ויקיפדיה

פרדריקה ברמר

פרדריקה ברמר (בשוודית: Fredrika Bremer ;‏ 17 באוגוסט 1801 – 31 בדצמבר 1865) הייתה סופרת, פמיניסטית ופילנתרופית שוודית. לצד אלין וגנר ברמר נחשבת לאחת מחלוצי הפמיניזם השוודי שהשפיעה רבות על ההתפתחות החברתית בשוודיה, במיוחד בנושאי זכויות האישה ושוויון בין המינים.

פרדריקה ברמר
Fredrika Bremer
לידה 17 באוגוסט 1801
בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 בדצמבר 1865 (בגיל 64)
אחוזת אורסטה, שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Österhaninge Church עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט F. B., Fr. B., F. B—r., Fr. Br. עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה שוודית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות הרתה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1828 – העשור של 1850 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ילדות

עריכה

פרדריקה נולדה בטורלה (Tourla), שבאזור פיקיס (Piikkiös socken) בפינלנד כבת שנייה להוריה קארל פרדריק ברמר (Karl Fredrik Bremer, 1770–1830), ואשתו בירגיטה שרלוטה הולסטרום (Birgitta Charlotta Hollström, 1777-1855). לברמר היו 6 אחים. ברמר גדלה בעיר הבירה של שוודיה, סטוקהולם, לאחר שמשפחתה עברה אליה 1805 מפינלנד. אביה היה סוכן סחורות מצליח ועשיר מאוד בפינלנד וכשעברו לסטוקהולם קנה דירת פאר במרכז הבירה ובנוסף גם ארמון ישן, אורסטה (Årsta slott), ואחוזת נינס (Nynäs gård), שבה גרו בזמן שיפוץ הארמון הישן.

 
טורלה, פינלנד, מקום הולדתה של ברמר

ברמר ואחיה חונכו בידי אומנות ומורים פרטיים, כפי שהיה מקובל במשפחות אמידות בשוודיה בתקופה זו. אביה היה סמכותי, רציני וחם מזג וכלפי בני משפחתו נהג לעיתים באופן רודני ורגשני. האם הייתה אשת חברה אריסטוקרטית, אך שטחית ונוקשה ודרשה מילדיה משמעת קפדני, השקעה בלימודים ותרגול מערכת הנימוסים המקובלים בחברה. האם הדגישה בפני בנותיה את חשיבות ההכנה לקראת יעודן העיקרי בחיים, מציאת חתן ממעמד גבוה וחיי נישואין ומשפחה. חשיבות שמירה על משקל גוף נמוך, אכילה מעטה, התנהגות נשית ועדינה ועיסוק בתחומי עניין נשיים היו חלק מדרישות אלו של האם כלפי הבנות. הילדים למדו שפות זרות ובגיל 8 ברמר כבר כתבה שירה בצרפתית. ברמר התמרדה כבר בילדות לדרישות הוריה, ונחשבה בעיני הוריה לבעלת "אופי ומזג של אמן" שקשה לרסן. ברמר סירבה לקבל את דברי הוריה והתנהגותה המרדנית הכעיסה את ההורים וכילדה חשה את עצמה לעיתים לא רצויה, ואף מכוערת בעיני אמה. מתוך יומנה עולה הצורך העז של ברמר לזכות באהבת הורייה ובו זמנית ביטוי לרצונה לביטוי עצמי וסקרנות בתחומי עניין שונים כמו טיולי וחקר הטבע, ציור וקריאת ספרים. ניתן להבין מתוך יומנה שתקופת התבגרותה הייתה מלווה במשברים אישיים, עצב רב ותסכול יחד עם חיפוש אחר דרכים לבטא את יצירתיותה והרעיונות האידאולוגיים אותם גיבשה, בצל ההורים הסמכותיים והנוקשים ובחברה בלתי סובלנית ומגבילה.

