צורי שגיא
צורי שגיא (שינקין) (נולד ב-4 באוגוסט 1934) הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, שכיהן כמפקד חטיבה 317, חטיבת צנחנים במילואים, וכמפקד מרחב שלמה. הוא ידוע בעיקר בשל ביצועיו הצבאיים יוצאי הדופן כיועץ למורדים הכורדים בעיראק; אלו היו גורם מרכזי בהקמתה של האוטונומיה הכורדית בשנות השישים, ובהתמודדותה היעילה עם הצבא העיראקי בשנות השבעים.
 | |
| שגיא, פברואר 2014 | |
| לידה |
4 באוגוסט 1934 (בן 90) הרצליה, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| מספר צאצאים |
1 |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1952–1984 (כ־32 שנים) |
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
פעולות התגמול מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון | |
| עיטורים | |
|
יקיר רמת גן (2012) | |
  | |
קורות חייו
עריכהשגיא נולד בהרצליה, בנם של מרדכי ופרומה שנקין, ממקימי קיבוץ שפיים. גדל במושב עין ורד.
עם גיוסו לצה"ל בשנת 1952 התנדב לצנחנים. בצנחנים עבר שגיא מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. בהמשך עבר קורס קצינים, ועם סיום הקורס מונה למפקד מחלקה בגדוד הצנחנים 890. השתתף בפעולות התגמול, ובמלחמת סיני היה מפקד פלוגה ג' בגדוד והשתתף בקרב המיתלה[1]. בשנים 1960–1959 שימש שגיא כמפקד סיירת צנחנים[2]. לאחר מכן שימש שגיא קצין המודיעין של החטיבה, שהה בשליחות המדינה באתיופיה לשם אימון והדרכת קציני הצבא האתיופי. עם שובו ארצה נתמנה לסגן מפקד גדוד הנח"ל המוצנח. בשנים 1965–1963 פיקד שגיא על גדוד 890[3]. מאוחר יותר, נשלח שגיא לאיראן וסייע לארגן את כוחות השאה בהגנה על מתקני הנפט במפרץ הפרסי. בהמשך נשלח לכורדיסטן כדי לסייע למורדים בהנהגת מוסטפא ברזאני במלחמתם במשטר העיראקי. במלחמת ששת הימים היה בכוח מוטס שנועד לכבוש את שארם א-שייח' (המקום נתפס לבסוף ללא לחימה על ידי חיל הים). לאחר המלחמה היה סגן מפקד חטיבת הצנחנים והשתתף בפעולת כראמה, שימש קצין אג"ם של פיקוד המרכז.
ב-1971 מונה למפקד חטיבה מרחבית 820, תפקיד אותו מילא עד אוקטובר 1973 בטרם הוחלף על ידי צבי בר, יום לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. במלחמה קיבל את הפיקוד על מחוז מירון בגבול לבנון מהר דב מערבה[4] ובהמשך כמפקד חטיבה 317, חטיבת צנחנים במילואים, בעת שלחמה במלחמת ההתשה במובלעת הסורית. לאחר מכן שב לכורדיסטן וסייע לכורדים בלחימתם. עם שובו ארצה מונה למדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. בשנים 1980–1977 שימש שגיא כמפקד מרחב שלמה[5]. בתפקידו האחרון היה שגיא מפקד אוגדה 81 (אוגדה מרחבית) בדרגת תא"ל. בשנת 1984 השתחרר מצה"ל. שגיא נשא את ציפה, ונולד להם בן יחיד, יאיר[6]. ב-2012 זכה לאות יקיר העיר רמת גן.
תרומתו למרד הכורדים
עריכהבספרו ימי טהראן מקדיש יעקב נמרודי פרק שלם לצורי שגיא, שכותרתו "צורי שגיא מנצח את הצבא העיראקי"[7]. על פי הספר, בשנת 1964 ביקש ראש המודיעין האיראני מנמרודי, שפיקד על תחנת אמ"ן בטהראן, לסייע לאיראן בהכשרת יחידת קומנדו הררית מקרב הכורדים. המטרה הייתה להכשיר יחידה שתבצע פעולות חבלה, שיסיטו כוחות צבא עיראקיים לכורדיסטן, ובכך תצומצם האפשרות של מתקפה עיראקית על חבל ח'וזיסטן (כפי שאכן אירע במלחמת איראן–עיראק)[8]. הקורס נפתח בספטמבר 1965[9] והועבר תחילה לאנשי יחידות מיוחדות של הצבא האיראני. הקורס עסק בעיקר בחבלה במתקנים אסטרטגיים; שפת הלימוד הייתה אנגלית עם תרגום לפרסית. בעקבות הצלחת הקורס, נפתח לאחר מספר חודשים קורס דומה לאנשי המחתרת הכורדית עצמם.
