צבי מאיר רבינוביץ
צבי מאיר רבינוביץ (בראשי תיבות: צמ"ר; י"ב בשבט תרס"ח, 15 בינואר 1908 – א' בתמוז תשנ"א, 12 ביוני 1991) היה פרופסור לתלמוד, חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת תשמ"ח (1988). כיהן כראש החוג לתלמוד באוניברסיטת תל אביב בשנים תשל"ד–תשל"ו ועסק בחקר מדרשי אגדה והפיוט הקדום. בנוסף, פרסם מאמרים ומחקרים בתלמוד, הפיוט העברי בימי הביניים, חסידות ועוד.
 | |
| לידה |
15 בינואר 1908, י"ב בשבט תרס"ח אונייוב, פולין |
|---|---|
| פטירה |
12 ביוני 1991, א' בתמוז תשנ"א (בגיל 83) יפו, ישראל  |
| ענף מדעי | מדעי היהדות |
| מקום לימודים | האוניברסיטה העברית |
| מוסדות | |
| פרסים והוקרה | פרס ביאליק לחכמת ישראל (1988) |
  | |
קורות חייו
עריכהרבינוביץ נולד בעיירה אונייוב שבפולין, הסמוכה לעיר ראדומסק. אביו של סבו היה הרב שלמה הכהן רבינוביץ ("התפארת שלמה"), האדמו"ר הראשון של חסידות ראדומסק; סבו, צבי מאיר (אשר על שמו הוא נקרא), מילא את מקומו של אביו כרב העיר ראדומסק; אביו, הרב יצחק מרדכי, היה אב בית דין בעיירה פלאוונו ונספה בשואת יהודי פולין.[1] צבי מאיר התחנך בישיבת תורת חיים בוורשה, שם הוסמך לרבנות בשנת תרצ"א. במהלך לימודיו הוא החל לחקור את תולדותיהם של גדולי החסידות בפולין, ושנה לאחר הסמכתו, בהיותו בן 24, פרסם את ספרו הראשון אשר עסק בר' יעקב יצחק מפשיסחה. הספר התאפיין בגישה מחקרית, על אף שעד אותה עת לא למד מעולם במוסד פורמלי ללימודי חול.
בשנת תרצ"ד (1934) עלה רבינוביץ לישראל יחד עם אשתו דבורה ובתו הבכורה שרה, ועבד בשנתו הראשונה בארץ כרפד. בשנת תרצ"ו החל ללמוד בסמינר למורים "מזרחי" בירושלים. לאחר הסמכתו להוראה בשנת תרצ"ז לימד בבתי ספר יסודיים בצפת ובתל אביב, ומשנת תש"א בבית המדרש למורים ע"ש לוינסקי. בתקופה זו הוא הרחיב את תחומי התעניינותו והרבה לכתוב מאמרים בקבצים שונים ובעיתונות היומית בנושאים רבים ומגוונים.[2] המאמר הראשון שפרסם בארץ ישראל עסק ביחס הקבלה והחסידות אל הרמב"ם, והופיע בקובץ הרמב"ם בעריכת הרב יהודה לייב פישמן מימון. לאחר קום המדינה החל רבינוביץ לעסוק בדרכי הוראת התורה שבעל-פה, והוציא את ספרו "המשנה לנוער – דרכי הוראתה וערכה החינוכי". באותן שנים חיבר פירוש חדש להלכות שבת ועירובין בספר זמנים. בהיותו כבן 45 החל בלימודי תואר ראשון בספרות עברית ותואר שני בתולדות ישראל ובפילוסופיה עברית וקבלה באוניברסיטה העברית, שם החל להתעניין בפיוטי יניי ופרסם שורה ארוכה של מאמרים העוסקים בפירושם. גם את עבודת הדוקטורט שלו ייחד לנושא "מדרשי הלכה ומדרשי אגדה בפיוטי יניי", וזאת שימשה יסוד לספר "הלכה ואגדה בפיוטי יניי – מקורות הפייטן לשונו ותקופתו" שפרסם בשנת תשכ"ה.
