ויקיפדיה

פרס סיי יאנג

פרס סיי יאנג הוא פרס המוענק מדי שנה למגישים הטובים ביותר בליגת ה-MLB, אחד עבור הליגה האמריקאית (AL) ואחד עבור והליגה הלאומית (NL). הפרס הוענק לראשונה בשנת 1956 על ידי נציב הבייסבול פורד פריק לכבודו של המגיש סיי יאנג, שהלך לעולמו שנה קודם לכן. הפרס ניתן במקור למגיש הטוב ב-MLB כולו, אך ב-1967, לאחר פרישתו של פריק, הוענק הפרס למגיש אחד בכל ליגה.[1][2]

פרס הסיי יאנג של פרגרסון ג'נקינס, המוצג בהיכל התהילה של הבייסבול הקנדי

כדי לבחור את הזוכה בפרס של כל ליגה, מצביעים חברי איגוד כותבי הבייסבול של אמריקה, עם נציג אחד לכל קבוצה. החל מעונת 2010, כל בעל זכות הצבעה מצביע על המקום הראשון, השני, השלישי, הרביעי והחמישי מבין המגישים של כל ליגה. לאחר מכן נוסחה המבצעת סכום משוקלל של הקולות משמשת לבחירת המנצחים. [A] המגיש עם הניקוד הגבוה ביותר בכל ליגה זוכה בפרס.[1] אם שני מגישים מקבלים את אותו מספר קולות, שניהם זוכים במקביל.[3] בין השנים 1970 ל-2009, המצביעים הצביעו עבור שלושה מגישים, כאשר הצבעה למקום הראשון מעניקה חמש נקודות, הצבעה למקום השני לשלוש נקודות הצבעה למקום השלישי מעניקה נקודה אחת. לפני 1970, הכותבים הצביעו רק למגיש הטוב ביותר והשתמשו בנוסחה של נקודה אחת לכל הצבעה.[1]

היסטוריה וזוכים

עריכה
 
רוג'ר קלמנס, בעל הכי הרבה זכיות בפרס

פרס הסיי יאנג הוענק לראשונה בשנת 1956 על ידי נציב הבייסבול פורד סי פריק לכבוד המגיש סיי יאנג.[1] מ-1956 עד 1966, הפרס ניתן למגיש אחד בליגת ה-MLB. לאחר שפריק פרש ב-1967, ויליאם אקרט הפך לנציב הבייסבול החדש. עקב בקשות של אוהדים, אקרט הודיע שהפרס יחולק הן בליגה האמריקאית והן בליגה הלאומית.[1] מ-1956 עד 1958, מגיש לא הורשה לזכות בפרס יותר מפעם אחת; חוק זה בוטל ב-1959. לאחר שוויון בהצבעה ב-1969, שונה תהליך הבחירה, שבו כל כותב היה צריך להצביע לשלושה מגישים: ההצבעה למקום הראשון זיכתה בחמש נקודות, הצבעה למקום השני זיכתה בשלוש נקודות, והצבעה למקום השלישי קיבלה נקודה אחת.[1]

הזוכה הראשון בפרס היה דון ניוקומב מהלוס אנג'לס דודג'רס. ב-1957, וורן ספן הפך למגיש השמאלי הראשון שזכה בפרס. ב-1963 הפך סנדי קופקס למגיש הראשון שזכה בפרס בהצבעה פה אחד; שנתיים לאחר מכן הוא הפך לזוכה הראשון שזכה יותר מפעם אחת. ב-1978, גיילורד פרי הפך למגיש המבוגר ביותר שקיבל את הפרס, כשהיה בן 40. השיא נשבר ב-2004 על ידי רוג'ר קלמנס שהיה בן 42.[1] הזוכה הצעיר ביותר היה דווייט גודן שזכה ב-1985 בגיל 20. בשנת 2012, אר איי דיקי הפך למגיש הראשון המשתמש בזריקת ה"הנאקל-בול" שזכה בפרס.[4]

ב-1974, מייק מרשל הפך למגיש המחליף הראשון שזכה בפרס.[1] ב-1992, דניס אקרסלי היה המגיש הסוגר המודרני הראשון (השחקן הראשון ששימש כמעט אך ורק בסיבוב התשיעי)[5][6][7] שזכה בפרס, ומאז רק מגיש מחליף אחד נוסף זכה בפרס, אריק גאני ב-2003 (גם הוא מגיש סוגר). בסך הכל תשעה מגישים מחליפים זכו בפרס סיי יאנג בשתי הליגות.[8]

