שבו קיימת תופעה זו. מרקם כזה נוצר כשיש שני שלבים בהתקררות המגמה. שלב איטי (מתחת לפני השטח) היוצר את הפנוקריסטים ואחר כך שלב התקררות מהיר שבו נוצרת מסת האם. פנוקריסטים נוצרים בסוגים רבים של סלעי יסוד כמו גרניט, ריוליט, דיוריט, פלסיט, אנדזיט ובזלת. הפנוקריסטים הם בדרך כלל גבישים אֵיאוֹהֶדרָליים, כלומר שמישוריהם מושלמים, בשל ההתגבשות המוקדמת בתוך המגמה או בשל התגבשות מחדש לאחר שהמגמה חדרה לתוך סלע קיים.

לגרניטים יש לעיתים פנוקריסטים גדולים של פצלת השדה. בתמונה, גרניט מצדו השווייצרי של המון בלאן שבו פנוקריסטים לבנים גדולים של פלגיוקלז, מינרלים טריקליניים שלהם חתך טרפזי. המטבע של אירו אחד שקוטרו 2.3 סנטימטרים הונח על הסלע לקבלת קנה מידה.

בפנוקריסטים פלגיוקלזיים מתגלה לעיתים קרובות תופעה של חלוקה לאזורים, כאשר מרכז הגביש מכיל יותר סידן והוא מוקף קליפות שבהם הולך וגדל אחוז הנתרן. חלוקה לאזורים זו משקפת את תהליך השתנות ההרכב הכימי של המגמה ככל שתהליך הגיבוש מתקדם. לדוגמה, בסוג הגרניט המכונה רפאקיווי (rapakivi – מפינית "סלע מתפורר") מוקפים פנוקריסטים של אורתוקלז ב"קליפות" של פלגיוקלז נתרני כדוגמת אוליגוקלז. בשכבות דקות של סלעי מחדר או סלעי פרץ מוקפים הפנוקריסטים שנוצרו לפני ההתפרצות במסת אם הבנויה מגבישים מיקרוסקופיים עד זגוגיתיים. פנוקריסטים וולקנים אלו מראים לעיתים קרובות את כיוון זרם המגמה בצורת גבישים מוארכים דמויי פסים המקבילים אחד לשני.

לעיתים קרובות נעשה שימוש בפנוקריסטים כדי לתת שם לסלע בו הם מצויים. לדוגמה גבישי אוליבין יכולים להוות את הפנוקריסטים הראשיים של סלעים מסוימים ובעובדה זו נעשה שימוש להגדיר את תת-הסוג של הסלע לדוגמה, "בזלת פורפירית אוליבינית".

סלעים געשיים המסווגים בהתאם לסוג וכמות הפנוקריסטים שבהם מתוארים לעיתים קרובות כ"אפיריים" אם מתחת לזכוכית מגדלת ניתן לראות פנוקריסטים המהווים 1% או פחות משטח הפנים של הסלע. סלעים געשיים בעלי מרקם פורפירי מסווגים על ידי סוג הפנוקריסטים כאשר מפרטים את המינרלים הבונים את הפנוקריסטים לפי מידת שכיחות יורדת. לדוגמה, "בזלת פורפירית אוליבינית-פלגיוקלזית" היא סלע בזלת המכיל יותר מ-10% פנוקריסטים, כאשר רוב הפנוקריסטים הם של אוליבין בתוספת כמות מעטה יותר של פלגיוקלז.

בזלות "אפיריות" עד "פורפיריות למחצה פלגיוקלזיות-אוליביניות" מכילות אחוז אחד של פנוקריסטים דמויי מנסרה של פלגיוקלז ובין אחוז ל-5% של מיקרופנוקריסטים של אוליבין. סיווגו של סלע כ"בזלת אפירית" או כ"בזלת פורפירית למחצה פלגיוקלזית-אוליבינית" תלוי לעיתים קרובות בשאלה האם יש מספר מספיק של גבישים שגודלם עולה על מילימטר. באופן כללי סלעים "אפיריים" מכילים פנוקריסטים של פלגיוקלז ומיקרופנוקריסטים של אוליבין הגדולים ממילימטר אחד.

בסלעים מותמרים קיימת תופעה דומה של גבישים גדולים בתוך מסת אם והיא מכונה פורפירובלסט.

מקורות

ערך זה הוא תרגום של הערך המקביל מוויקיפדיה באנגלית שהסתמך על המקורות הבאים:

• Best, Myron (2002) Igneous and Metamorphic Petrology, Blackwell Publishing, 2nd ed., ISBN 1-4051-0588-7
• Williams, Howel; Francis J. Turner and Charlse M. Gilbert (1954) Petrography, W. H. Freeman
• The Integrated Ocean Drilling Program (IODP). (2001) Proceedings of the Ocean Drilling Program, Vol. 187 Initial Reports.Ocean Drilling Program Leg 187 Initial Reports: Chapter 2, www-odp.tamu.edu