פקודת הסטטיסטיקה
פקודת הסטטיסטיקה היא המקור החוקי לפעולתה של הלמ"ס ולסמכויותיה. הפקודה המקורית חוקקה בשנת 1947 על ידי המנדט הבריטי, ולאחר שעברה שינויים והתאמות לצורכי מדינת ישראל בשנת 1972 הוחלפה על ידי הפקודה הנוכחית. בפקודה נערכו שינויים נוספים בשנים: 1978, 2008 ו-2010.
פירוט
עריכההפקודה מגדירה את תפקידי הלמ"ס, אופן עבודתה, חובת הציבור למסור מידע ללמ"ס, חובת הלמ"ס לשמור על סודיות המידע המתקבל וכן את חובת הלמ"ס לפרסם את תוצאות עבודתה.
פקודת הסטטיסטיקה קובעת רשימת נושאים ותחומים מגוונת שבהם על הלמ"ס לערוך סקרים ולאסוף נתונים סטטיסטיים. הרשימה איננה סגורה וניתן להוסיף נושאים על פי הצורך בהוראת הסטטיסטיקן הלאומי ובאישור ראש הממשלה (סעיף 7 לפקודה).
החובה להשיב לסקרי הלמ"ס
עריכהעל מנת לאסוף את הנתונים הנדרשים לניהולו של משק מודרני, ועל מנת לתת ייצוג הולם לכל הפרטים באוכלוסייה, פונה הלמ"ס לאנשים, לעסקים ולגופים ציבוריים בבקשה למסור מידע. המחוקק שהכיר בצורך חיוני זה, מחייב את האזרחים לשתף פעולה עם הלמ"ס, בפקודת הסטטיסטיקה [נוסח חדש] התשל"ב-1972.
פקודה זו מעניקה ללמ"ס סמכות לחייב את הציבור למסור לה מידע הנחוץ לביצוע הפעולות הסטטיסטיות שהיא עורכת. אדם פרטי המסרב למסור את המידע הנדרש עובר עברה פלילית לפי סעיף 21(2) לפקודה, אשר העונש בגינה הוא קנס של 500 ש"ח וזאת בעקבות תיקון הפקודה בשנת 2017[1]. קודם לכן היה העונש מאסר של 3 חודשים כאמור בס' 22 לפקודה, באשר לבתי עסק העונש הקבוע בסעיף נותר על כנו. בנוסף, הפרעה לעבודת הסוקר, אי מסירת נתוני אמת ואי שמירה על השאלונים - אלו עבירות הכפופות לעונש מאסר על פי הסעיף.
הסמכות הרחבה שניתנה ללמ"ס נובעת מהבנת חשיבותה של סטטיסטיקה מקצועית ממלכתית (שאיננה מוזמנת על ידי בעלי אינטרסים) לשם התפתחותה של מדינה מודרנית, לשם קבלת החלטות בהסתמך על נתונים מבוססים. מכאן חשיבות תפקידיה של הלמ"ס לאסוף, לעבד ולפרסם מידע סטטיסטי על האוכלוסייה, החברה והכלכלה וכן על תחומים נוספים בישראל.
חובת הלמ"ס לשמור על סודיות הנתונים
עריכהבמקביל לחובת הציבור למסור ללמ"ס מידע, ובמטרה להבטיח שלא ייחשפו פרטים אישיים כתוצאה משיתוף פעולה זה, קבע המחוקק שאין להעביר לידי רשות אחרת נתון המאפשר את זיהוי המוסר. מסיבה זו החוק מחייב את הלמ"ס לשמור כל נתון שנמסר לה בסודיות מוחלטת. הלמ"ס אכן משקיעה מאמצים רבים על מנת לשמור על חשאיותם של הנתונים הנמסרים לה - הן באמצעים פיזיים והן באמצעים טכנולוגיים מתקדמים.
על מנת להבטיח הגנה מוחלטת לאזרח, קבע המחוקק, בנוסף לדרישתו מהלמ"ס לשמור על חשאיות הנתונים המאפשרים זיהוי של פרט, שנתון הנמסר ללמ"ס אינו יכול לשמש כראיה נגד האזרח ואף לא כראיה בבית משפט. כלומר, גם אם ידלוף מידע שנמסר על ידי האזרח ללמ"ס, הרי שבית המשפט מצווה להתעלם ממנו.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ אושר סופית: הפחתת העונש על סירוב העברת מידע להלמ"ס, באתר הכנסת, 13 בפברואר 2017