פרד הולנד דיי
פרד הולנד דיי (באנגלית: Fred Holland Day; 8 ביולי 1864 – 12 בנובמבר 1933) היה צלם ומו"ל אמריקאי. הוא היה הצלם הראשון בארצות הברית שתמך בהכרה בצילום כאמנות[דרוש מקור].
 | |
| פרד הולנד דיי, 1911 | |
| לידה |
8 ביולי 1864 בוסטון |
|---|---|
| פטירה |
12 בנובמבר 1933 (בגיל 69) נורווד, ארצות הברית  |
| לאום | אמריקאי |
| תחום יצירה | צילום |
| זרם באמנות |
פיקטוריאליזם |
  | |
ביוגרפיה
עריכהדיי נולד בבוסטון לאב סוחר, ולאורך כל חייו היה בעל אמצעים כלכלים. קשרו הראשון לאמנות היה כשהתחיל להתאמן בציור.
אורח חייו של דיי היה שנוי במחלוקת. מרבית נושאי הצילום שלו היו נערים עירומים. פאם רוברטס כתבה: "דיי מעולם לא נישא, ונטייתו המינית, שההנחה היא שהיה הומוסקסואל, כמו האינטרסים, נושאי הצילום שלו, התנהגותו הכללית היו נושאים מאוד פרטיים שלו."
דיי הקדיש זמן רב לילדי מהגרים עניים בבוסטון, חנך אותם ולימד אותם קריאה. בין אותם נערים היה גם בן מהגרים לבנונים, בשם ח'ליל ג'ובראן, אשר גדל להיות אחד מגדולי משוררי לבנון.
דיי ייסד ותמך כלכלית בחברה בשם "קופלנד ודיי", אשר עסקה בהוצאה לאור. משנת 1893 עד 1899 החברה הוציאה כמאה ספרים. החברה הושפעה מתנועת האמנויות והאומנויות. החברה הייתה המו"ל האמריקאי של המחזה "שלומית" של אוסקר ויילד, שאויר על ידי אוברי בירדסלי.
עבודתו
עריכה_-_Youth_sitting_on_a_stone_(Nicola_Giancola),_1907.jpg)
בתחילת המאה ה-20, הפופולריות וההשפעה של דיי היו גדולים אף יותר מאשר אלפרד סטיגליץ, והוא היה בשיא הקריירה שלו. הוא היה אחראי לארגון תערוכת הצילומים באגודה הממלכתית לצילום בשנת 1900. "בית הספר החדש של צילום אמריקאי" הציג באותה תקופה תערוכה של 375 צילומים שצולמו על ידי 42 צלמים, ו-103 מתוך כל הצילומים היו של דיי, ומשכו תגובות טובות מאוד, אך גם ביקורת מלגלגת רבה מצד המבקרים. המגזין הפופולרי "חדשות הצילום" הכריז כי התמונות נובעות מ"דמיון חולה, שטופח על ידי חבורה של מטורפים... לא אקדמי... אקסצנטרי".
דיי השתייך לקבוצת הפיקטוריאליזם, אשר חבריה ראו בצילום אמנות ואשר לעיתים קרובות כללו דימויים רבים בתמונותיהם. קבוצה בשם "פרושי הצילום" אשר דגלו בקידום הפיקטוריאליזם כזרם המרכזי בצילום הזמינו אותו להצטרף אליהם, אך הוא דחה את ההצעה. כפי שהיה מקובל באותה עת, התצלומים שלו מתייחסים אל האמנות הקלאסית העתיקה, הן בקומפוזיציה והן בנושאי הצילום. בשנים 1896–1898 הוא התנסה בצילום נושאים נוצריים, כשהוא משתמש בעצמו כמודל לישו. שכניו בנורווד, מסצ'וסטס, עזרו לו לביים ולצלם סצנה של צליבת ישו. השיא היה סדרה של פורטרטים עצמיים בשם "שבע מילים", כשבכל אחת מהתמונות מופיעה אחת משבע המילים האחרונות של ישו.
לעיתים קרובות הדפיס דיי רק עותק אחד מן התשליל. הוא השתמש רק בהדפס פלטינום, ולא היה מרוצה מאף שיטה אחרת. כאשר הפלטינה נעשתה בלתי מושגת בעקבות המהפכה הרוסית, הוא איבד עניין בצילום.
מורשת
עריכהדיי תרם רבות לצילום, אך ממספר סיבות הוא כמעט ונשכח. הוא הואפל על ידי אלפרד סטיגליץ, שצילם בסגנון דומה. כמו כן, הסגנון בו צילם יצא מהאופנה לחלוטין עם התקדמותה של האמנות לעבר המודרניזם. 2,000 מההדפסים והתשלילים שלו נהרסו לחלוטין בשריפה בשנת 1904. המאות שנשארו נשלחו אל האגודה הממלכתית לצילום בשנות ה-30 ושם שומרו.
מאז 1990 יצירתו של דיי זוכה לפופולריות מחודשת, עבודותיו נכללות בתערוכות גדולות במוזיאונים ורטרוספקטיבה שלו הוצגה במוזיאון בוסטון לאמנויות בשנים 2000/2001. כן הוצגו תערוכות יחיד שלו באגודת הממלכתית לצילום באנגליה ובמוזיאון פלור לאמנות. מאמרים רבים נכתבו על הדיוקנאות ההומו-אירוטיים שלו ועל הדמיון בינו לבין תומאס אייקינס ו-וולטר פיטר.
ביתו במסצ'וסטס משמש גם הוא כמוזיאון לעבודותיו.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
פרד הולנד דיי, באתר Discogs (באנגלית)