בגרות

עריכה

ב-1821, ברמר, בת ה-20, ומשפחתה יצאו ל"נסיעה חינוכית" ברחבי אירופה במטרה לאפשר לילדי המשפחה להעמיק את לימודי השפות והתרבות אירופאית שנחשבו אז לנחוצים לפני כניסתם לחוגי המעמד האריסטוקרטי השוודי. המשפחה ביקרה בגרמניה, צרפת, שווייץ והולנד במשך כשנתיים. בפריז נשארו זמן רב וברמר התרשמה מאוד מפעילויות לרווחה חברתית בעיר ופעילות זו היוותה דוגמה והשראה לעבודתה בעתיד. עם חזרתם לשוודיה ב-1823 ברמר השתתפה בחיי החברה, כפי שהיה מצופה ממנה, והעבירה את ימיה ברקמה, קריאת שירה, שיחות חולין וביקורי נימוס כמקובל לאישה צעירה במעמדה הממתינה להצעת נישואין. מיומנה ניתן להבין את חוסר הסיפוק והתסכול שלה מהעשייה השטחית והיא החלה לפעול למען האוכלוסיות שבשוליי החברה ומצאה שם את יעודה. ברמר התגוררה רוב זמנה באחוזת המשפחה, אורסטה, ובשל אמונה דתית מתחזקת הקדישה את זמנה לפעילות הצדקה ועזרה לנזקקים וחולים בכפרים שסביב האחוזה.

כתיבה

עריכה

ב-1828 ברמר פרסמה את ספריה הראשוניים, סיפורים קצרים, תחת שם בדוי. לאחר מות אביה 1830 ברמר, אז בת 29, החליטה לפתח את כישוריה האמנותיים בציור וכתיבה והחלה את הרומן (טרילוגיה) הראשונה בשמה, "ציורים מתוך חיי היומיום" (Teckningar utur hvardagslifvet). הרומן, שזכה לתשומת לב ופרסום רב, מתאר את חיי משפחת H, שכנראה בחלקן מבוסס על החוויות האישיות של ברמר, והקשרים בין בני משפחתה. ברומן היא מתבוננת מן הצד על חיי המשפחה הפטריארכלית המסורתית ומעבירה ביקורת נוקבת ובכך חושפת את היחסים הבעייתיים של עצמה בעיקר עם אביה.

 
ארמון אורסטה, ביתה ומקום עבודתה של ברמר

במשך תקופות ארוכות היא התארחה אצל הברונית סטינה סומרהיים (Stina Sommerheim) באחוזתה טומב (Tomb) שבנורווגיה. סומרהיים עודדה ותמכה בכתיבתה ואף הפכה לחברת נפש של ברמר, ובאחוזתה היא כתבה ב-1837 את אחת מיצירותיה הגדולות, "השכנים" (Grannarna). בספרה "הבית" (Hemmet) שיצא לאור 1839 היא טוענת לחשיבות "אחוות אחיות", במיוחד זו שבין נשים לא נשואות. נושאים כמו יחסים בין בנות לבין אביהן, משמעות חיי האישה בתוך משפחה ונישואין חוזרים ברוב יצירותיה מתקופה זו. ברמר מעלה בטקסטים שלה את נושא "שוק הנישואין" שבו אידיאל האישה היפה, המושכת אבל השטחית מוערך, לעומת אישה שלא התברכה ביופי חיצוני שסיכוייה להינשא נמוכים. ברמר חלמה על "המשפחה החדשה" שבה מעמד האישה שווה לזה של הגבר, ולאישה היכולת, הזכות והחובה לפתח את אישיותה וכישוריה באופן עצמאי ולפעול ולהשפיע בספרה הציבורית.

בכתיבתה ברמר הושפעה מסופרים ופילוסופים כמו ג'רמי בנת'ם, פרידריך שילר, יוהאן גוטפריד הרדר וגתה. בשנות ה-40 של המאה ה-19 ברמר נחשבה לסופרת חשובה ומשפיעה בחברה השוודית וספרייה זכרו לפרסום והתייחסות רבה ואף תורגמו לשפות רבות ונמכרו בכל אירופה. האקדמיה השוודית העניקה לברמר פרס זהב 1931 על הספר "ציורים מתוך חיי היומיום".

הרומן "הרטה, סיפור מתוך הנפש" (Hertha, eller en själs historia) שברמר כתבה 1856, נחשב לרומן ריאליסטי הראשון שנכתב בשוודיה ועוסק בשחרור האישה עם מסר פמיניסטי מובהק. ברמר סיכנה את הפופולריות שהיא רכשה כסופרת עם הוצאת הספר והיא אכן זכתה לביקורת נוקבת, במיוחד מחוגי השמרנים והבורגנים בשוודיה. בספר היא תיארה את חיי האישה המוגבלים ואת חוסר הבחירה החופשית והעצמאית, כפי שברמר בעצמה חוותה אותם. היא התקוממה נגד שליטת האב על בנותיו הרווקות ועל חוסר העצמאות של נשים ודיברה בעד זכותן להגשמה עצמית ולהשכלה גבוהה. ספרה עוררה סערה ודיון בציבור השוודי, בשוודית אף זכה לשם "שיח הרטה". הספר והשיח סביבו נחשב לאחד הגורמים המשפעים שהובילו להחלטת הממשלה בשנת 1858 להעניק לנשים רווקות את הזכות החוקית להיחשב בוגרות מגיל 25 (לנשים נשואות ניתנה זכות זו בחוקה רק ב-1921). הדיון סביב זכותה של האישה להשכלה גבוהה הוביל, כנראה בזכות תרומתה של ברמר, להקמת הסמינר הראשון למורות בשוודיה 1861 (Högre lärarinneseminariet). הספר הווה מעין מניפסט לכוח האישה בשוודיה והשאיל את שמו לעיתון של ארגון הפמיניסטי השוודי, "הרטה" (Hertha).

