פרנק קפרה

פרנק קפרה
Frank Capra
לידה	18 במאי 1897; Bisacquino, איטליה
פטירה	3 בספטמבר 1991 (בגיל 94); לה קווינטה, ארצות הברית
מקום קבורה	Coachella Valley Public Cemetery
שם לידה	Francesco Rosario Capra
סוגה מועדפת	סרט תעמולה, קומדיה מטורפת
מדינה	ממלכת איטליה, איטליה, ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1922
מקום לימודים	המכון הטכנולוגי של קליפורניה; תיכון מניואל ארטס ;
בן או בת זוג	Helen Howell (1923–1928)
צאצאים	פרנק קפרה הבן
פרסים והוקרה	המדליה הלאומית לאומנויות (1986); פרס מכון הסרטים האמריקאי על מפעל חיים (1982); פרס צלחת הזהב (1970); פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (23 בפברואר 1939); פרס אינקפוט (1974); פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (1933); פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (4 במרץ 1937); מדליית הניצחון במלחמת העולם השנייה; Honorary Officer of the Order of the British Empire; פרס מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית לסרט הטוב ביותר; מדליית המערכה האמריקנית; כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד; מדליית הניצחון; מדליית השירות המצוין; לגיון ההצטיינות ;
	פרופיל ב-IMDb

פרנק קפרה (באיטלקית ואנגלית: Frank Capra;‏ 18 במאי 1897 – 3 בספטמבר 1991) היה במאי קולנוע, מפיק ותסריטאי איטלקי-אמריקני, זוכה ארבעה פרסי אוסקר, אשר נודע בעיקר בזכות קלאסיקת חג המולד "אלו חיים נפלאים".

ביוגרפיה

נולד בשם פרנצ'סקו רוסריו קפרה (באיטלקית: Francesco Rosario Capra) בפרובינציה פלרמו שבאי סיציליה, איטליה, למשפחה מרקע נוצרי. בשנת 1903, כשהוא בן שש, עבר עם משפחתו לארצות הברית. הם השתקעו בלוס אנג'לס, ושם קפרה למד הנדסה כימית. הוא התגייס לצבא ארצות הברית כחודש וחצי לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, אולם חלה בשפעת הספרדית ונאלץ להשתחרר בתום שירות של פחות מחודשיים.

הוא החל את דרכו בתעשיית הקולנוע האמריקנית כבמאי סרטי ראינוע החל משנת 1922. ב-1930 החל קפרה לעבוד עם האל רוץ' ומאק סנט, וכתב תסריטים לקומדיות הסלפסטיק שלהם. הוא חתם חוזה באולפני קולומביה, וב-1934 ביים את הקומדיה המצליחה "זה קרה לילה אחד", שזיכתה אותו בפרס האוסקר לבמאי הטוב ביותר (גם השחקן בתפקיד הראשי, קלארק גייבל, זכה באוסקר על משחקו בסרט). מכאן החלה הקריירה של קפרה לפרוח. הוא ביים את "גברת ליום אחד", "ברודוויי ביל" ו"מר דידס הולך העירה", כולן קומדיות שהציגו את הצד האנושי שבדמויות. בסרטו "אופק אבוד", לדוגמה, הציג קפרה את סיפורה של קבוצת מטיילים בהרי ההימלאיה, החיים באוטופיה.

ב־1938 ביים את "הן לא תקחהו עמך", סרט שזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר וזיכה את קפרה בשנית בפרס האוסקר לבמאי הטוב ביותר. שנה אחר כך ביים את מר סמית הולך לוושינגטון, סרט שנחשב לאחד הסרטים הגדולים שהופקו אי פעם בהוליווד. בסרט מגלם ג'יימס סטיוארט איש ישר-דרך, הנבחר לשמש סנאטור כחלק מקנוניה פוליטית. כשהוא מבין זאת הוא מתנער מן המזימה ומראה לכולם מה זו דמוקרטיה. הסרט היה מועמד ל-11 פרסי אוסקר ומיצב את קפרה כאחד מגדולי הבמאים האמריקנים בתקופתו.

