פריזבי
צלחת מעופפת או פריזבי (נכתב לעיתים כפריסבי) היא עיגול פלסטי בקוטר 20–25 סנטימטר בעלת קימור בשפתה, משקלה של צלחת פריזבי מקצועית עומד על 175 גרם. על הצלחת המעופפת פועל כוח עילוי כאשר היא נעה באוויר, וכך ניתן למסור אותה מאדם לאדם.
רקע והיסטוריה
עריכההמשחק עם הצלחת המעופפת, שמזכיר את הדיסקוס היווני העתיק, נמשך אלפי שנים. ביוון העתיקה, כבר בשנת 708 לפני הספירה, נערכו תחרויות זריקת דיסקוס, שביססו את השם של צלחת שטוחה זו. ב-1871, ויליאם ראסל פריזבי הקים בעיר ברידג'פורט שבקונטיקט מאפייה בשם "חברת המאפים של פריזבי", שהתמחתה בפאי בתבניות פח עגולות. בשנת 1947, וולטר פרדריק מוריסון מלוס אנג'לס, אשר היה בעל חזון, הבחין בפופולריות של משחק זריקת התבניות מהמאפייה וראה בכך הזדמנות עסקית. יחד עם וורן פרנסיוני, הם פיתחו בשנת 1948 גרסה פלסטית משופרת לצלחת המעופפת, ששונה מהתבניות הפחיות והייתה מדויקת ונשארה באוויר יותר זמן, והמציאו את הצלחת המעופפת המודרנית.[1]
הפיזיקה מאחורי הצלחת המעופפת
עריכההפיזיקה שעומדת מאחורי הצלחת המעופפת מתמקדת בשני מושגים עיקריים: עילוי גודלו על ידי עקרון ברנולי ויציבות גירוסקופית. כאשר הצלחת מעופפת, היא מתנהגת כמו כנף, כאשר העילוי נובע מהכוחות האווירודינמיים הפועלים עליה. הכוחות הללו אינם ממוקדים במרכז הצלחת, ולכן נדרש מומנט זוויתי גבוה כדי לשמור על יציבותה. המומנט הזוויתי עוזר להתנגד למומנטות שנוצרים על ידי הכוחות האווירודינמיים, ובכך מאפשר לצלחת לעוף למרחקים ארוכים ולשמור על טיסה יציבה.[2]
אולטימייט פריזבי
עריכהאולטימייט או אולטימייט פריזבי, הוא משחק ספורטיבי ותחרותי, ללא מגע בין שחקנים, ובו משתמשים בפריזבי במקום בכדור. המשחק מתנהל על מגרש דשא או חול ים[3] בגודל דומה למגרש כדורגל, בו שני שטחי הבקעה הסמוכים לצלעותיו הצרות, בדומה למגרש פוטבול. מטרת כל צד במשחק היא להעביר את הפריזבי אל שטח ההבקעה של הקבוצה היריבה.
אולטימייט פריזבי משלב את האלמנטים הטובים ביותר מענפים כגון כדורגל, כדורסל ופוטבול אמריקאי לספורט אחד אלגנטי, תובעני ופשוט אך מרתק. כדי להתחרות ברמות הגבוהות, משחקן אולטימייט נדרשת רמה של סיבולת, מהירות וזריזות.[3]
מקור המשחק
עריכהבשנת 1968 הציג ג'ואל סילבר את רעיון האולטימייט פריזבי למועצת התלמידים בתיכון קולומביה בניו ג'רזי, ארצות הברית. המשחק הראשון נערך בשנה שלאחר מכן. החוקים הראשונים נכתבו בשנת 1970, וב-1972 נערך המשחק הבין-מכללתי הראשון בין אוניברסיטת רוטגרס לאוניברסיטת פרינסטון. ב-1983 התקיימה אליפות העולם הראשונה בגטבורג, שוודיה. האולטימייט הוצג במשחקי העולם בשנת 2001 ונכנס כענף מדליות. כיום משחקים באולטימייט כ-100,000 שחקנים ביותר מ-50 מדינות.[4] כאשר ג'ואל סילבר חזר למייפלווד, הוא שיחק עם חברים והשתמש בחוקי פריסבי פוטבול כדי לפתח את הספורט הקבוצתי Ultimate Frisbee. השם "Ultimate" ניתן למשחק משום שסילבר ראה אותו כחוויית הספורט האולטימטיבית[5]