 
פרדריקה ברמר בגיל 48

קשרים אישיים

עריכה

התפתחות הרוחנית, הפילוסופית והדתית של ברמר הושפעה רבות מקשריה רבת השנים עם פר יוהאן בוקלין (Per Johan Böklin) שניהל את בית הספר בעיר קרישנסטאד (Kristianstad) שבו ברמר למדה בשנת 1831. בוקלין, שמאוחר יותר כיהן ככומר, נשאר החבר הקרוב ביותר והקשר ביניהם התנהל דרך מכתבים בהם דנו השניים בסוגיות של אמונה, ספרות, פילוסופיה, מיסטיקה ורוחניות. מכתביהם יצאו לאור על ידי אלן קלמן וקלרה יוהנסון (Ellen Kleman & Klara Johansson, 1915-1920); בוקלין אף הציע לה נישואים מספר פעמים, אך ברמר סירבה. לאחר שבוקלין נשא אישה אחרת, ברמר צמצמה את קשריה עמו אבל לאחר זמן מה הם שבו להתכתב וחברותם העמיקה שוב. ברמר עצמה אף פעם לא נישאה.

פריטז וון דרדל (Fritz von Dardel), אמן ופוליטיקאי שוודי מתאר בספר זיכרונותיו את פגישתו הראשונה עם ברמר ב-1833: "מבחינה חיצונית היא קטנה ומכוערת, אף מעט מעוותת, אך בעלת קול עדין ונעים והיא אשת שיחה מעניינת. היא אמנם שואלת שאלות מוזרות, לפתע רצתה לדעת אם יש בי אמונה דתית...." הציטוט מרמז על חשש מסוים של הגברים בתקופה זו מרצונה האישה ללמוד, להתפתח ולהשתחרר מתפקידה המסורתית המוכפפת ואף משינוי המציאות הנוחה הקיימת של הגבר.

תיאור נוסף של ברמר כאישה מיוחדת נמצא במכתבו של גונר וונרברג (Gunnar Wennerberg), משורר, מלחין, ואיש אקדמיה שוודי, לחבריו 1849: "תסלחו לי על הרהוריי בעקבות מפגשי עם אישה אחת (ברמר). אישה, גם אם היא צוידה בחכמה רבה ועומק לב יוצאת דופן, תמיד נשארת מכשפה דוחה אם היא מתלבשת כמו פרדריקה היקרה שלנו. אני טוען שיש זכות לדרוש, גם מהמכוער ביותר, שהיא או הוא, ובמיוחד אם זו אישה, שידאג ויתאמץ להופעתו המיטבי, ושלא ישכח אף פעם את כיעורו, הוא בסך הכול יצור האל." בתפיסתו של וונרברג שהחיצוניות של אישה חשובה יותר מאשר שכלה ומעשיה, משקף את רוח התקופה שבה ברמר גדלה ופעלה, מבחינה מגדרית.

פעילות חברתית ופמיניזם

עריכה

מבחינה פוליטית ברמר נחשבה לליברלית ולסוציאליסטית-נוצרית, שנושאים חברתיים ורווחת המעמד הפועלים היו קרובים לליבה. 1854 היא יסדה, יחד עם כמה מחברותיה, "ארגון הנשים לקידום אסירים" (Fruntimmersällskapet för fångars förbättring) שמטרותיו היו חיזוק ותמיכה נפשית ורוחנית של האסירים דרך לימודי דת. ב-1860, ברמר, בשיתוף פעולה עם יוהנה ברגלינד (Johanna Berglind), יסדה בית ספר לחרשים-אילמים בסטוקהולם, "בית הספר השקט" (Tysta Skolan). בתקופת רפורמת הבחירות בשוודיה (1862) התנהל דיון סוער סביב זכותן של נשים לא נשואות להצביע בבחירות וברמר כתומכת נלהבת ברעיון זה השתתפה בדיונים. מאותו שנה ואילך נשים רווקות בוגרות יכלו להצביע ולהשפיע בבחירות.

