ויקיפדיה

פסיכולוגיה לפני וסביב הלידה

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. הערך הוא בנושא מדעי, אך עוסק יותר מדי בהיסטוריה הפסיכואנליטית. יש להשלים במידע מדעי עדכני..
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

הפסיכולוגיה הטרום לידתית (או פסיכולוגיה לפני הלידה) מתארת ומנסה להסביר את החוויות וההתנהגות של העובר לפני הלידה (פרהנטלית) וסביב הלידה (פרינטלית) והשלכותיהן לאחר הלידה. ניתן לראותה כחלק מהפסיכולוגיה ההתפתחותית, אם כי מבחינה היסטורית היא פותחה בתחום ההטרוגני של הפסיכואנליזה. היבטים לפני וסביב הלידה נדונים לעיתים קרובות בכפיפה אחת.[1]

פסיכולוגיה לפני וסביב הלידה חוקרת את ההשפעות וההשלכות של הפסיכולוגיות והפסיכופיזיולוגיות של החוויות המוקדמות ביותר של הפרט, עוד לפני הלידה, כמו גם במהלך ומיד לאחר הלידה. למרות שקיימות נקודות מבט שונות על הנושא, החוט המקשר בין חוויות לפני הלידה וחוויות סביב הלידה הוא חשיבותן לעיצוב ההתפתחות הפסיכולוגית בעתיד. קיים ויכוח בין מדענים לגבי המידה שבה תינוקות שזה עתה נולדו מסוגלים לבנות זיכרונות, מה מידת ההשפעה של זיכרונות אלה על אישיותם, ומה האפשרות לשחזר אותם מהלא מודע. הנחה רווחת בנוגע לשלב הטרום לידה הייתה שהעובר מוגן כמעט לחלוטין מגירויים חיצוניים. ושתפיסה ותודעה מתפתחות רק לאחר הלידה. אך ב-50 השנים האחרונות התפרסמו מספר רב של מחקרים מדעיים שמראים בבירור שדפוסי התנהגות, וכן התפיסה והלמידה, מתפתחים כבר לפני הלידה. הדבר הוכח גם בקרב מינים לא אנושיים, למשל בקרב עוברים של חולדות.[2]

עובר המחובר לאם באמצעות חבל טבור ושליה

התפתחות המוח לפני הלידה

עריכה

חשיבות מיוחדת בפסיכולוגיה הטרום לידתית ממלאת ההתפתחות הפיזיולוגית - במיוחד של המוח. הבסיס לתפיסה, לחוויות ולהתנהגות הוא המוח. במהלך ההיריון, מתפתחת רשת נוירונים ענקית, היוצרת בסיס לכל התהליכים הנפשיים. כמחצית מהנוירונים המתפתחים נהרסים שוב במהלך התפתחות המוח בגלל "מוות תאי מתוכנת" (אפופטוזיס). בלידה, מוח התינוק כולל 100 מיליארד נוירונים - רבים כמו במוחו של אדם מבוגר.[3] כל נוירון בקליפת המוח של העובר מחובר לכ-2500 נוירונים ולאחר שנה, לכ-15,000.[4] סינפסות מתפתחות ונהרסות לאורך כל תוחלת החיים - תהליך הנקרא נוירופלסטיות.

התפתחות מוטורית

עריכה

בשנות ה-30 של המאה ה-20 בדק הרופא דבנפורט הוקר רפלקסים או תגובות, בהתאמה, של עוברים שעברו הפלה.[5] כיום ניתן לבחון די בקלות את המיומנויות המוטוריות של העובר בטכניקות אולטרסאונד. מהשבוע השמיני ואילך העובר מתחיל לזוז.[6] בעזרת סונוגרפיה אפשר להדגים שלא מדובר ברפלקסים פשוטים, אלא גם בתנועות ממקור פנימי (אנדוגניות). לפי אלסנדרה פיונטלי, אצל העובר ניתן למצוא את כל דפוסי התנועה, שבהמשך ניתן למצוא אצל היילוד.[7]

ניתן לראות תנועות נשימה החל מהשבוע ה-19, כאשר העובר לוקח מי שפיר לריאותיו.[8] תנועות עיניים קיימות מהשבוע ה-18 ואילך, ומהשבוע ה-23 ואילך יש תנועות עיניים מהירות (REM-phases).[9] אלה קשורות לדפוסי שינה ולחלום. עוברים שותים מי שפיר ומשתינים לתוכם.[10]

