פריחת אצות
| ערך מחפש מקורות | |
פריחת אצות היא תופעה עונתית. בתקופת החורף גוף המים מתערבל, ונוטריינטים יכולים לעלות מהקרקעית לכוון פני השטח רווי האור. יחד עם ערבול הנוטריינטים מתערבלות גם האצות הפוטוסינתטיות בכל גוף המים. עם התחממות הטמפרטורה מתחילה להיווצר שכבת מים חמה אשר צפה מעל שכבת מים עמוקה יותר וקרה יותר. תופעה זו מתרחשת היות שמי השטח העליונים אשר מתחממים מקרני השמש הם בעלי צפיפות נמוכה יותר ממי העומק הקרים ועל כן צפים מעליהם.
בעת שנוצר שיכוב, "נכלאות" גם האצות באותם מים עליונים חמים ורוויי אור ונוטריינטים ובכך יכולות להתפתח במהירות מרבית, בניגוד לתקופה בה היו כל מי האגם מתערבלים ואז היו מתערבלות גם האצות ויורדות לעומקים בהם האור היווה גורם מגביל לגדילתן.
כך במי השטח המוארים והמדושנים נוצרת פריחת אצות. תופעה נוספת שידועה במקרים מסוימים לאחר פריחת אצות היא קריסה של אותה מערכת אצות: בשלב מסוים הגיעה כמות האצות למקסימום האפשרי מבחינת שטח/חמצן/מזון וכו' ובלילה אחד או בתקופה קצרה של משבר, נושמות האצות הצפופות את כל החמצן שברשותן ומביאות את גוף המים שלהן למצב אנארובי - מה שגורם למות כל האצות בגוף המים העליון.
פריחת אצות עשויה להיגרם גם בשל זרימת דשנים לים. במצב של היעדר מין הניזון מהאצות התרבות האצות יכולה להביא לחוסר חמצן (אנ') באזורים החופיים אשר מובילה לתמותת יצורים ימיים. אזורים בהם מתקיימת התופעה נקראים אזורי מוות (אנ').[1]
קישורים חיצוניים
עריכה
סרטון 360°: פריחת אצות עצומה לחופי עומאן, ארכיון הסרטונים של AP
