צפחת בתקופת הברונזה המאוחרת
צפחת – (באנגלית Pilgrim Flask) כלי עשוי מחרס שתחילת הופעתו הייתה בתקופת הברונזה המאוחרת. זוהי קנקנית קטנה בעל מתאר שטוח ועיגולים עדשתיים. בפרופיל נראה כמו שתי עדשות שחוברו יחדיו. זהו אחד הכלים הנפוצים והאופייניים לתקופה. תחילתו בסוף תקופת הברונזה המאוחרת א – LBI, הכלי לא היה קיים לפני כן. הכלי נפוץ מאוד במאות ה-14 וה-13 לפנה"ס. אין מידע האם הכלי מקורו בכנען, או שהוא נוצר בהשפעה חיצונית[1]
הכלי מיוחד לא רק בצורתו אלא גם בשיטת הייצור שלו. בגלל המבנה המיוחד שלו היה צורך להכינו בשלבים. בשלב ראשון הוכנו שתי צלחות על אובניים שחוברו זו לזו. בשלב השני הוכן צוואר הכלי גם הוא באובניים. לאחר הכנתו הוא חובר אל גוף הכלי. בשלב שלישי חוברו שתי ידיות מצוואר הכלי לגוף הכלי. לרוב הכלים הם סימטריים במתארם אבל מצאו גם צפחות אסימטריות כאשר צד אחד בצורת עדשה והשני יותר מנופח. רוב הצפחות הן קטנות, קוטר העדשה כ-15 ס"מ. נמצאו גם צפחות בגדלים שונים. צפחות גדולות הן בעיקר תופעה של סוף תקופת הברונזה המאוחרת. בלכיש נמצאה במקדש III צפחת גדולה שקוטר העדשה הוא 27 ס"מ[2]
בתקופת הברונזה המאוחרת ב נעשה איחוי הידיות אל הגוף והצוואר בצורה היוצרת רושם כעין עלי גביע של פרח. בתקופה זו הצוואר קצר, נראה כשתול בתוך העלים והשפה הנראית כנשענת על הידיות היא לרוב בעלת חתך משולש. זו תופעה שמאפיינת תקופה זו, נעלמת בתקופת הברונזה המאוחרת ג, ואינה נמשכת לתקופת הברזל.
העיטור הנפוץ ביותר הוא מעגלים בצבע אחד או שניים בעיקר אדום ושחור. יש גם עיטורים בצורת סליל.
צפחות מתקופה זו נמצאו באתרים ארכאולוגים שונים כגון: תל חצור, תל אל-עג'ול, תל מגידו תל אבו הואם תל לכיש ועוד.
הצפחת ממשיכה ככלי לתקופת הברזל תוך שינויי בעיצוב הכלי, הכלי פחות עדשתי ויותר מנופח, רוב הכלים עם ידית אחת. ניתן למצוא אותו בעיקר באזורי החוף, השפלה ועמקי הצפון.
לקריאה נוספת
עריכה |
- רות עמירן הקרמיקה הקדומה של ארץ ישראל, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1971, עמודים 202–205
הערות שוליים
עריכה- ^ רות עמירן הקרמיקה הקדומה של ארץ ישראל, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1971, עמוד 202
- ^ רות עמירן הקרמיקה הקדומה של ארץ ישראל, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1971, עמוד 204