קאלוניה
קָאל֫וֹנְיָה (בערבית: قالونيا או كالونيا, תעתיק מדויק: קאלוניא או כאלוניא, על פי הכתיב החלופי) היה כפר ערבי בהרי ירושלים, על הגדה המערבית של נחל שורק. הכפר שכן מערבית לכביש המחבר בין ירושלים לתל אביב (כביש 1), כארבעה קילומטרים מהיציאה מירושלים, סמוך למקום בו הוקמה המושבה היהודית מוצא ולפני העלייה אל הקסטל, בגובה 570 מטר מעל פני הים.
 | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז ירושלים |
| נפה | נפת ירושלים |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | 4,844[1] דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מבצע נחשון |
| תאריך נטישה | 11 באפריל 1948 |
| יישובים יורשים | מבשרת ציון |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 910[2] (1945) |
| קואורדינטות | 31°47′38″N 35°09′50″E / 31.793916666667°N 35.163888888889°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
היסטוריה
עריכהבחפירות ארכאולוגיות שנערכו בסביבות הכפר קאלוניה בשנת 1973 ובראשית העשור הראשון של המאה ה-21 נמצאו שרידי יישוב מתקופות שונות. שרידים אלו מצויים כיום סמוך לבית הכנסת העתיק מוצא, ממערב לכביש ירושלים – תל אביב (כביש 1). במקום התגלו חרסים מתקופת הברונזה המאוחרת (חרס בודד – קערת חלב קיפרית), מתקופת הברזל ב' (58%), הפרסית/ההלניסטית (8%), המוסלמית המוקדמת (16%), ובלתי מזוהים (7%).[3]
על פי ממצאים אלו וראיות נוספות מקובל לזהות בקאלוניה את היישוב המקראי "מֹצָה" המוזכר בספר יהושע כנקודת גבול בין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין[4], ואת היישוב היהודי מתקופת המשנה והתלמוד המוזכר במשנה כמקור לערבות של בית המקדש[5]. על פי יוספוס פלביוס, לאחר חורבן בית שני הושיבו הרומאים במחוז אמעוס, סמוך לירושלים, כ-800 חיילים רומאים "הנפטרים מעבודת הצבא". שמו של היישוב היה "קולוניה אמאוס" או "קולוניה אמוסה" וגם אותו מוצע לזהות עם הכפר קאלוניה[6].
בתקופה הצלבנית נודע היישוב בשם "קאלוני" (Qalonie) והוקם שם מבנה, אשר על שרידיו הוקם חאן בשנת 1871. במפקד העות'מאני שנערך בשנת 1596 מנה הכפר 110 תושבים, ושילם מיסים על גידולי חיטה, שעורה, זיתים, וכוורות דבורים[7]. באזור עדיין קיימות טראסות מלאכותיות רבות, בהן גדלים עצי זית עתיקים (מהם קיבל המושב בית זית, שיושב על אדמות חקלאיות שהיו של קאלוניה, את שמו), ושדות שעורה.
עדויות כתובות מסוף המאה ה-19 תיארו אותו ככפר בגודל בינוני, בנוי אבן, הממוקם כ-300 רגל מעל העמק ובו מסעדה "מודרנית"[8]. בכפר עמד מסגד על שם השייח' חאמד.
קאלוניה ומוצא
עריכה
ערך מורחב – מוצא
יהודים רכשו חלק מאדמות קאלוניה והחלו להתיישב במקום בשנת ה'תר"ך (1860). לימים נקרא שם היישוב במקום מוצא, לפי זיהוי עם היישוב הקדום[9].
יהושע ילין, ממייסדי מוצא, מציין כי חאג' מוסטפא אבו גוש מהכפר הערבי אבו גוש, "אשר משל על כל תושבי הכפרים בסביבות ירושלים לצד צפון, העלים עינו ולא הפריע לנו ממעשינו". ב-1871 הקים ילין על החלקה חאן, בבניין שבימינו הוא בית הכנסת של מוצא. היות שמוצא הייתה לתחנה חשובה לשיירות שנעו בין יפו לבין ירושלים, הפעלת החאן נחלה הצלחה, וגם מוסטפא אבו גוש היה שותף בחלוקת הרווחים.