הארגון הראשון למען זכויות האישה נוסדה בשוודיה בשנת 1884 על ידי סופי אדלרספארה (Sophie Adlersparre) שהעניקה לו את שמה של ברמר, "ארגון פרדריקה ברמר" (Fredrika Bremer Förbundet).

מסעות

עריכה

בשנים 1849–1851 ברמר יצאה למסע לארצות הברית בהשפעת ספרו של אלכסיס דה טוקוויל שמתאר את הארץ החדשה והמתקדמת ודן בשאלות של דמוקרטיה, דת, ממשל ורווחת הפרט, נושאים שהעסיקו את ברמר במגרש הביתי שלה בשוודיה. באמריקה התקבלה בזרועות פתוחות על ידי קהל אוהדי ספריה, שבחלקם תורגמו על ידי המשוררת מרי האוויט (Mary Howitt), וזכו להכרה גם שם. היא נפגשה עם נציגי כל שכבות החברה האמריקאית במשך מסעותיה והיא תיארה ביקורים בכלא, שיחות וביקורים אצל האינדיאנים, שיחות עם נשים ואמהות, עם יצאניות ומנהלות ביתי בושת, מפגשים עם בעלי הון וכוח פוליטי ודיונים עם אנשי דת מכל סוגי "הכנסייה החופשית". המפגש עם בעלי עבדים ועם העבדים עצמם הותיר עליה חותם עמוק והיא פיתחה עמדה נרחצת כנגד מוסד העבדות והפכה לפעילה בנושא.

בזמן המסע באמריקה ברמר ערכה הכרות עם סופרים רבים כמו קטרין סדוויק (Catharine Sedgwick), ראלף וולדו אמרסון, הנרי וודסוורת' לונגפלו, וושינגטון אירווין (Washington Irving), ג'יימס ראסל לאוול (James Russell Lowell) ונתניאל הות'ורן. ברמר הייתה האישה הראשונה שנכחה בדיון בקונגרס האמריקאי, הקפיטול, ישובה כצופה במושב הציבורי. לאורך כל המסע היא תיארה את החוויות שלה במכתבים לאחותה וחבריה ולאחר שובה לשוודיה, יצא לאור ספרה "הבית בעולם החדש" (Hemmen i den nya värden, 1854) כסיכום רשמיה מהמסע. היא גם הצטרפה "לתנועת שלום עולמי" באנגליה ופרסמה בעיתון האנגלי הטיימס בשנת 1854, את תוכניתה להשגת שלום עולמי.

המסע הגדול השני של ברמר החול בשנת 1856 ונמשך כחמש שנים והיא יצאה הפעם לכוון המזרח. היא ביקרה בשווייץ, באיטליה, ביוון, בטורקיה ולסיום הגיעה לארץ ישראל, שאז נקראה פלשתינה. במסע התארחה ברמר אצל אנשי מפתח בחברה המקומית וחקרה ולמדה לעומק את התרבות, הדת, המנהגים והפוליטיקה המקומית דרך שיחות ודיונים עם אנשים מכל קשת החברה ומתצפיות רבות. ברומה ביקרה בוותיקן וניהלה שיחה עם האפיפיור דאז בנושא הקרוב לליבה, הדת. ברמר האמינה שניתן לאחד את שלוש הדתות, הנצרות, היהדות והאסלאם לדת אחת משותפת, היא זיהתה את הדומה ביניהן לאחר קריאה מעמיקה את ספרי הקודש של שלושתן. את כל התרשמויותיה תיעדה ביומן ודרך מכתבים לבני משפחתה וחברים, ומתוכם עולה הפתיחות והגישה הישירה וההומנית שאפיינו את ברמר ושאפשרו לה הבנה עמוקה את התרבות שאותה היא חקרה. היא נהגה לשאת איתה לכל מקום כלי כתיבה ודפי ציור ותיעדה דרך כתיבה ורישומים את הנופים ואת האנשים בכל מקום. המרחקים היא עברה בתחבורה הדלה שכלל סוס ועגלה, רכיבה על סוסים ואף על חמורים. היא מתארת גם טיולים של ימים בהליכה רגלית עם כל הציוד על הגב. ספרה "החיים בעולם הישן" (Lifvet i gamla världen) מסכם את המסע ויצא לאור 1861.

