פסיכו
פְּסִיכוֹ (באנגלית: Psycho) הוא סרט אימה ומותחן אמריקאי משנת 1960 שבוים בידי אלפרד היצ'קוק, ומככבים בו אנתוני פרקינס, ורה מיילס, וג'נט לי. התסריט, שכתב ג'וזף סטפנו, מבוסס על רומן באותו שם של רוברט בלוך. הרומן נכתב בהשראת סיפור פשעיו של הרוצח ושודד הקברים מוויסקונסין, אד גיין,[1] שגר כמה עשרות קילומטרים מביתו של בלוך.
![]() | |
מבוסס על | "פסיכו" מאת רוברט בלוך |
---|---|
בימוי |
אלפרד היצ'קוק ![]() |
הופק בידי |
אלפרד היצ'קוק ![]() |
תסריט | ג'וזף סטפנו |
עריכה |
ג'ורג' תומסיני ![]() |
שחקנים ראשיים |
אנתוני פרקינס ורה מיילס ג'ון גאווין מרטין בלסם ג'ון מקלנטייר ג'נט לי |
מוזיקה |
ברנרד הרמן ![]() |
צילום |
ג'ון אל. ראסל ![]() |
מדינה |
![]() |
חברת הפקה | Shamley Productions |
חברה מפיצה |
סרטי פרמאונט סרטי יוניברסל |
שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה ![]() |
הקרנת בכורה | 16 ביוני 1960 |
משך הקרנה |
109 דק' ![]() |
שפת הסרט |
אנגלית ![]() |
סוגה |
סרט מתח, סרט אימה, סרט מבוסס יצירה ספרותית, פילם נואר, סרט אימה פסיכולוגי, סרט בלשי, מותחן פסיכולוגי, סרט סלאשר, סרט דרמה ![]() |
מקום התרחשות |
אריזונה, קליפורניה ![]() |
תקציב | $806,948 |
הכנסות | $32,000,000 |
הכנסות באתר מוג'ו |
![]() |
פרסים |
פרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע (ג'נט לי) ![]() |
סרט הבא | פסיכו 2 |
דף הסרט ב־IMDb | |
![]() ![]() |
![](http://up.wiki.x.io/wikipedia/he/thumb/4/4a/Leigh-psycho.jpg/250px-Leigh-psycho.jpg)
הסרט מתאר מפגש בין מזכירה בשם מריון קריין (ג'נט לי), שמתאכסנת במוטל מבודד לאחר שגנבה כסף מהמעסיק שלה, ובין בעליו ומנהלו של המוטל, נורמן בייטס (אנתוני פרקינס), ואת האירועים שמתרחשים בעקבות המפגש.[2]
הסרט זכה להצלחה כספית ולביקורות טובות, והיה מועמד לארבעה פרסי אוסקר. הוא נחשב כיום לאחד הסרטים הטובים ביותר שיצר היצ'קוק,[3] וליצירת אמנות קולנועית. הוא מדורג לעיתים קרובות בין הסרטים הגדולים של כל הזמנים, ונחשב לאבן דרך חשובה בתולדות הקולנוע, ובפרט התפרסם בהצגתה של רמה קולנועית חדשה של אלימות ומיניות, בעיקר בסצנה המפורסמת של רצח אישה במקלחת.[4] לאחר מותו של היצ'קוק ב-1980, הפיקו סרטי יוניברסל שני סרטי המשך, פריקוול ורימייק, וסרט טלוויזיה ספין אוף. בשנת 1992, נבחר הסרט לשימור על ידי ספריית הקונגרס בלשכת רישום הסרטים הלאומית של ארצות הברית.
עלילה
עריכהבפיניקס שבאריזונה מריון קריין ואהובה סם לומיס רוצים להינשא, אך לא יכולים מכיוון שסם שקוע בחובות, וחייב לשלם דמי מזונות גבוהים לאשתו לשעבר. יום אחד מריון נשלחת בעבודתה להפקיד בבנק סכום כסף נכבד, 40,000 דולר, של לקוח עשיר, אך בוחרת לברוח עם הכסף לקליפורניה, שם סם גר. במהלך נסיעתה לסם מריון מתעייפת, חונה בצד הכביש וישנה בתוך המכונית. למחרת מעיר אותה שוטר דרכים, שמזהיר אותה שמסוכן לישון בתוך המכונית, ומציע לה שבעתיד תלון במלון. לאחר דבריו, מריון ממשיכה בנסיעתה, אך מבחינה שהשוטר עוקב אחריה. מתוך חשש שהוא זיהה את מספר המכונית שלה, היא מחליפה את מכוניתה אצל סוחר מכוניות משומשות.