פיתוח תפיסה ולמידה לפני הלידה

עריכה
  ערך מורחב – זיכרון טרום לידתי

איברי החישה של העובר מתפתחים לפני הלידה ומתפקדים היטב בלידה. יכולות כאלה נבחנות בניסויי התנהגות בעקבות גירויים. ריי בדק התניה ויברו-אקוסטית של עוברים אנושיים. אך לדברי הפר, לא ברור אם התניה כזו אכן הוכחה.[11] לטענת הפר, הוא חזר על ניסויים אלה בהצלחה, כשההתניה הוויברו-אקוסטית המוקדמת ביותר התגלתה בשבוע ה-32 להיריון.[12]

למידה טרום לידתית נבחנת לעיתים קרובות על ידי שימוש בפרדיגמת ההתרגלות.[13] העובר נחשף לגירוי, למשל אקוסטי, ולאחר מכן הנסיין צופה בהכחדת התגובה תוך חזרה על אותו גירוי שוב ושוב. הליך זה מסתיים באמצעות שימוש בגירוי חדש ורישום התגובה בהתאם. כאשר הגירוי החדש מזוהה על ידי העובר כשונה מהישן, הוא מגלה דפוס תגובה חדש, למשל תדירות מואצת של הלב. אם הדבר אינו קורה, לא ניתן להבחין בין הגירוי החדש לבין הגירוי הישן. בשנת 1991 הדגים אחד החוקרים את ההתרגלות האקוסטית על ידי רישום תדירות פעימות הלב של עוברים בשבוע ה-29 להיריון.[14] מחקרים מסוג זה יכולים לשמש לבחינת הזיכרון. עוברים מעל 34 שבועות להיריון יכולים לשחזר תוכן נלמד על פני תקופה של 4 שבועות.[15] ההתניה הוויברו-אקוסטית המוקדמת ביותר הצליחה בעוברים בני 22 שבועות.[16] ייתכן שהתרגלות לטעם אפשרית עוד קודם לכן.[17] התרגלות כזו הודגמה גם בעוברים של חולדות.[18]

כפי שהראה וו. ארנסט פרויד, נכדו של זיגמונד פרויד, תינוקות זוכרים דפוסים מוזיקליים ששמעו ברחם.[19] ההוכחה האמפירית השתמשה ברישום של תדירות פעימות הלב והפעילות המוטורית.[20]

כמו כן, התפתחות הדיבור מבוססת על למידה טרום לידתית, כפי שמוכיח מחקר של DeCasper ו-Fifer משנת 1980.[21] מחקר זה השתמש בהתניה אופרנטית כפרדיגמה. גם מספר מחקרים אמפיריים נוספים הוכיחו שקיימת למידה טרום לידתית של שפה.[22]

היסטוריה

עריכה
 
אוטו רנק (עומד בפינה משמאל) ופסיכואנליטיקאים אחרים ב-1922

תיאוריות פסיכואנליטיות

עריכה

רוב התיאוריות הפסיכואנליטיות מניחות שהתפתחותם של עצמים, העצמי ואפילו התודעה מתחילה לאחר הלידה. אף על פי כן, מספר פסיכואנליטיקאים כותבים במפורש שהיבטים לפני וסביב הלידה אחראים להיווצרות סימפטומים מסוימים, ביניהם אוטו ראנק, ננדור פודור, פרנסיס ג'יי מוט, דונלד וויניקוט, גוסטב הנס גראבר ולודוויג יאנוס. לדעתם, מבנה הנפש הלא מודעת מתחיל להתעצב בשלב הטרום לידתי. לעובר כבר יש חוויות מוקדמות, רלוונטיות מבחינה רגשית. הם מניחים את קיומה של תפיסה במספר מצבים, כמו מצבי תשניק, פחד ומתח, שנאגרים וניתן לזכור אותם לאחר הלידה בנסיבות מסוימות. בפסיכואנליזה נתפסים לרוב היבטים לפני וסביב הלידה כפנטזיות. התוכן הטרום לידתי המובהק של חלימה או פנטזיות על שחייה מתחת למים תוך כדי נשימה, הימצאות בתוך מערה, לחימה עם מפלצות מתחת למים – כל אלה מתפרשים כהשלכות מחודשות מתקופת העוברות.[23] יאנוס מניח שבגישות פסיכואנליטיות רבות ניתן למצוא היבטים תוכניים ופנומנולוגיים הקרובים לפסיכולוגיה טרום לידתית – אך ללא התייחסויות מפורשות. הוא ציין שקיימת "נוכחות מובלעת של קיום לפני הלידה" בעבודותיהם של פסיכואנליטיקאים כמו סנדור פרנצי, קרל גוסטב יונג, מלאני קליין, בלה גרונברגר, פרנסואז דולטו ואחרים.[24]