בפרעות תרפ"ט, ב-24 באוגוסט 1929 התנפלו 30 מבני הכפר על היהודים המעטים שחיו במוצא עשרות שנים בשכנות איתם. הם פרצו לבית משפחת מקלף שהיה הקיצוני בשכונה ורצחו כמעט את כל משפחת מקלף. מרדכי מקלף, הרמטכ"ל לעתיד שהיה אז ילד בן תשע, הצליח להימלט. שנים עשר מתושבי קולוניה הועמדו לדין על הרצח, אולם הם זוכו לאחר משפט של חודשיים[10] ונתקבלו בחגיגה גדולה בכפר[11]. יהודי מוצא ועמק הארזים תבעו את הכפר לשלם פיצויים קיבוציים[12] ועל הכפר הוטל קנס קיבוצי של 1,500 לירות[13]. במרץ 1931 התקיימה סולחה בין תושבי הכפר ליהודי מוצא[14].
על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל מספר תושבי הכפר הוערך ב-910 תושבים מתוכם 350 יהודים, ושטח הכפר הוערך ב-4,844 דונם עות'מאני.
במלחמת העצמאות
עריכהלפי בני מוריס, ב-2-3 באפריל 1948, במהלך מלחמת העצמאות, ננטש הכפר על ידי כל יושביו כמעט, בעקבות מתקפה על המקום.[15] דיווח של אצ"ל קובע שהתושבים עזבו בעקבות כיבוש דיר יאסין ב-9 באפריל. עיתון The Times ציין שרוב התושבים פונו וחלקם הקטן קיבלו הוראה להתפנות לפני הריסת הכפר[16]. בשל מיקומו האסטרטגי של הכפר, שחלש על קטע הדרך ממוצא לקסטל בכביש מתל אביב לירושלים, תקף הגדוד הרביעי של הפלמ"ח את הכפר ב-11 באפריל 1948, במהלך מבצע נחשון הכפר נכבש בפעולה זו ובמשך כיומיים הכוח הרס מעל ל-50 בתים. לאחר מכן הוקם על שטחי הכפר היישוב מבשרת ציון.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- עמוס נדן, עידו וכטל, אלה אילון, יובל גדות, "תמורות ומעגלי לכידות בכפר קאלוניא במאה העשרים: בחינה ארכאולוגית־היסטורית", זמנים 148, 2003.
קישורים חיצוניים
עריכה
- כיבוש קאלוניה באתר מרכז מידע פלמ"ח
- דוד תדהר (עורך), "משפחת מקלף", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 382
הערות שוליים
עריכה- ^ זהו השטח הכולל את מוצא, מתוכו 1,055 דונם בבעלות יהודית ו-166 דונם היו שטחים ציבוריים משותפים עם המושבה מוצא
- ^ תושבים ערבים לפי נתוני סקר האוכלוסין המנדטורי 1945 המתייחס לקולוניה ומוצא ביחד, הנתון כולל גם 350 תושבים יהודים
- ^ יצחק מגן, ישראל פינקלשטיין (ע), סקר ארכאולוגי בארץ בנימין, ירושלים: רשות העתיקות, 1993, עמ' 221, מסת"ב 965-406-007-8
- ^ ספר יהושע, פרק י"ח, פסוק כ"ו
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ד', הלכה ג'; תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ה, עמוד א'
- ^ דוד הכהן, ממצאים נדירים נתגלו באזור מוצא, באתר ynet, 26 במאי 2002
תמונות מסל"ת 3 אשר נערך באוגוסט 2003 לאתרי חפירות ההצלה שנערכו במוצא, אתר מבשר נט
אבי ששון, "מקום היה למטה מירושלים" : הרקע הגיאוגרפי-היסטורי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
מוצא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
אתרים בסיבוב מוצא - ^ ütteroth, Wolf-Dieter and Kamal Abdulfattah, 1977, Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century. Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5. Erlangen, Germany. p. 118
- ^ Conder, Claude Reignier and H.H. Kitchener: The Survey of Western Palestine. London:הקרן לחקר ארץ ישראל. (1881) III:17
- ^ חלק מהשטח הופקע לאחר מכן לצורך סלילת הכביש הראשי - היום כביש 1.
- ^ כל הנאשמים ברצח מוצא יצאו זכאים, דבר, 24 בינואר 1930
- ^ שמחה והילולא בכפר קולוניא, דואר היום, 28 בינואר 1930
- ^ משפט נגד הכפר קולוניה, דואר היום, 31 בינואר 1930
- ^ קנס קבוצי על מוצא, דבר, 6 במאי 1930
- ^ ברית שלום ב-מוצא, דואר היום, 23 במרץ 1931
על השלום במוצא, דואר היום, 26 במרץ 1931 - ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 156.
- ^ Khalidi, Walid, All that remains: the Palestinian villages occupied and depopulated by Israel in 1948, Washington (DC) : Institute for Palestine Studies, 1992
