עבדי האוצר

עבדי האוצר (בלטינית: Servi camerae regis; בגרמנית: Kammerknechtschaft) היה מונח משפטי שתיאר את מצב היהודים בתקופות מסוימות במהלך ימי הביניים המאוחרים באירופה.

בפריבילגיה שניתנה ליהודי וורמס במאה ה-11, הייתה משמעותו של מונח זה חיובית, וכוונתה הייתה שיהיה קשר ישיר בין המלך ובין היהודים ללא מתווכים, וכך היהודים זכו להגנה מהמלך.

המונח קיבל מעמד משפטי קבוע כאשר פרסם הקיסר פרידריך השני בשנת 1236 פריבילגיה שבה הוגדרו היהודים כ"עבדי האוצר" (servi camerae או Servi camerae regis). כל היהודים, ללא הבדל, הועמדו מחוץ לחוק הכללי. כאשר פרידריך השני כתב בפריבילגיה שלו שהיהודים הם עבדי האוצר, הוא התכוון להגן עליהם מהעלילות שהעלילו עליהם ולהראות שהם קשורים אליו באופן ישיר. בפועל, תוצאת המעשה הייתה הפוכה.

לאחר מכן, התהפכה משמעותו של מונח זה, והיהודים כונו בתארים אחרים שמשמעותם הייתה שלילית. דוגמה לכך ניתנה בצרפת במאה ה-13, אז השוו את היהודים לצמיתים (servi), וכמו שבמקרה שצמית בורח אדוניו יכול להחזירו ולהענישו - כך גם נגזר על היהודים. למונח היה מניע חוקתי: השלטון רצה לחזק את תביעתו למונופול על היהודים, בעיקר לנוכח מאבקו בברונים ובכנסייה, שגם רצו לעצמם זכות זו. היה גם מניע דתי - על פי התאולוגיה הנוצרית, היהודים נידונו לשעבוד נצח, ולכן רצו ליישם זאת בפועל על כלל היהודים.

המושג תרם לעליית תיאוריות אנטישמיות על שליטה יהודית בעולם ובכלכלה.

קישורים חיצוניים

• ריצ'רד גוטהייל, גוטהרד דויטש, ‏"עבדי האוצר", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• עבדי האוצר, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)