בשנת 1924 פרסם אוטו ראנק (1884–1939), מתלמידיו של זיגמונד פרויד, את ספרו "טראומה של הלידה" (בגרמנית: Das Trauma der Geburt und seine Bedeutung für die Psychoanalyse), שבו קבע שההלם הרגשי של הלידה הוא מקור החרדה הראשון של הפרט. בעקבות ספר זה הגיעה הידידות בין פרויד וראנק לקיצה.[25] דרגה סבר כי לידה קשורה לחוויה סוחפת של פחד מצד העובר. הוא גם הניח שטראומה זו היא הגורם לחרדות בשלב מאוחר יותר. לטענתו, ניתן לזכור היבטים מהשלב הטרום לידתי מתקופת ההיריון המאוחרת יותר.[26] בשלב זה כבר פיתח ראנק עצמו את קווי המתאר של פסיכולוגיה טרום לידתית אמיתית. לאור הנחות אלה הוא פירש היבטים תרבותיים, למשל שהפנטזיות הנוצריות על הגיהנום מבוססות על מצבים תוך רחמיים מעוררי בחילה.[27] בספרו הציג פרשנות של סמלים, אמנות ומיתוסים המבוססת על מצבים לפני וסביב הלידה. רנק האמין ש"קיבעון ראשוני" למצב לפני הלידה הוא שורש כל הנוירוזות והפרעות הנפש,[28] ופיתח תהליך של פסיכואנליזה המבוסס על חוויית הלידה.[29][30]

דונלד ויניקוט (1896–1971) ניסה להבין צורות מוקדמות מאוד של היווצרות סמלים. הוא תיאר במספר מקרים שחזור חוויות סביב הלידה בטיפול נפשי, במיוחד בילדים. ילד בן חמש טיפס על הז'קט של ויניקוט ואז הוריד את המכנסיים. הוא חזר על כך שוב ושוב.[31] ויניקוט פירש זאת כנסיגה וחזרה ללידה. הוא הניח שחלק מהתינוקות פיתחו גישה פרנואידית עקב בעיות בלידה, למשל במקרה של תשניק.[32] גם תסמינים פסיכוסומטיים (כאבי ראש, בעיות יניקה ונשימה ותחושות חנק) פורשו כהשלכות אפשריות של חוויית הלידה. אף על פי כן, ויניקוט דחה את ההנחה שקיימת טראומת לידה אוניברסלית.

בספרו The Search for the Beloved: A Clinical Investigation of the Trauma of Birth and Prenatal Condition משנת 1949, ייחס הפסיכואנליטיקאי הבריטי-אמריקאי ננדור פודור (1895–1964) צורות מסוימות של חרדה לחוויות לידה לא מעובדות ומודחקות בעקבות הנחותיו של ראנק, שהיה הפסיכואנליטיקאי שלו.[33] פודור פירש חלומות בעקבות מחסור בחמצן. כמו כן הסביר קלסטרופוביה והפרעות מיניות בהתבסס על חוויות לפני וסביב הלידה.

פרנסיס ג'ון מוט (1901–1980) היה תלמידו של פודור והחוקר הראשון שהתרכז בשליה כאובייקט הראשון של העובר.[34] הוא כתב שהעובר מפחד מהשליה שלו כ"מוצצת דם" או שהוא חווה אותה כ"מזינה" או "מעניקת חיים".[35]