 
קברה של פרדריקה ברמר

לזכרה

עריכה

ברמר נפטרה ב-1865 לאחר מחלה קצרה, בחדרה באחוזת אורסטה בליל ראש השנה האזרחית. ברמר קבורה בקבר המשפחתי בהאניגה (Haninge). היא השאירה אחריה כתבים שטרם פורסמו ואחותה, שרלוט קווידינג (Charlotte Quiding), התירה את חלקם לפרסום והאחרים הועברו לספרייה הממלכתית.

  • Bremer County, Iowa, ארצות הברית, קיבל את שמו לזכרה.
  • Fredrika, Iowa (עיר ב-Bremer County) קיבל את שמה לזכרה.
  • Fredrika Bremer Intermediate School ,Minneapolis, ארצות הברית על שמה.
  • American Swedish Historical Museum ,Pennsylvania, ארצות הברית, הקדיש חדר, ה"The Fredrika Bremer Room" לזכרה.
 
פסל של ברמר מוצב בהומלגורדן (Humlegården), סטוקהולם, 2 ביוני 1927, בידי הפסלת שיגריד פרידמן (Sigrid Fridman)

רשימת ספרייה

עריכה
  • 1829 - "ציורים מתוך חיי היומיום" (Teckningar utur hvardagslifvet)
  • 1834 - "בנות הנשיא" (Presidentens döttrar)
  • 1835 - "נינה" (Nina)
  • 1837 - "השכנים" (Grannarne)
  • 1839 - "הבית" (Hemmet)
  • 1843 - "יומן" (En dagbok)
  • 1849 - "החיים בצפון" (Life i Norden)
  • 1851 - "אנגליה בסתיו 1851" (England om hösten 1851)
  • 1853 - "הבית בעולם החדש" (Hemmen I den nya verlden)
  • 1856 - "הרטה, סיפור על הנפש" (Hertha eller en själs historia: teckningar ur det verkliga livet)
  • 1858 - "אב ובת" (Fader och dotter)
  • 1861 - "החיים בעולם הישן" (Lifvet i gamla världen)
  • 1865 - "עלייה לרגל בארץ הקודש" (Liten pilgrimsresa i det heliga landet: förra afdelningen: öfvesikt af land och folk, Karmel, Nazareth, Cana, Genesareth, Tabor)

לקריאה נוספת

עריכה
  • Howitt, Margaret, Twelve months with Fredrika Bremer in Sweden, London, 1866
  • Adlersparre, Sophie, Fredrika Bremer : biografisk studie af S. L-D Adlersparre och Sigrid Leijonhufvud, Stockholm, 1896
  • Wägner, Elin, Fredrika Bremer : minnesteckning (Svenska akademiens minnesteckningar, 0346-6361), Stockholm, 1949
  • Rooth, Signe Alice, Seeress of the Northland : Fredrika Bremer's American journey : 1849-1851, Philadelphia, Pa., 1955
  • Anderson, Carl L, Fredrika Bremer's "Spirit of the New World", Brunswick, Maine, 1965
  • Linnér, Sture, Fredrika Bremer i Grekland, Stockholm, 1965
  • Hude, Elisabeth, Fredrika Bremer og hendes venskab med H.C. Andersen og andre danske, København, 1972
  • Death, Sarah Gillian, The female perspective in the novels of Fredrika Bremer and Elin Wägner : a comparative study of some central themes, London, 1985
  • Pleijel, Agneta, Fredrika Bremer (Swedish portraits, 99-0586240-4) , Stockholm, 1988
  • Ahlmo-Nilsson, Birgitta, Skrift och passion : Om Fredrika Bremers roman En dagbok. I: Romantikens kvinnor : Studier i det tidiga 1800-talets litteratur, Johanneshov, 1990
  • Rhoades, Carol Ann Huebscher, Routes of power : woman's journey in the novels of George Eliot and Fredrika Bremer , Ann Arbor, Mich., 1994
  • Stendahl, Brita K, The education of a self-made woman : Fredrika Bremer 1801-1865, Lewiston, N.Y, 1994
  • Burman, Carina, Mamsellen och förläggarna : Fredrika Bremers förlagskontakter 1828-1865, Uppsala, 1995
  • Lofsvold, Laurel Ann, Fredrika Bremer and the writing of America ( Litteratur, teater, film, 0347-7770 ; N.S., 22), Lund, 1999
  • Burman, Carina, Bremer : en biografi, Stockholm, 2001
  • Gregersen, Malin, Fredrika Bremers Jerusalem, Lund, 2002

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פרדריקה ברמר בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=פרדריקה_ברמר&oldid=38746056"