פסק דין מגדל נגד אבו חנא

פסק דין מגדל נ' אבו חנא העוסק בדיני נזיקין וקובע מהי הדרך הנכונה לחישוב פיצויים בגין אובדן יכולת השתכרות במקרה שהניזוק הוא ילד המשוייך למגזר או מגדר מסוים. פסק הדין קובע כי אין להתחשב בנתונים כגון מין ומוצא בקביעת פיצויים, אלא יש לפסוק פיצויים גלובליים לפי השכר הממוצע במשק, אלא אם כן ישנן ראיות המעידות על הכיוון העסקי האינדיבידואלי של הניזוק.

העובדות

רים אבו חנא נפגעה בתאונת דרכים כשהייתה בת 5 חודשים. בית המשפט המחוזי בחיפה פסק לה פיצויים שונים עבור ראש הנזק של כאב וסבל ובעבור ההוצאות הרפואיות. באשר לפיצוי עבור אובדן כושר השתכרות פסק בית המשפט סכום גלובלי של 500 אלף ₪ זאת כיוון שלדידו אין אינדיקציה לגובה ההשתכרות העתידה של אבו חנא ועל כן לא ניתן לתת פיצוי "מדויק".אובדן

טענות הצדדים

מגדל טוענים כי מדובר בסכום מופרז שכן בהתחשב בסביבה בה אבו חנא גדלה הסיכוי שהיא תשתכר בעתיד הוא אפסי שכן רוב רובן של הנשים מהמגזר ובמקום מגוריה של אבו חנא לא משתלבות בשוק העבודה. מאידך טוענת אבו חנא, שאין להתחשב ברקע ממנו באה והתחשבות שכזו מפרה את עקרון השוויון. לדידה יש להסתמך על נתונים אישיים ובהיעדרם על השכר הממוצע במשק לחישוב אובדן כושר השתכרות.

הכרעה

השופט אליעזר ריבלין קובע שככלל משתמשים בנתוניו האישיים של האדם כדי לחשב את ראש הנזק "אבדן כושר השתכרות". אבל כיוון שאצל קטינים רבה העמימות בנוגע לעיסוק העתידי אותו היו בוחרים וממילא קיימת עמימות בנוגע לגובה שכרם העתידי, קיימת הנחת מוצא שהיו משתכרים את השכר הממוצע במשק. שאלתו של ריבלין היא למעשה מתי ניתן לסטות מהכלל האמור, האם כשיש הנחות סטטיסטיות על מגזר הניזוק מקום מגוריו וכיוצא בזה או אך ורק כשיש נתונים אינדיבידואליים על הניזוק עצמו. ריבלין עוסק בסוגיה תוך שהוא שם לנגד עיניו את אחת ממטרות הנזיקין שהיא צדק חלוקתי, וקובע ש”לכל אדם עומדת הזכות לכתוב את סיפור חייו” לפיכך הוא משאיר את פסק הדין של בית המשפט המחוזי על כנו, ומכריע שבאין נתונים אינדיבידואליים הפיצוי אותו תקבל הניזוקה יהיה בהתאם לשכר הממוצע במשק. הוא למעשה אומר שכיוון שהאדם הוא אוטונומי אין להכיר במציאות בה הוא כבול להשתייכותו התרבותית, וממילא אין הצדקה לסטות מהכלל של השכר הממוצע במשק על בסיס אותה השתייכות.

כאשר בקטין אנו עוסקים, תרים אנו אפוא אחר נתון שיאפשר מתן פיצוי חרף מעטה העמימות. בפועל מבקשים אנו לאתר נתון שישקף את מבחר האפשרויות שהיה פתוח בפני הנפגע-הקטין. נתון זה צריך לבטא את האפשרות שהקטין היה מצוי בבגרותו ברף ההשתכרות הנמוך, אך גם את האפשרות האחרת, שבבוא העת היה הקטין מגיע לגדולות בתחום המקצועי. על הנתון הזה לאצור את מבחר הסיפורים הפתוחים בפני ילד בישראל – כל ילד, מכל מין, מוצא, גזע ודת. רף ההשתכרות הממוצע במשק הוא הנתון המיטבי המגשים מטרה זו. בחירה בנתון אחר לנפגע-קטין השייך לקבוצת אוכלוסייה מסוימת אך משום השתייכותו זו, משמעותה דבקות בהנחה כי אפשרויות תעסוקתיות הקיימות בישראל אינן פתוחות כלל – אף לא יהיו פתוחות בעתיד – בפני ילדי אותה קבוצה. לשלילה זו אין בסיס עובדתי או נורמטיבי. היא עצמה עלולה ליצור מציאות מפלה. היא עלולה להיות בבחינת נבואה המגשימה את עצמה

— פסקה 34 לפסק הדין של השופט ריבלין, ע"א 10064/02 מגדל נ' אבו חנא