חומר שעלה מפגישות של פסיכותרפיה פסיכדלית תוך שימוש ב-LSD וסמי הזיה אחרים שימש בסיס למחקר על ההשפעות המתמשכות של חוויות לפני וסביב הלידה בחיים הבוגרים. המחקר נערך על ידי פרנק לייק, אתנאסיוס קפקאלידס (1919–1989) וסטניסלב גרוף. גרוף המשיך וניסח מסגרת תאורטית נרחבת לניתוח חוויות אלה, על בסיס ארבעת המבנים שהוא כינה מטריצות בסיסיות סביב הלידה. לייק וגרוף פיתחו באופן עצמאי טכניקות נשימה כחלופה לשימוש בסמים פסיכדליים, בעקבות וילהלם רייך (1897–1957) שהיה שקוע בבעיות משפטיות ניכרות מאמצע שנות ה-60 ואילך. טכניקה קרובה בשם "לידה מחדש" (Rebirthing) פותחה על ידי הפסיכותרפיסט לאונרד אור בשנות ה-70, וחניכי פסיכותרפיה מסוג Core Process חיים מחדש טראומת לידה משוערת כחלק מההכשרה שלהם.

מדען מדעי החברה האמריקאי-אמריקאי לויד דה-מאוז (נולד ב-1931) ריכז במאמרו משנת 1981 את הגישות הפסיכואנליטיות לחיי הנפש לפני הלידה וכן את הממצאים הפיזיולוגיים של האונטוגנזה האנושית הנוגעת להתפתחות העובר. הוא שאב מספר הנחות מעבודותיהם של גרוף ומוט, ללא ההשלכות המטפיזיות שלהן. בגישתו הוא מניח, שהשליה הופכת להיות האובייקט הראשון של העובר בשתי גרסאות מפוצלות: חיובית ושלילית, שאותן כינה "טיפוח" ו"השליה הרעילה".[36] דמאוז הניח שבכל היריון, במיוחד בסופו, יש בעיות באספקת חמצן לעובר. עקב תנאים פיזיולוגיים, השליה אינה יכולה תמיד לספק לעובר הגדל מספיק חמצן והדבר מוביל למצבי כאב ומחסור. חוויות לפני וסביב הלידה מובילות לתסריט מנטלי, מעין דפוס שיופנם, ושאליו חוויות מאוחרות יותר יתחברו. הוא מכנה את החוויה של מצבים חיוביים ושליליים בשם "הדרמה העוברית", המקדימה זמן רב את תחושת "הדרמה האדיפלית" הידועה של פרויד. מלבד תיאוריות אלה על פסיכולוגיה טרום לידתית פיתח דה-מאוז גישות בתחום הפסיכוהיסטוריה – מערכת של הנחות פסיכולוגיות תרבותיות, המסבירות תהליכים ותופעות היסטוריות באמצעות תיאוריות פסיכולוגיות. היבטים של תולדות הילדות והפסיכולוגיה הטרום לידתית ממלאים בה תפקיד חשוב במיוחד.

 
עובר בגיל 14 שבועות (פרופיל)

בשנת 1992 פרסמה הנוירופסיכיאטרית האיטלקית לילדים אלסנדרה פיונטלי (ילידת 1945) מחקר בספרה From Fetus to Child: An Observational and Psychoanalytic Study (1992). באמצעות סונוגרפיה היא בדקה את התנהגותם של 11 עוברים. העוברים הראו רפרטואר התנהגותי מורכב מאוד, הגיבו לגירויים בדרכים מורכבות, והיו שונים למדי בצורות הפעילות שלהם.[37] מחקרה של פיונטלי הצביע על כך שחוויות מסוימות לפני הלידה קבעו את חיי הנפש בשלבים מאוחרים יותר. תכונות פסיכולוגיות, למשל פעילות אוראלית מוגברת, זוהו בשלב הטרום לידתי וגם לאחר הלידה. פיונטלי פירשה את תצפיותיה במונחים פסיכואנליטיים, וראתה המשכיות יוצאת דופן בין התפתחות נפשית לפני ואחרי הלידה. מחקרה חשוב משום שהוא משלבת הערכה של נתונים אמפיריים עם תצפיות בשלב שלאחר הלידה וגם בשנות החיים הראשונות, והוא משתמש בשיטות של הפסיכולוגיה האקדמית יחד עם ההרמנויטיקה של הפסיכואנליזה, מה שמייחד אותה בנוף המדעי.

