צוואות השבטים
ספר צוואות השבטים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר (בפסאודואפיגרפיה) את צוואותיהם של בני יעקב אבינו לבניהם. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא התקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד.
 | |
| צוואות השבטים | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שפת המקור | עברית |
| תורגם לשפות | יוונית |
| סוגה | ספרות דתית, פסאודואפיגרפיה |
| הוצאה | |
| מקום הוצאה | ארץ ישראל |
על פי דעתם של החוקרים, נראה כי הספר נכתב בידי יהודים במאה השנייה לפנה"ס או לכל המאוחר במאה הראשונה. הספר נכתב כנראה בשפה העברית, אך שרד כל השנים עד ימינו בתרגום יווני. במשך השנים נוספו לספר תוספות מאוחרות על ידי נוצרים.
הספר מורכב מ-12 צוואות של בני יעקב, כשהם מסודרות על פי סדר אמותיהם: בני לאה, בני בלהה, בני זלפה ובני רחל.
בכל אחד מן הספרים המבנה הוא דומה: אבי השבט מספר את קורות חייו ומתוודה על חטאיו, אבי השבט מורה לבניו את הדרך אשר ילכו בה (וברוב הצוואות הוא מצווה את בניו לכבד את בני יהודה ואת בני לוי[1]), אבי השבט מנבא על אחרית הימים, ימות המשיח ומשפט ה'.
ניתן לזהות בספר צוואות השבטים צורה ספרותית מקובלת בתקופה שבה מדובר, שהיא ספרות הצוואות. ספרות צוואות היא דרך מלאכותית שבה מחבר הספר או הספרים יוצר את צוואת של אחד מגיבוריו, במקרה זה גיבורי המקרא, אך הם יכולים להיות גיבורים אחרים. אותו גיבור בטרם מותו מצווה אפוא את בניו, את ידידיו ואת ממשיכי דרכו, ואומר להם את מה שיש לו לומר, וכמובן, גם כאן ההתייחסות היא בדרך כלל אל המקרא, אבל מורגשת המשמעות שאותה רוצה המחבר להקנות לבני דורו.[2]
קטעים מצוואת לוי בארמית כלולים במגילות מדבר יהודה שנמצאו במערות קומראן. מצוואת לוי נמצאו שישה קטעים, משני כתבי יד (4Q213-4Q214) במערה 4, וקטע קטן במערה 1. קטע בודד מצוואת נפתלי נמצא במערה 4 (4Q215).
ניתן לזהות על פי הפרשנות הביקורתית מרכיב כוהני בולט: הרוח העולה מן הצוואות היא אמונה תמימה, כבוד להקרבת הקורבנות, יחס הערצה לשבט לוי ולתפקידו. הצוואות כוללות הוראות ללכת בדרכי ה', לאהוב את ה' ואת הבריות. להתרחק ממידות רעות: זנות, קנאה, כעס, שנאה. על חשיבות התשובה ועל הגאולה.[3] אך לא רק המרכיב הכהני. לדוגמה: ברוב הצוואות נמצא הוראות לבניו ולממשיכי דרכיו של המצווה להשמע לדבריהם של לוי ו/או יהודה. יחס זה הוא שיקוף של מתח כלשהו בין המרכיב הכוהני של ימי הבית השני - ומכאן הדגשת שבט לוי - ובין המרכיב היותר אזרחי, המשמר אולי את מסורת השלטון של בית דוד בזמנו, והוא המרכיב היהודאי.[2]
לקריאה נוספת
עריכה- אברהם כהנא, צוואת השבטים, ספרים החיצונים - חלק ראשון, תל אביב, תרצ"ז, עמ' 119–158.
- א. ש. הרטום, צואות בני יעקב, בתוך: הספרים החיצונים, ספורי אגדה, כרך א, הוצאת יבנה תל אביב, עמ' 1–148 (ממוספר מחדש לאחר ספר אדם וחוה).
קישורים חיצוניים
עריכה
ספר צוואות השבטים, באתר ויקיטקסט- צוואות השבטים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- צוואות השבטים, באתר דעת
הערות שוליים
עריכה- ^ שתי דוגמאות: שמעו אל לוי ואל יהודה ..כי מהם תקום לכם ישועת אלהים כי יקים ה' לכם מלוי כהן גדול..-צוואת שמעון ד' קעג
כי ידעתי כי באחרית הימים תסורו מאחרי ה' ותכעיסו את-לוי ותערכו מלחמה על-יהודה ולא תוכלו להם כי מלאך ה' יוליך את-שניהם; כי בהם יקום ישראל.. -צוואת דן - ^ 1 2 חננאל מאק, הפרשנות הקדומה למקרא, תל אביב: משרד הביטחון- ההוצאה לאור, תשנ"ג
- ^ ישראל אוסטירזיצר, צוואות השבטים, באתר דעת