בשנת תשי"ח החל רבינוביץ ללמד באוניברסיטאות, תחילה בבר-אילן ולאחר מכן בתל אביב במסגרת החוג לתלמוד. בזכות ספריו ומחקריו הועלה לדרגת פרופסור מן המניין, ובשנת תשל"ד התמנה לראש החוג וכיהן בתפקיד זה עד שנת תשל"ו. במהלך עבודתו באוניברסיטה הוציא לאור מהדורה מדעית למדרש הגדול לספר במדבר. בשנים הבאות עסק בחיפושים בין שרידי גניזת קהיר בספריית אוניברסיטת קיימברידג', על בסיסם כתב מספר מאמרים שהיוו את היסוד לספרו "גנזי מדרש". ספרו "מחזור פיוטי רבי יניי לתורה ולמועדים", המלווה בפירוש ובסיכום תוכן הפיוטים, זיכה אותו בפרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת תשמ"ח. ספרו האחרון "בין פשיסחא ללובלין: אישים ושיטות בחסידות פולין", שיצא אחרי פטירתו, עוסק בראשית תקופת החסידות בפולין: האדמו"רים הראשונים, תולדות החסידות ומאפייני הזרמים העיקריים בה.
נפטר אור ליום א' בתמוז תשנ"א ונטמן בהר המנוחות בירושלים. בשנת תשנ"ו יצא באוניברסיטת תל אביב ספר זיכרון לזכרו, בו מופיעה בין היתר רשימת פרסומיו הכוללת 205 כותרים: ספרים, מאמרים, ערכים באנציקלופדיות ורשימות שנדפסו בעיתונות.[3]
ספריו
עריכה- ר' יעקב יצחק מפשיסחה – 'היהודי הקדוש': זמנו חייו ותורתו, פיטרקוב, תרצ"ב (מהדורה שנייה: תל אביב, תש"ך)
- ר' שמחה בונם מפשיסחה – חייו ותורתו, ירושלים, תש"ה
- המגיד מקוז'ניץ – חייו ותורתו – תל אביב, תש"ז
- המשנה לנוער – דרכי הוראתה וערכה החינוכי, ירושלים: ההסתדרות הציונית, מחלקת הנוער והחלוץ, תשי"א
- משנה תורה, מהדורה מנוקדת עם פירוש לעם, ספר זמנים, כרך א (הלכות שבת ועירובין), ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ז
- הלכה ואגדה בפיוטי יניי – מקורות הפייטן לשונו ותקופתו, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"ה
- מדרש הגדול על חמשה חומשי תורה, ספר במדבר על פי כתבי יד עם מבוא, חילופי נוסחאות והערות, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"ז
- גנזי מדרש – לצורתם הקדומה של מדרשי חז"ל לפי כתבי יד מן הגניזה, תל אביב, תשל"ז
- מחזור פיוטי רבי יניי לתורה ולמועדים: כרך ראשון – מבוא, הקרובות לבראשית, לשמות ולויקרא, ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"ה
- מחזור פיוטי רבי יניי לתורה ולמועדים: כרך שני – הקרובות לבמדבר, לדברים ולמועדים, מפתחות, ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"ז
- בין פשיסחא ללובלין: אישים ושיטות בחסידות פולין, ירושלים: קשרים, תשנ"ז
ממאמריו
עריכה- יחס הקבלה והחסידות אל הרמב"ם, י"ל הכהן פישמן (עורך), רבנו משה בן מימון – קובץ תורני מדעי, ירושלים, תרצ"ה, עמ' רעט–רפז
- המסתורין שבשירת רבי משה חיים לוצאטו, סיני ג (תרצ"ח), עמ' תכב–תלא
- לחורבן החסידות בפולין, ארשת: ספר שנה של אגוד סופרים דתיים, ירושלים, תש"ד, עמ' סד–סט
- להוראת מדרשי האגדה, מעיינות ה (תשט"ז), עמ' 147–159
- להוראת מדרשי האגדה (משה רבנו – מקבל התורה), מעיינות ו (תשי"ח), עמ' 220–225
קישורים חיצוניים
עריכה- מ"ב לרנר, פרופ' צבי מאיר רבינוביץ ז"ל: קווים לדמותו ולמפעלו המדעי, תעודה י"א: מחקרים במדרשי האגדה, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ו
צבי מאיר רבינוביץ, דף שער בספרייה הלאומית- צבי מאיר רבינוביץ, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
הערות שוליים
עריכה- ^ יצחק מרדכי רבינוביץ: דף עד שמולא על ידי שרה רבינוביץ רפאלי, י"ח אייר תש"ס, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם
- ^ אבינו ר' צבי מאיר רבינוביץ ז"ל ומפעלו הספרותי, "בין פשיסחא ללובלין: אישים ושיטות בחסידות פולין", ירושלים, תשנ"ז
- ^ מ"ב לרנר, פרופ' צבי מאיר רבינוביץ ז"ל: קווים לדמותו ולמפעלו המדעי, תעודה י"א: מחקרים במדרשי האגדה, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ו