בעודה ממשיכה בנסיעתה לקליפורניה מתחיל גשם שוטף, ומריון מחליטה למצוא מקום לישון בו. היא סוטה מהכביש הראשי מבלי להבחין בכך, ומגיעה למלון דרכים מבודד בשם "מוטל בייטס", שם היא פוגשת את מנהל המלון, נורמן בייטס, חובב פחלוץ עופות. מריון מחליטה להעביר את הלילה במלון הדרכים, ונרשמת בשם בדוי. נורמן מציע לה לאכול איתו בחדרו. לאחר שהיא שומעת מחדרה ויכוח שפורץ בין נורמן לבין אמו, הם אוכלים במקום זה במשרדו. במהלך הארוחה הם מפתחים ביניהם שיחה, שבמהלכה נורמן נעשה עצבני לאחר שמריון מציעה לו לשים את אמו במוסד. לאחר שנורמן נרגע, הוא מספר לה שהיה שמח לעזוב, אך אינו יכול לנטוש את אמו החולה. מתברר שמחלתה של אמו של נורמן היא נפשית, ובזמן שמריון מתקלחת, נראית דמות מגיעה לחדרה, ודוקרת אותה למוות (לצלילי היצירה "הרצח"). לאחר הרצח, נורמן מגיע לחדרה ומוצא את גופתה במקלחת. הוא מזועזע, אך מיד מנקה את הדם בטבעיות, מכניס את גופתה של מריון לתא המטען, ומטביע את המכונית בביצה כדי להעלים ראיות.
ביום למחרת, סם וליילה, אחותה של מריון, פוגשים בלש פרטי בשם מילטון ארבוגסט שנשכר על ידי איש העסקים שממנו מריון גנבה את הכסף, כדי שימצא אותה ואת הכסף. ארבוגסט מאתר את מלון הדרכים שבו מריון התגוררה, ונכנס לביתו של נורמן כדי לחפש רמזים, אך גם הוא נרצח. ליילה וסם מודאגים מאי חזרתו של ארבוגסט, ומחליטים לנסוע בעקבותיו למלון, כשהם מתחזים לזוג נשוי. ליילה פורצת לביתו של נורמן, בעוד סם מחפש רמזים בחדרה של מריון. כאשר ליילה רואה שנורמן מתקרב לבית, היא מסתתרת במרתף, ומגלה אישה יושבת בגבה אליה. היא מסובבת אותה ומגלה לזוועתה כי זוהי גופה. באותו רגע מתגלה הרוצח האמיתי, נורמן בייטס עצמו, לבוש בבגדי אישה וחבוש בפאה (גם כן לצלילי היצירה "הרצח"). כאשר נורמן מתכוון לרצוח את ליילה, סם מגיע, ומצליח להשתלט על נורמן מספיק זמן עד שהמשטרה מגיעה.
בסוף הסרט, מסביר פסיכיאטר לליילה ולסם כי אמו של בייטס מתה, וכי נורמן סובל מפיצול אישיות (האישיות השנייה היא של "האם"). לאחר שהוא מסביר את דבריו, הצופים שומעים את מחשבותיו של נורמן והאישיות של "אמו" משתלטת עליו לחלוטין. בסצנה האחרונה של הסרט, מראים את מכוניתה של מריון נגררת מהביצה.