הטורניר הראשון
עריכההטורניר המאורגן הראשון באולטימייט התקיים ב-25 באפריל 1975 ונקרא "אליפות המכללות הלאומית". בטורניר זה השתתפו שמונה קבוצות והוא נערך באוניברסיטת ייל. קבוצת אוניברסיטת רוטגרס ניצחה במשחק הגמר את מכון רנסלאר הפוליטכני בתוצאה 24–28. הטורניר התרחב בשנה שלאחר מכן ושמו שונה ל"אליפות האולטימייט פריזבי הלאומית". בטורניר זה, שוב זכתה אוניברסיטת רוטגרס. אירוע זה היווה ציון דרך חשוב בהתפתחות האולטימייט כספורט תחרותי מאורגן.[4]
מהלך ומטרת המשחק
עריכהאולטימייט פריסבי משחקים על מגרש מלבני אשר מחולק ל-2 שטחי הבקעה בקצותיו ושטח משחק ביניהם (כמו מגרש פוטבול אמריקאי). מטרת ההתקפה להביא את הצלחת באמצעות מסירות בלבד אל שטח ההבקעה של הקבוצה היריבה. הבקעה מתבצעת בכך ששחקן מקבוצת ההתקפה מוסר את הצלחת לשחקן בקבוצתו שבתוך שטח ההבקעה של הקבוצה היריבה. מטרת ההגנה היא לחטוף או להפיל את הצלחת ובכך להפוך לקבוצה המתקיפה ולתקוף לכיוון השני. באופן עקרוני, אין מגע בין שחקנים. שחקן הגנה לא רשאי לחטוף צלחת מידיו של המתקיף, לדחוף או לבצע חסימות מכל סוג. חטיפת צלחת יכולה להתבצע רק כשהצלחת באוויר. השחקן המחזיק בדיסק נקרא "הזורק". הזורק לא יכול לרוץ עם הדיסק אלא חייב למסור אותו לחברים לקבוצה בכל כיוון. אם המסירה לא נתפסת על ידי חבר לקבוצה, הקבוצה היריבה מקבלת את הדיסק והופכת לקבוצה התוקפת.[3]
מגרש אולטימייט
עריכהאולטימייט משוחק לרוב על דשא או על חול ים, מגרש הדשא באורך כולל של כ־110 מטר מתוכם 23 מטר מכל צד הם שטחי הבקעה ורוחב המגרש, לכל אורכו, הוא 37 מטר. קבוצה רשמית מונה 7 שחקנים על מגרש דשא ו-4 או 5 שחקנים במגרש חול ים, המגרשים שונים בגודלם בהתאם.
משחק רשמי אורך 100 דקות או עד 15 נקודות, מה שמגיע קודם.[3]
חוקי המשחק
עריכה- אסור לרוץ עם הדיסק ביד.
- יש 10 שניות למסור את הדיסק.
- החלפת החזקה קורית כשהדיסק נופל או נתפס על-ידי היריב.
- שחקנים: בדרך כלל 7 שחקנים מכל קבוצה על המגרש.
- משך המשחק: עד שקבוצה מגיעה למספר נקודות מסוים או עד תום הזמן.
- רוח המשחק: מדגיש הוגנות וכבוד הדדי. אין שופטים רשמיים - השחקנים אחראים לשפוט את עצמם.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- Krustrup, Peter, Mohr, Magni,Physical Demands in Competitive Ultimate Frisbee,Journal of Strength and Conditioning Research,דצמבר 2015
הערות שוליים
עריכה- ^ קובי אזולאי, "גליליאו צעיר", פריזבי: איך הומצאה הצלחת המעופפת?, באתר ynet, 18 באוגוסט 2010
- ^ V. R. Morrison, The Physics of Frisbees, Physics Department, Mount Allison University, Sackville, NB Canada E4L 1E6, 2005
- ^ 1 2 3 4 אולטימייט, באתר IFDA
- ^ 1 2 WFDF, History of Ultimate
- ^ Gerald Griggs, The Origins and Development of Ultimate Frisbee, Sport in Society, 2008
