פרויקט מוהול
פרויקט מוהול (באנגלית: Project Mohole) היה ניסיון לקדוח את קרום כדור הארץ אל תחום אי הרציפות מוהורוביצ'יץ'. הפרויקט מומן על ידי ממשלת ארצות הברית, באמצעות הקרן הלאומית למדע.
השלב הראשון של הפרויקט החל בשנת 1961, מול חופי מקסיקו. בוצעו חמישה קידוחים, שהעמוק בהם מגיע ל-183 מטר מתחת לקרקעית האוקיינוס שנמצאת כ-3,500 מטר מתחת לפני הים. היה זה עומק חסר תקדים לאותה עת, פי 30 ממה שנקדח עד לאותה עת.
חלק מהגאולוגים והגיאופיזיקאים התנגדו לפרויקט בטענה שהרווח המדעי הצפוי מהקידוחים לא מצדיק את התקציב העצום שניתן לפרויקט. הם ראו בפרויקט פעלול הנדסי בעל ערך מדעי מועט.[1]
השלב השני של הפרויקט בוטל בשנת 1966, עקב מגבלות תקציביות ובעיות טכנולוגיות.
למרות שפרויקט מוהול נכשל במטרתו המיועדת, הוא הראה כי קידוח עמוק באוקיינוסים היה אמצעי בר-קיימא להשגת דגימות גאולוגיות. מאז הפסקתו של פרויקט מוהול בוצעו מספר תוכניות קשורות, כשהאחרונה היא תוכנית קידוח האוקיינוס (Deep Sea Drilling Project) של הקרן הלאומית למדע.[2]
תהליך פיתוח הפרויקט
עריכההתהליך הפיתוחי של פרויקט מוהול כלל את השלבים הבאים:[3]
- חשיבת הרעיון: הרעיון לפרויקט התפתח בעקבות פגישה בין הגאולוגים האמריקאים הנודעים הארי הס וולטר מאנק, שדיברו על חוסר יכולתם למצוא רעיונות נבונים לפרויקטי מדע.
- תכנון: בשלב זה עובר הפרויקט תכנון מקיף, הכולל איתור משאבים כגון כספים וציוד, ותיאום פעולות. זה הכלל הבסיסי של פרויקט מוהול המקורי.
- יישום: בשלב זה מיושמים המשאבים והתוכניות שנקבעו בשלב התכנון. התחלת הפעילות הפיזית. תהליך היישום כלל שלושה שלבים עיקריים:
- תוכנית קידוח ניסיונית: בשלב זה מתבצעת תוכנית קידוח ראשונית וניסיונית לבחינת הידע הטכני והטכנולוגי הדרוש לביצוע הקידוח הסופי. זה כולל ביצוע קידוחים ניסיוניים במטרה לבחון את תגובת הכלים והחומר בתנאי הפעולה הקשים במעמקי האוקיינוס.
- תוכנית כלי ביניים: במהלך תוכנית זו נערכת הפקת כלי ביניים המשמשים לביצוע פעולות קידוח מורחבות בים. כלים אלה נוצרים ומתפקדים בפועל כדי לבצע תהליכי קידוח בעומק המים ולהביא ליבות גאולוגיות לשטח.
- הקידוח הסופי: בשלב זה מבוצע הקידוח הסופי לעומקי המעמק האוקיינוסים במטרה להשיג דגימות גאולוגיות מהגבול בין קרום כדור הארץ למעטפת. התוצאות מאפשרות לנו להבין ולחקור את התהליכים הפנימיים של כדור הארץ.
- הערכה: שלב זה מתרחש לאחר השלמת הפרויקט, כאשר נבדקים התוצאות והשלבים שעברו בפרויקט. במקרה של פרויקט מוהול, ההערכה הייתה בעיקר בקשר לכישלון הפרויקט ולשיטת הניהול שלו.
גילויים
עריכהבתוצאות מחקר שנערך נמצא כי שכבת הבזלת בתחתית החור EM 7 מגולגלת בצורה הפוכה. הפעולות של הקידוח לא השפיעו על המגנטיזציה הטבעית של הבזלת. זה מצביע על יציבות גבוהה של המגנטיזציה, שנראית כי נרכשה בעת קירור הבזלת. המגנטיזציה הטבעית מסוגלת להישאר בעוצמה גבוהה לאורך זמן, והיא חשובה לפרשנות מגנטית. היחס בין המגנטיזציה הטבעית של הבזלת לזו שנוצרה בעקבות החוקרים ירד, מה שמדגיש את הסכנה שבהסקת נתונים מפני הים בלבד.[4]
קישורים חיצוניים
עריכה
- בן ישי דניאלי, איינשטיין של הים: וולטר מאנק הוגה הרעיון מאחורי "פרויקט מוהול" – הניסיון האמריקאי לקדוח את קרום כדור הארץ מתחת לפני הים, באתר "זווית בחינוך", 14 במרץ 2019
- Byrd Pinkerton, Project Mohole: How an ill-fated undersea adventure in the 1960s changed the way scientists see the Earth, Vox, March 17, 2021
- Courtney Linder, Remembering That Time the U.S. Tried to Drill the World’s Deepest Hole, Popular Mechanics, April 24, 2023
הערות שוליים
עריכה- ^ AN INTERVIEW WITH DR. GORDON LILL by Dr. David K. van Keuren History Office Naval Research Laboratory
- ^ Project Mohole, www.nasonline.org
- ^ Lindy Newman, “A Foolish and Unjustifiably Expensive Fiasco”: the beginnings of ocean drilling, JOIDES Resolution, 2020-02-02 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Allan Cox, Richard R. Doell, Magnetic properties of the basalt in hole EM 7, Mohole project, Journal of Geophysical Research 67, 1962-09, עמ' 3997–4004 doi: 10.1029/JZ067i010p03997
