קאיוקיוקו
קאיוֹקיוֹקוּ (ביפנית: 歌謡曲) הוא תת-ז'אנר מוזיקלי של מוזיקה פופ יפנית, המוכר כז'אנר אב של ג'יי-פופ המודרני. העיתון The Japan Times (אנ') תיאר את הז'אנר כ-"פופ יפני סטנדרטי"[1] וכ-"פופ מתקופת שווה".[2]
| מקורות סגנוניים | רויקוקה, מוזיקת פופ מסורתית, מוזיקה יפנית מסורתית, בלוז, יורופופ, פופ לטיני, ג'אז, רוק אנד רול |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | שנות ה-1920, יפן |
| נגזרות | ג'יי-פופ |
  | |
הז'אנר מייצג שילוב של סולמות מוזיקליים מערביים ויפניים, ולפיכך יצירות מהז'אנר מגוונת מאוד. עם זאת, הז'אנר במובן הצר והמעשי יותר אינו כולל את ג'יי-פופ ואנקה כתת-סוגות.[3] בניגוד לזמרי ג'יי-פופ, זמרי קאיוקיוקו אינם משתמשים בהגיות מסוגננות באנגלית, אלא בהגיות מסוגננות יפניות מסורתיות.[4] כמו כן, בניגוד לאנקה, ז'אנר זה אינו מבוסס על גילויי מאמץ רגשיים בזמן שירה.[5]
ליצירות מהז'אנר יש מנגינות פשוטות, המכוונות לתחושה סנטימנטלית, שקל לעקוב ולנגן איתן, עם מילים פשוטות אשר מתייחסות לאדם היפני.[6] זמרי קאיוקיוקו מופיעים כחמודים ונגישים, כאשר היבטים רבים לגבי המראה והפעולות שלהם מוכתבים על ידי חברות ההפקה.[6] מוזיקת הז'אנר נשענת על היכולת להתייחס למאזינים ועל השמעת רגשותיהם של המאזינים שומרים עם עצמם בשל החברה הנוקשה.[6]
קאיוקיוקו היה ז'אנר בולט באמצע שנות ה-1970 עם הופעת הקריוקי בשל העובדה שלשירים מהז'אנר יש קצבים ומילים פשוטים.[6] סקר NHK שנערך ב-1982 גילה שכ-80% מהגברים מעל גיל שלושים שרו שירי קאיוקיוקו דרך מכונת קריוקי.[6]
בין האמנים מהז'אנר הידועים ניתן למנות את קיו סקמוטו, The Tigers (אנ'), הירוקו יאקושימארו (אנ'), The Peanuts (אנ'), קנדיז (אנ'), ג'אנקו סקורדה (אנ'), שייקו מאטסודה (אנ'), פינק ליידי (אנ'), The Checkers (אנ') ו-Onyanko Club (אנ').[7]
הערות שוליים
עריכה- ^ "The Ventures: still rocking after 50 years". The Japan Times. 2008-08-07. אורכב מ-המקור ב-2009-04-09. נבדק ב-2009-04-12.
- ^ "Jazz icon Akiko Yano finds her electronic muse". The Japan Times. 2008-04-11. נבדק ב-2009-05-11.
- ^ 「終着駅にて」で新たな引き出し／自信満ちる「ベネチアの雪」 (ביפנית). Mainichi Shimbun. 2008-11-05. אורכב מ-המקור ב-2011-05-24. נבדק ב-2009-02-02.
- ^ Ｊ-ＰＯＰなぜ聞き取りにくい？ 信州大教授、西宮で講演 (ביפנית). Kobe Shimbun. 2007-12-20. אורכב מ-המקור ב-6 בפברואר 2009. נבדק ב-2009-03-03.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Special 2. Japanese popular music (final chapter)" (ביפנית). Toshiba. בנובמבר 2006. אורכב מ-המקור ב-2010-01-17. נבדק ב-2009-04-12.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 Herd, Judith (1984). "Trends and Taste in Japanese Popular Music: A Case-Study of the 1982 Yamaha World Popular Music Festival". Popular Music. 4: 6–11. doi:10.1017/S0261143000006176. JSTOR 853358.
- ^ 歌謡曲はどこへ 歌の記憶呼び覚ますうねり (ביפנית). Nippon Keizai Shimbun. 2007-08-09. נבדק ב-2009-01-16.