צוות שחקנים
עריכה- אנתוני פרקינס - נורמן בייטס
- ג'נט לי - מריון קריין
- ורה מיילס - ליילה קריין
- ג'ון גאווין - סם לומיס
- מרטין בלסם - בלש מילטון ארבוגסט
- אלפרד היצ'קוק - הופעת אורח
סרטי המשך ורימייק
עריכהשלושה סרטי המשך הופקו: "פסיכו 2" (1983), "פסיכו 3" (1986), ו"פסיכו 4: ההתחלה" (1990), שהיה פריקוול חלקי לסרט טלוויזיה שנכתב על ידי מחבר התסריט המקורי, ג'וזף סטפנו. אנתוני פרקינס חזר לתפקידו כנורמן בייטס בכל שלושת סרטי ההמשך, וגם ביים את הסרט השלישי. הקול של אמא של נורמן בייטס שומר על ידי שחקנית הרדיו וירג'יניה גרג למעט "פסיכו 4", שם שיחקה את התפקיד אוליביה האסי. ורה מיילס גם שחזרה את תפקידה של ליילה קריין ב"פסיכו 2".[5] סרטי ההמשך התקבלו היטב, אך נחשבו נחותים מהמקור.[6][7]
"מלון בייטס" היה פיילוט טלוויזיה ספין אוף כושל ששודר מאוחר יותר כסרט טלוויזיה (לפני שחרורו של "פסיכו 4"). אנתוני פרקינס סירב להופיע בפיילוט, כך שהופעת הקמע של נורמן גולם על ידי קורט פול, שהיה הפעלולן של פרקינס על "פסיכו 2" ו-3. בשנת 1998, גאס ואן סנט ביים גרסה מחודשת של פסיכו. הסרט הוא בצבע וכולל שחקנים שונים, אבל מלבד זה הוא רימייק שהעתיק במדויק את הסצנות של הסרט המקורי, כולל תנועות המצלמה ועריכה.[8]
הסרט "היצ'קוק" (2012) בכיכובו של אנתוני הופקינס, מתאר את שלבי הפקתו של "פסיכו".
"בייטס מוטל" היא סדרת פריקוול המתארת את חייהם של נורמן בייטס ואמו נורמה לפני האירועים המתוארים בסרטו של היצ'קוק.
לקריאה נוספת
עריכה- דני מוג'ה, אהבנו כל כך – 100 סרטי מופת, מפה - מיפוי והוצאה לאור, 2003, הערך "פסיכו", עמ' 144–146
קישורים חיצוניים
עריכה- "פסיכו", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "פסיכו", באתר AllMovie (באנגלית)
- "פסיכו", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "פסיכו", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "פסיכו", באתר Metacritic (באנגלית)
- "פסיכו", באתר אידיבי
- "פסיכו", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- פסיכו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלי אשד, פסיכו לא מת, באתר אימגו
- אורי קליין, עכבר העיר אונליין, "פסיכו" שינה את הקולנוע האמריקאי, באתר הארץ, 2 באפריל 2010
- שמוליק דובדבני, פתאום קם הדם - יום הולדת 50 ל"פסיכו", באתר ynet, 11 ביוני 2010
- פסטיבל כאן: תוכנית רדיו המוקדשת כולה לסרט "פסיכו", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת
- Psycho House and Bates Motel. RetroWeb, Retrieved September 26, 2019. גלריית תמונות הסוקרת את תולדות הבית ב-Universal City (אנ') שבו צולם הסרט, מהקמתו בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 עד פירוקו בדצמבר 1980.
- אבנר שביט, הסרט ששינה את הקולנוע, באתר וואלה, 15 ביוני 2020
הערות שוליים
עריכה- ^ The 100 Greatest Movies of All Time. New York: Entertainment Weekly Books, 1999
- ^ Motion Picture Purgatory: Psycho
- ^ Psycho is the top listed Hitchcock film in The 100 Greatest Movies of All Time by Entertainment Weekly, and the highest Hitchcock film on AFI's 100 Years... 100 Movies.
- ^ "Psycho reviews". Rotten Tomatoes. נבדק ב-2010-04-17.
- ^ Leigh, p. 113
- ^ Ebert, Roger Psycho III. Roger Ebert' Movie Home Companion. Kansas City: Andrews and McMeel, 1991
- ^ "Psycho III". Variety. 1986-01-01. נבדק ב-2006-11-26.
- ^ Ebert, Roger (1998-12-06). "Review of Psycho (1998 film)". Chicago Sun-Times. נבדק ב-2007-11-03.