צו עיון מחדש
צו עיון מחדש (באנגלית: Writ of Certiorari) הוא סוג של צו אשר בית משפט יכול לפרסם על מנת להביא לפניו תיק שנדון בבית משפט אחר, בדרך כלל בערכאה נמוכה יותר. בזמנים ובמקומות שונים, היה הדבר ידוע גם כ-"Writ of Review".
היסטוריה
עריכה
במאה ה-21, צו זה ידוע בעיקר בהקשר של בית המשפט העליון של ארצות הברית, אשר משתמש בו כמכניזם כמעט-בלבדי להתחלת דיון בתיקים. הדבר נובע מאופן קבלת התיקים בבית המשפט העליון, שהוא בית משפט לערעורים: התיקים מתקבלים על בסיס וולונטרי (discretionary review) ולא על בסיס מחייב (mandatory review).[1] לפיכך, שופטי בית המשפט העליון עצמם הם אלו שקובעים אילו תיקים יגיעו לדיון לפניהם (מתוך כ-7,500 בקשות לערעור על החלטותיהם של בתי משפט נמוכים יותר, המגיעות, בממוצע, מדי שנה לביהמ"ש העליון). מתוך תשעת שופטי ביהמ"ש האמריקאי, מספיקה הסכמתם של ארבעה שופטים (מה שמכונה "Rule of Four") כדי להגיע להחלטה כזו. במקרה זה, מוציא בית המשפט צו עיון מחדש עבור אותו תיק.
מקורה של מדיניות ה-discretionary review וצווי העיון מחדש, בצורתה הנוכחית, הוא בחוק שעבר בקונגרס בשנת 1925. באותה תקופה, היה נדמה כאילו עומס התיקים על השופטים העליונים הופך לבלתי נסבל, והייתה דרושה דרך להקטין את העומס ולאפשר לבית המשפט לדון רק בתיקים בעלי חשיבות חוקתית עליונה. הפתרון שנמצא היה השימוש בצווי העיון מחדש. על מדיניות זו נמתחה ביקורת. למשל, על כך שבמהלך שנת המשפט של 2007 העניקו שופטי בית המשפט העליון 72 צווי עיון מחדש בלבד, אחד המספרים הנמוכים בהיסטוריה.[2]
במשפט הישראלי
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- צו עיון מחדש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ בבתי משפט פדרליים נמוכים יותר, נהוג mandatory review ונעשה שימוש בצווי עיון מחדש רק לעיתים נדירות יחסית.
- ^ SCOTUSblog StatPack – OT07, Edition 8 - נתונים סטטיסטיים, באתר SCotUSblog.com