בשלב זה גילה שגיא כי למעשה אין ללוחמים הכורדים צורך בלימוד לוחמה זעירה אלא בהערכות לקראת התקפה עיראקית, שכן הצבא העיראקי כבר הציב שש חטיבות בשטחים הכורדים, ועמד לפתוח במתקפה עם הפשרת השלגים[10]. שגיא פיתח תורת לחימה שהתאימה לניסיונם ונטיותיהם של הלוחמים הכורדים, והכשיר אותם ללחימה הקרבה ובאה, כהתמודדות גלויה עם צבא סדיר. תוכניתו התבססה על הפעלה נרחבת של צלפים, והכשרה של עתודה בת שני גדודים לקרב הסתערות. תוכניתו של שגיא התקבלה על אף חילוקי דעות עם מוסטפא ברזאני, בעיקר בזכות תמיכת בניו של ברזאני[11]. אימוני העתודה המסתערת בוצעו בישראל, בסביבות צומת אליקים ודליית אל-כרמל[12].
שש החטיבות העיראקיות תקפו במאי 1966. הן התקדמו באופן מבוקר, והכורדים גבו מהן מחיר בהתאם לתוכנית המערכה. לאחר שהעיראקים צברו מספר הישגים, משך שגיא את חטיבה 4 העיראקית למלכודת על שלוחה של הר ההנדרין. שם הסתערו עליה גדודי העתודה, בסיוע של מרגמות 81 ו 120 מ"מ וארבעה תותחי 25 ליטראות. הקרב ארך כשעה, ובסיומה הושמדה חטיבה 4. נמרודי מעריך כי בצד העיראקי נפלו כ 3,000 חיילים. עקב אי הבנה בפיקוד העיראקי באשר להיקף ההרג בקרב, הופנו כוחות לחילוץ חטיבה 4, וגם כוחות אלו ספגו אלפי הרוגים[13]. החטיבות העיראקיות האחרות ויתרו על הישגיהן וחזרו לנקודות הכינוס.
שגיא עבר לשלב הבא בתוכניתו: כיבוש והערכות על הר קוראק, השולט על מיצר גלי עלי-בק, שבתורו מהווה את הכניסה והיציאה היחידה לאזור ראוואנדוז, בו התרחשה הלחימה. כיבוש הקוראק לכד את צבא המשלוח העיראקי כולו בראוואנדוז, ואיים בחיסולו המלא. לתיאורו של נמרודי, בשלב זה שלחו העיראקים ג'יפים נושאי דגל לבן, שהודיעו על הסכמה עקרונית לתביעה הכורדית לאוטונומיה. שגיא ראה בהשמדת חטיבה 4 מעין סגירת מעגל, היות שבנעוריו הייתה זו חטיבה 4 שאיימה על תל-מונד, בהיותה חלק מחיל המשלוח העיראקי במלחמת העצמאות[14].
האוטונומיה קמה, והמגעים המדיניים נמשכו כשמונה שנים, עד לשנת 1974. בשנה זו החלו האיראנים לחשוש שוב מפני כיבוש עיראקי של חבל ח'וזיסטן. משכך, הניעו את הכורדים לפתוח במתקפות גרילה שהפרו את הפסקת האש[15] הצבא העיראקי נערך שוב למתקפה. בפעם זו הכוחות הוגדלו בהרבה, וכללו שתי אוגדות שריון ו-12 חטיבות חי"ר, עם סיוע כבד של ארטילריה וחיל אוויר. לרשות הכורדים עמדו הפעם חמישה גדודים איראניים: שלושה גדודי תותחנים, גדוד מרגמות 120 מ"מ וסוללת נ"מ[16].היחידות הכורדיות הטמיעו גם נשק שלל ישראלי שנשבה במלחמת יום הכיפורים. בנוסף לנשק, שלחה ישראל גם את צורי שגיא.
בדטמה לסבב הקודם, שגיא פיתח מערכת הגנה גמישה שהתמודדה עם השריון העיראקי ועיכבה את התקדמותו[17]. העיראקים זכו להישגים מקומיים, אולם, שוב בדומה לקרבות בשנות השישים, שגיא משך אוגדה עיראקית למארב משוכלל. הקרב תוכנן על סמך אנלוגיה בין המדרונות התלולים של רכסי ההרים בראוואנדוז ובין יעד מבוצר (במילים אחרות: שגיא השתמש בארטילריה כדי לרתק את האוגדה, בעודו מניע יחידות מסתערות דרך הערוצים שבין שלוחות ההר). האוגדה העיראקית ספגה אבדות רבות חדלה מלתפקד. לפי נמרודי, שגיא חזר על שיטה זו מספר פעמים. לאחר מכן עבר לשימוש מסיבי בנ"ט (טילי סאגר שהועברו מישראל), תוך שהוא משמיד שתי אוגדות עיראקיות נוספות[18].