בהמשך ביים קפרה קומדיות מצליחות כ"פגוש את ג'ון דו" ו"רעל ותחרה". ב-1946 ביים את סרטו הגדול מכולם, "אלו חיים נפלאים". למרות שבזמנו היה הסרט כישלון קופתי, הוא קיבל חמש מועמדויות לאוסקר, כולל לסרט ולבמאי, וזיכה את קפרה בפרס גלובוס הזהב על הבימוי. הסרט זכה לעדנה מחודשת עם בואה של הטלוויזיה, אז שודר כל שנה בערב חג המולד ועם השנים היה לסרט הכריסטמס האולטימטיבי. קפרה יצר את הסרט על פי כל המרכיבים שאפיינו את סרטיו בעבר. זוהי דרמה סנטימנטלית אודות אב שנקלע למשבר פיננסי בחייו ושוקל התאבדות. מלאך היורד מן השמיים מראה לו אלו חיים נפלאים יש לו, למעשה. לאחר מכן ביים דרמה קומית על פי ספרו זוכה פרס פוליצר של ראסל קרוז "מצב האומה", בה כיכבו ספנסר טרייסי וקתרין הפבורן, והמשיך בבימוי קומדיות הוליוודיות קלילות. סרטו האחרון היה גרסה שנייה לסרטו מ־1933, "גברת ליום אחד" בכיכובם של גלן פורד ובטי דייוויס, עליו קיבל קפרה מועמדות לאיגוד הבמאים האמריקני.

קפרה מת בשיבה טובה, בשנת 1991, בגיל 94. בנו, פרנק קפרה ג'וניור ונכדו פרנק קפרה השלישי ממשיכים את דרכו בתעשיית הקולנוע האמריקנית. האחד כמפיק והשני כעוזר במאי ובמאי משנה וכמו כן גם כמפיק.

הישגים ראויים לציון

כיהן כנשיא גילדת הבמאים של אמריקה בין השנים 1939–1941, ולאחר מכן בין השנים 1960–1961.
כיהן כנשיא האקדמיה האמריקאית לקולנוע בין השנים 1935–1939.
ביים עשרה שחקנים שונים שקיבלו מועמדות לפרס האוסקר. שניים מתוכם, קלארק גייבל וקלודט קולברט זכו בפרס.
הנחה את טקס פרסי האוסקר בשנים 1936 ו- 1939.
שימש כראש חבר השופטים של פסטיבל ברלין בשנת 1958.
מכון הסרטים האמריקאי בחר בארבעה מסרטיו לרשימת 100 הסרטים מעוררי ההשפעה ביותר של כל הזמנים, כשבמקום הראשון ניצב "אלו חיים נפלאים".
השבועון "Entertainment Weekly" דירג אותו במקום התשיעי ברשימת 100 הבמאים הגדולים של כל הזמנים.
זוכה פרס על מפעל חיים מטעם "המכון האמריקני לקולנוע" (AFI) בשנת 1982.
בין השנים 1942–1948 ביים או היה שותף לבימוי שמונה סרטי מלחמה דוקומנטריים. סדרת סרטי התעודה שביים בין השנים 1943–1945 שאוגדות תחת השם "למה אנו נלחמים", נחשבת במידה מרובה כיצירת מופת של תעמולה. סרטו "Prelude to War", שמתוך סדרה זו, זיכה אותו בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר. כמו כן עוטר במדליית השירות המצוין.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרנק קפרה בוויקישיתוף

פרנק קפרה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פרנק קפרה, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
פרנק קפרה, באתר AllMovie (באנגלית)
פרנק קפרה, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
פרנק קפרה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
פרנק קפרה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פרנק קפרה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
פרנק קפרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)


לידה	18 במאי 1897 Bisacquino, איטליה
פטירה	3 בספטמבר 1991 (בגיל 94) לה קווינטה, ארצות הברית
מקום קבורה	Coachella Valley Public Cemetery
שם לידה	Francesco Rosario Capra
סוגה מועדפת	סרט תעמולה, קומדיה מטורפת
מדינה	ממלכת איטליה, איטליה, ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1922
מקום לימודים	המכון הטכנולוגי של קליפורניה תיכון מניואל ארטס
בן או בת זוג	Helen Howell (1923–1928)
צאצאים	פרנק קפרה הבן
פרסים והוקרה	המדליה הלאומית לאומנויות (1986) פרס מכון הסרטים האמריקאי על מפעל חיים (1982) פרס צלחת הזהב (1970) פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (23 בפברואר 1939) פרס אינקפוט (1974) פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (1933) פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (4 במרץ 1937) מדליית הניצחון במלחמת העולם השנייה Honorary Officer of the Order of the British Empire פרס מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית לסרט הטוב ביותר מדליית המערכה האמריקנית כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד מדליית הניצחון מדליית השירות המצוין לגיון ההצטיינות
פרופיל ב-IMDb