צבי בר-ניב
צבי בר ניב (29 במאי 1916 – 18 במאי 1986) היה משפטן ישראלי, שכיהן בין היתר כפרקליט המדינה וכנשיא הראשון של בית הדין הארצי לעבודה.
 | |||||||
| לידה |
29 במאי 1916 לידא, האימפריה הרוסית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
18 במאי 1986 (בגיל 69) ישראל | ||||||
| מדינה |
 ישראל | ||||||
| תאריך עלייה | 1936 | ||||||
| מקום קבורה |
הר המנוחות | ||||||
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
ביוגרפיה
עריכהצבי בר-ניב נולד בווילנה למרדכי וסוניה ניבולסקי[1] ועלה לארץ ישראל בשנת 1936. בין השנים 1937 ל-1942 למד באוניברסיטה העברית בירושלים ובבית הספר המנדטורי למשפטים, ובשנת 1943 קיבל רישיון כעורך דין. החל לעבוד במשרד עורכי הדין זמורה והורוביץ והיה יועץ משפטי עצמאי של קרן היסוד והוועד הלאומי. שימש גם יועץ משפטי להסתדרות וייצג נאשמים בפעילות בההגנה[2].
עם קום המדינה התמנה ליועץ המשפטי של משרד העבודה ושימש לזמן מה מפקח כללי על כוח האדם[3]. בשנים הראשונות עסק (יחד עם ד"ר שאול קובובי ואחרים) בניסוח חוק הביטוח הלאומי, ועם השלמת החוק הוציא עליו ספר[4]. בשנת 1960, בעקבות המלצות ועדת ברנזון, עסק בניסוח טיוטה ראשונה לחוק בתי הדין לעבודה[5].
בשנות ה-50 היה פעיל בארגון העבודה הבינלאומי. הוא השתתף מדי שנה בוועידה השנתית של הארגון[6], והחל משנת 1955 עמד בראש המשלחת[7]. בשנת 1956 נבחר פה אחד ליו"ר הוועדה המפקחת על קיום האמנות וההמלצות של ארגון העבודה הבינלאומי[8]. כן השתתף בוועידות אזוריות של הארגון[9] ובשנים 1958–1959 כיהן בז'נבה כיועץ של הארגון[2].
בפברואר 1962 מונה לפרקליט המדינה[10]. בתפקידו זה היה התובע במשפטיהם של יעקב בר-אור ושל יצחק רפאל[11], וייצג את המדינה בפרשת האח דניאל[12].
בשנת 1969 מונה לנשיאו הראשון של בית הדין הארצי לעבודה, תפקיד בו כיהן עד 1986.
חיבר מספר ספרים בדיני עבודה: "העבודה במשפט העמים"; "העבודה במשפט העמים ובישראל"; "חוק הביטוח הלאומי"; ערך את כתב העת המשפטי International Labour Law Reports. מומחיותו בחוקי העבודה השפיעה גם על מעמדו המיוחד של בית הדין לעבודה, ועל נטייתו הפוליטית בשנים הראשונות לקיומו.
מותו והנצחתו
עריכהבר-ניב הלך לעולמו ב-18 במאי 1986 שבוע לפני יום הולדתו ה-70. הוא הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים[13]. לזכרו נקראת ספריית בית הדין הארצי לעבודה, ובשנת 1987, שנה לאחר מותו, יצא לאור ספר מאמרים לזכרו.עיריית ירושלים קראה כיכר על שמו בשכונת קטמון בצומת רחוב הפלמ"ח ורחוב הטייסים.
לקריאה נוספת
עריכה- ספר בר-ניב - לקט מאמרים בדיני עבודה, הוצאת רמות, 1987.
קישורים חיצוניים
עריכה- צבי בר-ניב, מגמות דיני העבודה בישראל, דבר, 10 בנובמבר 1948
- שמעון-ארז בלום, "הכהן הגדול" והמקדש - צבי בר-ניב ועיצובה של מערכת בתי-הדין לעבודה בישראל, משפט וממשל כו, תשפ"ב-2022
- צבי בר-ניב, דף שער בספרייה הלאומית
על כתביו:
- גיורא לוטן, ספר ראשון על חוק הביטוח הלאומי, דבר, 11 בנובמבר 1954
הערות שוליים
עריכה- ^ נשואים, הצופה, 16 באוגוסט 1946
סוניה ניבולסקי, דבר, 3 ביוני 1976 - ^ 1 2 נח סביר, לעברו השני של המיתרס, מעריב, 12 בפברואר 1962
- ^ צבי בר ניב - מפקח על כוח האדם, חרות, 4 במרץ 1949
- ^ ג. לוטן, ספר ראשון על חוק הביטוח הלאומי, דבר, 11 בנובמבר 1954
- ^ רפאל אלדור, מעמד של שופטים מחוזיים יוענק, מעריב, 2 בנובמבר 1967
- ^ משלחות ישראל לועידות בינלאומיות, הצופה, 8 ביוני 1949
משלחת מישראל לועידת ארגון העבודה, מעריב, 23 במאי 1951
משלחת ישראל בוועידת ארגון העבודה, הצופה, 3 ביוני 1952
משלחת ישראל היתה גורם יוזם, דבר, 25 ביולי 1954 - ^ חזרו נציגי ישראל בארגון העבודה, חרות, 19 באוגוסט 1955
משלחת ישראל תתמוך באיסור עבודת כפייה, חרות, 23 במאי 1956
תככים בועידת העבודה הבינלאומית, חרות, 21 ביוני 1957 - ^ נציג ישראל - ראש ועדה של ארגון העבודה, חרות, 12 ביוני 1956
- ^ נפתחה בלאגוס, דבר, 6 בדצמבר 1960
- ^ צ. בר-ניב יתמנה פרקליט המדינה, דבר, 14 בפברואר 1962
- ^ שלושה שופטי בימ"ש השלום, מעריב, 1 באוגוסט 1965
- ^ בקשתו של האח דניאל להעניק לו תעודת עולה, דבר, 20 בנובמבר 1962
- ^ המצבה ומקום הקבר של צבי בר ניב, באתר "פרויקט גלעד"