צבי קורצווייל
צבי (אריך) קורצווייל (29 ביולי 1911, ד' באב ה'תרע"א – 4 בינואר 1992, כ"ח בטבת ה'תשנ"ב) היה פרופסור בטכניון, ראש המחלקה ללימודים כלליים, ממקימי המחלקה להכשרת מורים למדעים בטכניון.[1] עיקר עיסוקו האקדמי היה בפילוסופיה של החינוך היהודי.
תולדות חייו
עריכהצבי קורצווייל נולד בעיירה פירניץ שבמוראביה (בצ'כית שמה ברטניצ'ה Brtnice) בשטח האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום בצ'כיה), בן לרב העיירה אברהם אריה קורצווייל. בגיל 14 נשלח ללמוד בישיבה בפרנקפורט. במקביל ללימודיו בישיבה למד לימודי תיכון בבית הספר הכללי 'הלמהולץ'. בשנת 1932 נרשם ללימודי פילוסופיה באוניברסיטת גתה בפרנקפורט, שם היה תלמידו של תאודור אדורנו. לאחר עליית הנאצים לשלטון, עזב את גרמניה ועבר ללמוד באוניברסיטת קארל בפראג. את הדוקטורט שלו כתב בנושא: "היסודות הלוגיים של תורת ההכרה של ברנרד בולצאנו".
בשנת 1936 עם קבלת תואר דוקטור, עבר ללמוד בישיבת מיר. הוא זכה במלגה מטעם המועצה העליונה של יהדות בוהמיה-מוראביה ובתנאי שאחרי לימודיו ישמש כרב באחת מקהילות היהודיות באזור.
כדי לקבל תעודת הסמכה לרבנות, עבר בשנת 1937 מהישיבה במיר ללמוד להסמכה לרבנות בבית המדרש לרבנים בברלין. באביב 1938 קיבל הסמכה לרבנות מהרב ד"ר יחיאל יעקב וינברג ועבר לשמש כרב הקהילה היהודית בנאכוד (אנ'), צ'כיה.
ב-16 במרץ 1939 פלשו הנאצים לנאכוד וב-31 ביולי 1939 עזב את צ'כיה ונמלט לאנגליה. באנגליה עסק בהוראה.
בתחילת יוני 1950 עלה לישראל ומשנת 1957 החל לעבוד בטכניון[2]
תפיסת עולמו
עריכהקורצווייל חונך על משנת 'תורה עם דרך ארץ' כפי שעוצבה בידי הרב שמשון רפאל הירש. לדידו, לא קיימת סתירה בין הנאמנות לתורה ולמסורת היהודית לנאמנות אל תרבות הזמן. כיהודי אורתודוקסי 'קלאסי' סירב להידחק אל מחוץ למעגל התרבותי של סביבתו. הוא היה שומר מצוות ומשכיל, בן בית בשני עולמות ובשתי תרבויות (לפחות).
חיים אישיים
עריכהנשא לאשה את פועה (פאולה) לבית רוזנר במוצאי ראש השנה תרצ"ט (27 בספטמבר 1938). קורצוייל הוא נכדו של הרב ברוך אקפלד, ואחיו הצעיר של פרופ' ברוך קורצווייל. לצבי ופועה קורצווייל 3 ילדים אחד מהם הוא הרב אברהם קורצוייל ראש ישיבת ההסדר קרני-שומרון.
מספריו ומחקריו
עריכה- משנתו החינוכית של ד"ר יאנוש קורצ'אק, הוצאות תרבות וחינוך, 1968
- מרטין בובר והמחשבה החינוכית המודרנית, הוצאת שוקן, 1978
- כיוונים בחינוך היהודי, תל אביב, הוצאת עם עובד, 1981
- סיום וראשית, מזכרונותיו של מחנך, תל אביב, עקד, 1992
- צבי קורצווייל, הרב שמשון רפאל הירש (מאה וחמישים שנה להולדתו), סיני, מ"ה, תשי"ט
- צבי קורצווייל, ר' ישראל מסלאנט והתנועה המוסרית, סיני, מ"ז, תש"ך
- Zvi Kurzweil, "Three Views on Revelation and Law", Judaism (1960) 9, pp. 292–298
- צבי קורצווייל, בובר ודפוסי היחס בין מורה לתלמיד, עיונים בחינוך 5, תשל"ה, עמ' 63 - 70.
- צבי קורצווייל, חזונו החינוכי של הרב קוק, בתוך כיוונים בחינוך היהודי, ירושלים, תשל"ט, עמ' 107 - 109
- צבי קורצווייל, משנתו החינוכית של א.ד גורדון, בתוך כיוונים בחינוך היהודי, תל אביב, תשמ"א, עמ' 121–127
- צבי קורצווייל, תורה מן השמים בפרספקטיבה נאו-אורתודוקסית, בתוך הקובץ: 'שיטת הבחינות' של הרב מרדכי ברויאר, תבונות, תשס"ה, עמ' 257–269
ספר לזכרו
עריכה- לעטרת צבי: מנחת ידידות לכבוד הרב פרופסור צבי א. קורצוייל / המערכת: י"ת רדאי, נ. אררט, ונ. בן בסט; הוצאת המחלקה ללימודים כלליים, טכניון, חיפה, תש"ם
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ הפקולטה לחינוך, למדע ולטכנולוגיה, ציוני דרך של הפקולטה לחינוך למדע ולטכנולוגיה בטכניון, באתר טכניון, לא מצויין שנה
- ^ צבי קורצווייל, סיום וראשית, תל אביב: עקד, 1992, עמ' 125