צבי שילוח
צבי שילוח (לַנגזַם) (6 במרץ 1911 – 10 באוקטובר 2000) היה איש ציבור ישראלי, חבר תנועת גורדוניה, חבר מרכז מפא"י, חבר מועצת עיריית הרצליה וסגן ראש העירייה, חבר רפ"י, ולאחר מלחמת ששת הימים ממקימי התנועה למען ארץ ישראל השלמה, חבר הנהלת הליכוד וממקימי ומראשי התחיה, שמטעמה כיהן כחבר הכנסת בכנסת העשירית.
לידה |
6 במרץ 1911 בוריסלב, האימפריה האוסטרו-הונגרית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
10 באוקטובר 2000 (בגיל 89) ישראל | ||||
מדינה | ישראל | ||||
תאריך עלייה | 1932 | ||||
מקום קבורה | בית העלמין הישן בהרצליה | ||||
השכלה | אוניברסיטת תל אביב | ||||
מפלגה | מפא"י, רפ"י, הליכוד, התחיה, מפלגת מולדת | ||||
סיעה | התחיה | ||||
| |||||
| |||||
ביוגרפיה
עריכהצבי לנגזם נולד בשנת 1911 בבוריסלב שבפולין, צאצא לר' פסח לנגזם, ומכאן קרוב משפחה למספר שושלות אדמו"רים. למד בגימנסיה פולנית בעירו. (לימים למד היסטוריה כללית ותולדות עם ישראל באוניברסיטת תל אביב.)
היה חבר תנועת גורדוניה בפולין, וחבר ההנהגה הראשית בלבוב.
בשנת 1932 עלה לארץ ישראל, והיה לחבר קיבוץ חולדה עד 1933. בשנת 1934 הצטרף למפא"י, וב-1938 החל לעבוד מטעמה במועצת פועלי הרצליה. באותה שנה נישא לסוניה אפרימסון. ב-1941 נענה לקריאת המוסדות הלאומיים והתגייס לחיל התותחנים של הצבא הבריטי.
ב-1945, לאחר שחרורו, היה ראש משלחת הבריגדה היהודית למחנות העקורים במינכן. עם חזרתו ארצה פעל להקמתה של תנועת נוער חלוצי מאוחד (נוח"ם).
בשנים 1949–1954 היה עורך עיתון "הדור" של מפא"י. בשנת 1950 נבחר למרכז מפא"י. בשנים 1954–1964 היה חבר מועצת עיריית הרצליה מטעם מפא"י, וסגן ראש העיר הרצליה בשנים 1960–1964.
בשנת 1965 הצטרף לרפ"י והיה חבר מזכירות התנועה.
בעקבות מלחמת ששת הימים עבר מהפך אידאולוגי, והיה בין מקימי התנועה למען ארץ ישראל השלמה. תקופת מה ערך את ביטאונה הדו-שבועי "זאת הארץ".
במסגרת השינוי האישי הצטרף לליכוד עם הקמתו בשנת 1973. היה חבר הנהלת המפלגה, ובשנת 1977 פרש ממנה. בהמשך היה ממקימי ומראשי התחיה, שמטעמה כיהן כחבר הכנסת בכנסת העשירית (7 במרץ 1984 ועד 13 באוגוסט 1984), במקום חנן פורת. לקראת הבחירות לכנסת ה-12 שובץ במקום ה-59 והאחרון ברשימת מפלגת מולדת לכנסת ה-12.[1]
פרסם בעיתוני הארץ מאמרים בנושאים מדיניים. היה בעל טור שבועי ב"ידיעות אחרונות".
נפטר בשנת 2000, בגיל 89, ונטמן ליד אשתו, סוניה, בחלקת חברי ההגנה בבית הקברות הישן בהרצליה.
ספריו
עריכה- ארץ גדולה לעם גדול: סיפורו של מאמין, תל אביב: אותפז, תש"ל.[2] (רעיונותיו של פעיל בתנועה למען ארץ-ישראל השלמה)
- אשמת ירושלים, תל אביב: קרני, תשמ"ט 1989. (על הסכסוך הישראלי-ערבי)
- השמאלנות בישראל תל אביב: י’ גולן, תשנ"א 1991.
לקריאה נוספת
עריכה- סמדר בת-אדם, 'המפא"יניק האחרון', נקודה 143 (1990), 22-25, 65.
- צבי סלונים, אמונה אלון, חברים מקשיבים לקולך: לצבי שילוח בהגיעו לגבורות, [הפיקו:] מדרשת ארץ-ישראל, קדומים; הוצאת ספרית בית-אל, בית אל, תשנ"ב/1992. (שמונה מאמרים לכבודו של שילוח ושני מאמרי תשובה שלו)
קישורים חיצוניים
עריכה- צבי שילוח, באתר הכנסת
- צבי שילוח, באתר כנסת פתוחה
- רשימת הפרסומים של צבי שילוח, בקטלוג הספרייה הלאומית
מפרי עטו:
- הטלת חרם או ויכוח ענייני, דבר, 26 באוקטובר 1956
- חשוב מה שיעשו היהודים, דבר, 3 ביולי 1967
- גבולות "ללא התפשטות" וסניגוריהם, דבר, 7 באוגוסט 1967
- השלמות מגבירה את החוזק, דבר, 3 ביולי 1969
- ה"טראנספר" במחשבה ובמדיניות הציונית, נתיב 1, פברואר 1988
- עלייתה וקריסתה של תנועת העבודה הארצישראלית, נתיב 46, ספטמבר 1995
- על פרשת דרכים, נתיב 51, יולי 1996, עמ' 13–15
הערות שוליים
עריכה- ^ רשימת מולדת לכנסת ה-12 באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
- ^ ראו ביקורות: אריה ארד, ניתוח מעניין, דבר, 5 באוקטובר 1970; צ. צמריון, "סיפורו של מאמין", דבר, 12 בפברואר 1971.