פעילות המשטר הנאצי נגד צריכת טבק בגרמניה

גרמניה הנאצית הייתה בין המדינות הראשונות שהתקיימה בהן מערכה ציבורית אפקטיבית נגד צריכת טבק.

בין הצעדים שננקטו היו איסור על עישון במקומות ציבוריים כמו הרכבת הקלה והאוטובוסים, חינוך להימנעות מעישון, צמצום הקצבת הסיגריות לחיילי הוורמכט, פעילויות חינוכיות נגד עישון ומיסוי. הנאצים גם הטילו מגבלות על פרסום מוצרי טבק ואסרו על עישון בבתי קפה ומסעדות ומכירת סיגריות לנשים בגילאים מסוימים.

רקע

בתחילת המאה העשרים החלו להתפרסם מחקרים רפואיים שהצביעו על קשר בין תחלואה וסרטן ריאות לבין עישון וצריכת טבק. תנועות נגד טבק צמחו במדינות שונות עם תחילת המאה ה-20, אך הצלחתן הייתה מועטת. ב-1904 הוקם "ארגון המתנגדים הגרמני לטבק ולהגנת מתנגדי-העישון" (Deutscher Tabakgegnerverein zum Schutze der Nichtraucher). בין 1912 ל-1932 פורסם כתב העת הראשון בגרמנית נגד צריכת טבק, "מתנגד הטבק" (Der Tabakgegner). עיתון נוסף בשם "מתנגד הטבק הגרמני" (Deutscher Tabakgegner) יצא לאור בדרזדן בין השנים 1919 ל-1935.

המערכה בגרמניה נגד הטבק שזכתה לתמיכת הממשלה הנאצית הייתה המערכה הציבורית הראשונה נגד הטבק שזכתה להצלחה^{[דרוש מקור]}.

מניעים

קצין ורמאכט מעשן סיגריה, 1944

סלידתו האישית של היטלר מטבק יחד עם מדיניות הילודה של המשטר הנאצי היו שני גורמים מרכזיים להצלחת המאבק.

בריאות וילודה

בריאות הציבור הייתה נושא שעסקו בו רבות במשטר הנאצי. למשל, בשנת 1940 הוחל חוק הדורש מכל המאפיות להכין אך ורק לחם מחיטה מלאה שנחשב בריא יותר מלחם לבן. העישון נתפש כגורם המחליש את העם הגרמני בעבודה, בספורט, בלימודים ובחזית. במיוחד, נתפס הטבק כפוגע בילודה, שהייתה יעד חשוב של המשטר הנאצי. על כן, נשים שעישנו נחשבו בתעמולה הנאצית ללא מתאימות לשמש כנשים נשואות ואמהות, ולבעלות נטייה להזדקנות מוקדמת. וורנר הוטינג מהמשרד למדיניות גזעית טען כי לאמהות מעשנות יש ניקוטין בחלב האם. מרטין סטמלר, רופא בכיר במשטר הנאצי, טען כי נשים בהריון שמעשנות לוקות בשיעור גבוה יותר של הפלות. ההנהגה הנאצית, שחלק מהאידאולוגיה שלה כללה הקמת משפחות גרמניות גדולות ובריאות, קבעה שהעישון מסכן את בריאותה של המשפחה הגרמנית.

גישתו של היטלר לטבק

אדולף היטלר היה מעשן כבד בצעירותו, ועישן בין 25 ל-40 סיגריות ביום, אולם כשהתבגר הפסיק לעשן מסיבות כלכליות, ולדבריו הוא "זרק את הסיגריות לדנובה ולעולם לא נגע בהן יותר". היטלר תיאר את העישון כ"מנוון" וראה בו "נקמה של האיש האדום (אינדיאנים) באדם הלבן על כך שחשף אותו לאלכוהול". הוא ציין כי "איבדנו אנשים מצוינים רבים בעקבות הרעלת טבק". הוא ראה בעין רעה את העובדה שגם אווה בראון וגם מרטין בורמן היו מעשנים והביע תרעומת על כך שהרמן גרינג החל לעשן במקומות ציבוריים.

היטלר הביע מורת רוח על כך שאושר לאנשי צבא לעשן ללא הגבלה וכתב ב-2 במרץ 1942 שזאת "הייתה טעות, שמקורה בהנהגת הצבא באותו זמן של תחילת המלחמה". היטלר המליץ אישית לחבריו ומכריו שלא לעשן וניסה לגרום להם להפסיק עם הרגל זה.

צעדים ואמצעים

בגרמניה כתבי עת רפואיים בהם "עם בריא" (Gesundes Volk), "בריאות העם" (Volksgesundheit) ו"חיים בריאים" (Gesundes Leben) פרסמו כתבות בגנות העישון, ועל הנזקים הרפואיים שהוא גורם. הודעות כנגד עישון נשלחו למקומות עבודה, לעיתים באמצעות הנוער ההיטלראי. על נשים מיילדות נאסר לעשן כשהן בתפקיד.

ההכשרה של מנהיגי המפלגה הנאצית כללה גם התנזרות, לפחות חלקית, מעישון.

ב-1939 אסרה המפלגה הנאצית על עישון בכל משרדיה. היינריך הימלר אסר על קצינים ושוטרים באס אס לעשן בתפקיד. תלושים של הקצבת סיגריות לא ניתנו לנשים בהריון ולנשים מעל גיל 55 או מתחת ל-25. נאסר על בתי קפה ומסעדות למכור סיגריות לנשים. ביולי 1943 נאסר בחוק על כל מי שגילו מתחת ל-18 לעשן בפומבי. מכסת הסיגריות לחיילים בוורכמט הוגבלו לשש סיגריות ביום.

צעדים ננקטו כדי לצמצם את הפרסום של מוצרי טבק. ב-7 בדצמבר 1941 נחקקו תקנות של מועצת הפרסום הגרמנית האוסרות על הצגת עישון כפעילות בריאה, למשל הצגת תמונות של ספורטאים מעשנים. נאסר לעג לפעילים כנגד טבק. פרסום מוצרי טבק בדואר או בעזרת רמקולים נאסר. המכון לחקר הטבק הצליח לפתח באותה עת לראשונה סיגריות ללא ניקוטין.

ראו גם

• מדיניות הסמים של גרמניה הנאצית

קישורים חיצוניים

• Medicine and medical ethics in Nazi Germany: origins, practices, legacies, Robert N. Proctor