 
ראנדי ג'ונסון שזכה בפרס חמש פעמים

סטיב קרלטון הפך ב-1982 למגיש הראשון שזכה ביותר משלושה פרסי סיי יאנג, ושגרג מאדוקס הפך ב-1994 לראשון שזכה בשלושה ברציפות. שנה מאוחר יותר הוא זכה ברביעי ברציפות, הישג שגם רנדי ג'ונסון השיג בין השנים 1999–2002. מאדוקס וג'ונסון חולקים את שיא הזכיות הרצופות עד היום.[9]

עשרים ושניים מגישים זכו בפרס יותר מפעם אחת. רוג'ר קלמנס מחזיק כרגע בשיא הזכיות, עם שבע - הזכייה הראשונה והאחרונה שלו מופרדות בשמונה עשרה שנים. קלמנס, ג'ונסון, פדרו מרטינס, גיילורד פרי, רוי האלדיי, מקס שרזר ובלייק סנל הם המגישים היחידים שזכו בפרס הן בליגה האמריקאית והן בליגה הלאומית; סנדי קופקס הוא המגיש היחיד שזכה בפרס מספר פעמים במהלך התקופה שבה הוענק רק פרס אחד עבור כל ליגת ה-MLB. רוג'ר קלמנס היה המגיש הצעיר ביותר שזכה בפרס סיי יאנג השני שלו, בעוד טים לינצקום הוא המגיש הצעיר ביותר שעשה זאת בליגה הלאומית, וקלייטון קרשו הוא השחקן השמאלי הצעיר ביותר שעשה זאת. קלייטון קרשו הוא המגיש הצעיר ביותר שזכה בפרס סיי יאנג השלישי שלו. קלמנס הוא גם המגיש היחיד שזכה בפרס עם ארבע קבוצות שונות; אף אחד מלבדו לא עשה זאת עם יותר משתי קבוצות שונות. לג'סטין ורלנדר יש הכי הרבה עונות שמפרידות בין פרסי הסי יאנג הראשון (2011) והשני (2019). הזוכים האחרונים בפרס הם בלייק סנל וגריט קול.

זוכים פה אחד

עריכה
 
סאנדי קופאקס, בעל הכי הרבה זכיות פה אחד

היו 20 שחקנים שזכו פה אחד בפרס הסיי יאנג, בסך הכל 27 זכיות.

שש מהזכיות פה אחד לוו בזכייה בפרס ה-MVP (מסומן ב-* למטה; ** מציין שהזכייה פה אחד של השחקן לוותה בזכייה פה אחד בפרס ה-MVP).

בליגה הלאומית, 12 שחקנים זכו פה אחד בפרס הסיי יאנג, בסך הכל 15 ניצחונות:

בליגה האמריקאית, שמונה שחקנים זכו פה אחד בפרס הסיי יאנג, בסך הכל 12 ניצחונות:

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פרס סיי יאנג בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Cy Young Award on Baseball Almanac". Baseball Almanac. נבדק ב-22 באוקטובר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Cy Young Award Winners (American League)". Encarta. אורכב מ-המקור ב-1 בנובמבר 2009. נבדק ב-1 בנובמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Cy Young Award voting results". Baseball Digest. 2004. אורכב מ-המקור ב-19 בדצמבר 2007. נבדק ב-1 בנובמבר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Rubin, Adam (14 בנובמבר 2012). "R. A. Dickey wins NL Cy Young". ESPN. נבדק ב-4 בנובמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Zimniuch, Fran (1 באוגוסט 2018). Baseball's New Frontier: A History of Expansion, 1961-1998. U of Nebraska Press. p. 169. ISBN 978-1-4962-1004-3. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ "MLB on Yahoo! Sports – News, Scores, Standings, Rumors, Fantasy Games". Yahoo! Sports. אורכב מ-המקור ב-19 בינואר 2012. נבדק ב-25 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Jenkins, Chris (25 בספטמבר 2006). "Where's the fire?". The San Diego Union-Tribune. אורכב מ-המקור ב-28 ביוני 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Kepner, Tyler (1 באוקטובר 2016). "Zach Britton Is Perfectly Unorthodox Choice for Cy Young Award". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-2022-01-01. נבדק ב-25 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "Chicago Cubs: This is not the Arrieta we were looking for". cubbiescrib.com. 3 בספטמבר 2016. נבדק ב-25 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=פרס_סיי_יאנג&oldid=38218282"