ציפור הנפש
ביטוי עברי שמשמעותו עניין חשוב ביותר היקר ללבו של האדם
ציפור הנפש הוא ביטוי עברי שמשמעותו: עצם או עניין חשוב ביותר, היקר מאוד ללבו של אדם.
מקור אפשרי לביטוי זה הוא שינוי קל של המושג "ציפר נפשו" המופיע בתלמוד הבבלי, שהוא כינוי לתנוך היושב על מפתן הלב ופגיעה בו גורמת למוות[1], וכן לקנה הנשימה או לגרגרת, שהוא מקום רגיש, שפגיעה בו היא תוצאת מוות. כך נאמר, למשל: "יודעין כמה הכהו ועל מה הכהו, אם על שוקו או ציפר נפשו"[2]. ביטוי דומה מופיע גם בתוספתא למסכת סנהדרין בשני נוסחים: "במה הרגו? בסייף הרגו? במקל הרגו? על שוקיו הכהו או על ציפר נפשו הכהו?",[3] או "ויודעין הדיינין שעל שוקו הכהו ועל ציפר נפשו הכהו".[4]
בעברית הישראלית לא נעשה שימוש במשמעות המקורית של המושג, אלא רק במשמעותו המושאלת.
לקריאה נוספת
עריכה- חנוך ילון, פרקי לשון, מוסד ביאליק, 1971, עמ' 145
- אבשלום קור, יופי של עברית, ספרית מעריב, 1986, עמ' 54–55.
קישורים חיצוניים
עריכה- ציפור הנפש, באתר "השפה העברית"
- עוף וציפור באתר האקדמיה ללשון העברית.
- ציפור הנפש עפה על עצמה, מאמר של מיכאל הנדלזלץ באתר 929.
הערות שוליים
עריכה- ^ רש"י מסכת בבא קמא דף צ עמוד ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ', עמוד ב'
- ^ תוספתא, מסכת סנהדרין, פרק ט, הלכה א
- ^ תוספתא, מסכת סנהדרין, פרק יב, הלכה ב