כתוצאה מהאבדות הכבדות לצבא העיראקי, חתם סדאם חוסיין, ששימש כ"מספר שתיים" במשטר העיראקי (ושליט המדינה בפועל) על הסכם אלג'יר עם השאה האיראני, בו הוסדרו גבולות איראן ועיראק. הסכם זה היה שונה עד מאד מההסכמות שהובילו להקמת האוטונומיה הכורדית. בעיקר, איראן הפסיקה לתמוך בכורדים, וכך גם ארצות הברית וככל הנראה גם ישראל[19]. הצבא העיראקי תקף שוב ב-1975. ללא התמיכה החיצונית, שכללה את שירותיו של שגיא, מוטט חוסיין את המערך הכורדי בתוך שבועיים. מאות אלפי כורדים נטבחו וגורשו.
לקריאה נוספת
עריכה- צורי שגיא ושאול ובר, מלחמותי לצד הכורדים בעיראק וסיפורים אחרים, הוצאת סטימצקי, 2017.
- איתן הבר וזאב שיף, "לקסיקון מלחמת יום הכיפורים", הוצאת דביר זמורה-ביתן, 2003, עמוד 392.
- יעקב נמרודי, ימי טהראן, ספרית מעריב, תל אביב 2010 עמ' 135–167.
קישורים חיצוניים
עריכה
- עדות אל"ם שגיא צורי - מפקד חטמ"ר 820 לשעבר, בפני אוספי החומר של ועדת אגרנט, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
- עדות אל"ם שגיא צורי - מפקד חטמ"ר 820 לשעבר, 11.4.74, בפני אוספי החומר של ועדת אגרנט, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
- צורי שגיא, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- אורי מילשטיין, צה"ל דחק אותו לשוליים: הצנחן הישראלי שאימן את המחתרת הכורדית, באתר מעריב אונליין, 28 בפברואר 2016
- אמנון לורד, "ידעת שרפוּל יעמוד מאחוריך עד הסוף", מקור ראשון, 26 בנובמבר 2004, כפי שהועלה באתר "הצנחנים העשור הראשון 1948-1958".
- צורי שגיא יקיר העיר רמת גן
- אלי נתיב, עלילותיו של תא"ל שגיא, רמטכ"ל צבא כורדיסטאן, באתר בחדרי חרדים, 28 באוגוסט 2014
- * אמרתי לשמחוני שיעשה סדר עם יאנוש, ראיון עם שגיא על תפקידו סביב מלחמת יום הכיפורים, אתר 'נעמוש', ינואר 2023
הערות שוליים
עריכה- ^ גדוד חי"ר מוצנח 890 פלוגה ג' מחזור 1956, מתוך אתר "הצנחנים העשור הראשון 1948-1958".
- ^ צור שגיא - 1959-1960, מתוך אתר סיירת צנחנים.
- ^ הגדודים וחטיבות הצנחנים, מתוך אתר "הצנחנים העשור הראשון 1948-1958".
- ^ דני אשר, הסורים על הגדרות, הוצאת מערכות, 2008, עמ' 55, 200
- ^ נתן זהבי, חיליק הנהג, באתר nrg, 12 במאי 2006
- ^ אבנר אברהמי, רלי אברהמי, מצב משפחתי משפחת שגיא, אילת, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2009
- ^ יעקב נמרודי, ימי טהראן, ספרית מעריב, תל אביב 2010 עמ' 135 - 167
- ^ נמרודי, עמ' 138 - 139.
- ^ נמרודי, עמ' 143
- ^ נמרודי, עמ' 146 - 147.
- ^ נמרודי, עמ' 153.
- ^ נמרודי, עמ' 148.
- ^ נמרודי, עמ' 154 - 155.
- ^ פסח מלובני, מלחמות בבל החדשה: עלייתו ונפילתו של הצבא העיראקי בעת החדשה, מעלות 2009, עמ' 86.
- ^ נמרודי, עמ' 159.
- ^ נמרודי, עמ' 160.
- ^ נמרודי, עמ' 160 - 161.
- ^ נמרודי, עמ' 167.
- ^ רן אדליסט, המודיעין הישראלי בעיראק: דמיון ומציאות, באתר ynet, 21 ביוני 2004.
| צורי שגיא - תבניות ניווט | |
|---|---|
|
|