ראו גם

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Lloyd DeMause: The fetal origins of history. In: Lloyd deMause: Foundations of Psychohistory.Creative Roots, New York, 1982, p. 244–332; Ludwig Janus: Die Psychoanalyse der vorgeburtlichen Lebenszeit und der Geburt. Centaurus, Pfaffenweiler 1993, S. 1–72; Ralph Frenken: Symbol Plazenta: Die Pränatalpsychologie der Kunst. Springer, Wiesbaden 2015, S. 5–61.
  2. ^ Smotherman, William P.; Robinson, Scott R. (1994). Classical conditioning of opioid activity in the fetal rat. In: Behavioral Neuroscience, 108 (5), S. 951–961.
  3. ^ Otwin Linderkamp, Ludwig Janus, Rupert Linder, Dagmar Beate Skoruppa: Entwicklungsschritte des fetalen Gehirns. In: International Journal of Prenatal and Perinatal Psychology and Medicine. 21(1/2), 2009, (S. 91–105), S. 91. Similarly: Carolin Sheridan Hubert Preissl, Niels Birbaumer: Wie reagiert das fetale Gehirn auf Reize? Untersuchungen mit fetaler Magnetoenzephalographie. In: Karl Heinz Brisch, Theodor Hellbrügge (Hrsg.): Der Säugling: Bindung, Neurobiologie und Gene. Grundlagen für Prävention, Beratung und Therapie. Klett-Cotta, Stuttgart 2008, S. 32.
  4. ^ Otwin Linderkamp, Ludwig Janus, Rupert Linder, Dagmar Beate Skoruppa: Entwicklungsschritte des fetalen Gehirns. In: International Journal of Prenatal and Perinatal Psychology and Medicine. 21(1/2), 2009, S. 99.
  5. ^ Davenport Hooker: The Prenatal Origin of Behavior. University of Kansas Press, Lawrence, Kansas 1952.
  6. ^ Heinz F. R. Prechtl: Wie entwickelt sich das Verhalten vor der Geburt. In: Carsten Niemitz (Hrsg.): Erbe und Umwelt: Zur Natur von Anlage und Selbstbestimmung des Menschen. Suhrkamp, Frankfurt am Main 1987, (S. 141–155), S. 142.
  7. ^ Alessandra Piontelli: From Fetus to Child: An Observational and Psychoanalytic Study. London 1992, S. 28.
  8. ^ Heinz F. R. Prechtl: Wie entwickelt sich das Verhalten vor der Geburt. In: Carsten Niemitz (Hrsg.): Erbe und Umwelt: Zur Natur von Anlage und Selbstbestimmung des Menschen. Suhrkamp, Frankfurt am Main 1987 (S. 141–155), S. 143.
  9. ^ Heinz F. R. Prechtl: Wie entwickelt sich das Verhalten vor der Geburt. In: Carsten Niemitz (Hrsg.): Erbe und Umwelt: Zur Natur von Anlage und Selbstbestimmung des Menschen. Suhrkamp, Frankfurt am Main 1987 (S. 141–155), S. 146; Alessandra Piontelli: From Fetus to Child: An Observational and Psychoanalytic Study. London 1992, S. 32.
  10. ^ Alessandra Piontelli: From Fetus to Child: An Observational and Psychoanalytic Study. London 1992, S. 31.
  11. ^ P. G. Hepper: Fetal memory: Does it exist? What does it do? In: Acta Paeditrica. supplement, 416, 1996, S. 16–20. (S. 17). Spelt repeated these experiments in 1948. G. Hepper: Fetal memory: Does it exist? What does it do? In: Acta Paeditrica. supplement, 416, 1996, S. 16–20 (S. 17).
  12. ^ P. G. Hepper: Fetal memory: Does it exist? What does it do? In: Acta Paeditrica. supplement, 416, 1996, S. 16–20 (S. 17).
  13. ^ See Daniel N. Stern: Die Lebenserfahrung des Säuglings. Klett-Cotta: Stuttgart 1993, S. 65 ff.
  14. ^ J. W. Goldkrand, B. L. Litvack: Demonstration of fetal habituation and patterns of fetal heart rate response to vibroacoustic stimulation in normal and high-risk pregnancies. In: Journal of Perinatology. 11(1), 1991, S. 25–29. (S. 25).
  15. ^ Chantal E. H. Dirix, Jan G. Nijhuis, Gerard Hornstra: Aspects of Fetal Learning and Memory. In: Child Development. 80 (4), 2009, S. 1251–1258.
  16. ^ L. R. Leader, P. Baillie, B. Martin, E. Vermeulen: The assessment and significance of habituation to a repeated stimulus by the human fetus. In: Early Human Development. 7(3), 1982, S. 211–219 (S. 211).
  17. ^ P. G. Hepper: The beginnings of the mind: evidence from the behaviour of the fetus. In: Journal of Reproductive and Infant Psychology. 12, 1994, S. 143–154. (S. 143).
  18. ^ William P. Smotherman, Scott R. Robinson: Classical conditioning of opioid activity in the fetal rat. In: Behavioral Neuroscience. 108 (5), 1994, S. 951–961.
  19. ^ W. Ernest Freud: Remaining in Touch. Gesammelte Schriften 1965–2000. Zur Bedeutung der Kontinuität früher Beziehungserfahrungen. Konsequenzen aus der psychoanalytischen Entwicklungspsychologie für die Prophylaxe früher Schädigungen. Edition Déjà-vu, Frankfurt am Main 2003, מסת"ב 3-9805317-4-0.
  20. ^ D. K. James, C. J. B. Spencer, B. W. Stepsis: Fetal learning: a prospective randomized controlled study. In: Ultrasound in Obstetrics and Gynecology. 20, 2002, S. 431–438. Richard Ferner Parncutt: Prenatal development. In: G. E. McPherson (Hrsg.): The child as musician. Oxford University Press, 2006, S. 1–31.
  21. ^ Anthony J. DeCasper, William P. Fifer: Of Human Bonding: Newborns Prefer Their Mothers' Voices. In: Science. 208 (4448), 1980, S. 1174–1176.
  22. ^ Overview in: David K. James: Fetal Learning: a Critical Review. In: Infant and Child Development. 19, 2010, S. 45–54.
  23. ^ Ludwig Janus: Die Psychoanalyse der vorgeburtlichen Lebenszeit und der Geburt. Centaurus, Pfaffenweiler 1993, S. 21–75.
  24. ^ Ludwig Janus: Die Psychoanalyse der vorgeburtlichen Lebenszeit und der Geburt. Centaurus, Pfaffenweiler 1993, S. 55.
  25. ^ Robert Kramer: Einsicht und Blindheit: Zur Aktualität von Otto Rank. In: Psyche. 53, 1999, S. 158–200.
  26. ^ Otto Rank: Das Trauma der Geburt und seine Bedeutung für die Psychoanalyse. Fischer, Frankfurt am Main 1988, S. 98.
  27. ^ Otto Rank: Das Trauma der Geburt und seine Bedeutung für die Psychoanalyse. Fischer, Frankfurt am Main 1988, S. 142.
  28. ^ Maret, Stephen (2009), Introduction to Prenatal Psychology, Church Gate Books, p. 16, ISBN 9780578089980
  29. ^ Rank, Otto (1952), The Trauma of Birth, New York: Richard Brunner
  30. ^ Rank, Otto (1932), The Myth of the Birth of the Hero and Other Writings, New York: Random House
  31. ^ Donald W. Winnicott: Birth Memories, Birth Trauma and Anxiety. In: Collected Papers: Through Pediatrics to Psychoanalysis. Routledge, New York 1949, (p. 174–193), S. 177 ff.
  32. ^ Donald W. Winnicott: Birth Memories, Birth Trauma and Anxiety. In: Collected Papers: Through Pediatrics to Psychoanalysis. Routledge, New York 1949, (p. 174–193), p. 185 ff.
  33. ^ Fodor, Nandor (1949), The Search for the Beloved: A Clinical Investigation of the Trauma of Birth and Prenatal Condition, New Hyde Park, NY: University Books
  34. ^ Lloyd DeMause: The fetal origins of history. In: Lloyd deMause: Foundations of Psychohistory.Creative Roots, New York, 1982, p. 249 ff.
  35. ^ Francis J. Mott: The nature of the self. Wingate, London 1959, p. 82 ff; p. 181 f.
  36. ^ DeMause, Lloyd (1982). The fetal origins of history, pp. 258. In: “Foundations of psychohistory.“ New York: Creative Roots. מסת"ב 0-940508-01-X.
  37. ^ Alessandra Piontelli, From Fetus to Child: An Observational and Psychoanalytic Study, Routledge, London, 1992. See also: Alessandra Piontelli, Luisa Bocconi, Chiara Boschetto, Alessandra Kustermann, Umberto Nicolini, Differences and similarities in the intra-uterine behaviour of monozygotic and dizygotic twins, Twin Research, 1999, 2, S. 264–273 (S. 270 ff.)
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=פסיכולוגיה_לפני_וסביב_הלידה&oldid=38971076"