קארמנו מיפסוד בוניצ'י
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. | |
קארמנו מיפסוד בוניצ'י (במלטית: Karmenu Mifsud Bonnici; 17 ביולי 1933 – 5 בנובמבר 2022) היה פוליטיקאי מלטזי, שכיהן כראש ממשלת מלטה מדצמבר 1984 ועד מאי 1987.[1][2]
 | |||||
| לידה |
17 ביולי 1933 קוספיקואה, מלטה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 בנובמבר 2022 (בגיל 89) קוספיקאה, מלטה  | ||||
| מדינה |
 מלטה | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת מלטה | ||||
| מפלגה | מפלגת העבודה של מלטה | ||||
| דת | נצרות | ||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה
עריכהנולד ללורנצו מיפסוד וקתרין בונצ'י. קארמנו נולד במשפחה הקשורה למפלגה הלאומית. אחיו אנטואן היה חבר פרלמנט מהמפלגה הלאומית ומזכיר הפרלמנט, ואילו בן דודו, אוגו מפסוד בוניצ'י, גם היה חבר פרלמנט מטעם המפלגה הלאומית, שר ונשיא מלטה. לקארמנו שתי אחיות ושלושה אחים, אחד מהם (אנטואן) הוא חבר המפלגה הלאומית בפרלמנט, ואחר הוא כומר בכיר. הוא מעולם לא התחתן.[2]
בוניצ'י למד משפטים באוניברסיטת מלטה בשנת 1954. בהמשך למד גם מיסוי ודיני עבודה באוניברסיטת קולג' בלונדון בשנים 1967–1968, ומאז היה מרצה למשפטים תעשייתיים ופיסקאליים[דרושה הבהרה] באוניברסיטת מלטה.[2]
בשנות ה-60, בשיא הסכסוך בין הכנסייה המלטזית למפלגת הלייבור, היה בוניצ'י פקיד של מספר ארגוני שכבות[דרושה הבהרה] הקשורים לכנסייה, כולל הגילדה החברתית הקתולית ותנועת העובדים הצעירים הנוצרים. היה חבר הנהלה בעיתון "איל-הדדיעם", ותמך ב"חונטת ה"ביושנות"[דרושה הבהרה] של ארגוני הכנסייה המתנגדים לדום מינטוף ומפלגתו. מאוחר יותר הוא טען שהוא "לאומני מלידה, אבל לייבור באמצעות בחירה חופשית ושכנוע".
בשנת 1969 הועסק בוניצ'י כיועץ מקומי של התאחדות העובדים הכללית של מלטה, ולקח חלק במאבקם של האיגוד המקצועי ומפלגת העבודה נגד הצעת החוק ליחסי תעשייה[דרושה הבהרה] שהציעה הממשלה הלאומנית. הוא תמך במפלגת הלייבור לאורך כל שנות ה-70.[1]
מנהיג מפלגת העבודה וראש הממשלה
עריכהבמאי 1980 מינה דום מינטוף את בוניצ'י לסגן ראש מפלגת הלייבור, מינוי שאושר על ידי ועידת המפלגה. בוניצ'י ניהל את הקמפיין של מפלגת הלייבור בבחירות 1981, בחירות שהסתיימו בניצחון השלישי והאחרון למפלגת הלייבור בראשות מינטוף.
באוקטובר 1981 מינטוף מינה את בוניצ'י כמחליפו לראש מפלגת הלייבור, מינוי שאושר שוב על ידי ועידת המפלגה. בוניצ'י נבחר לפרלמנט במאי 1982 עם התפטרותו של פול זוירב, ופקד[דרושה הבהרה] את משרד התעסוקה והשירותים החברתיים, מבלי שהתמודד מעולם לבחירות. המינוי זיכה אותו בכינוי "דוקטור אפס". כמה פרשנים סבורים כי מינטוף בחר למנות באופן ישיר את בוניצ'י כדי למנוע את בחירתם של יריבים פנימיים של מינטוף במפלגת הלייבור .[1]
בספטמבר 1983 מונה בוניצ'י לסגן ראש הממשלה וקיבל עליו את משרד החינוך, אחריות שהחזיק עד 1986, ובמהלכה הוא חוקק חוק חינוך חובה, דבר שהוביל לסכסוך עמוק בין הממשלה לכנסייה.
ב-22 בדצמבר 1984, לאחר התפטרותו של מינטוף, הושבע בוניצ'י כראש הממשלה, ובכך הפך לראש ממשלת מלטה הראשון מאז עצמאותה שהושבע מבלי להתמודד בפועל לבחירות כלליות. הוא גם שמר על התיקים של שר הפנים והחינוך.
כהונתו של בוניצ'י כראש ממשלה נתפסה כהמשך לכהונתו של דום מינטוף (הוא אף שמר על אותו קבינט). האלימות הפוליטית נמשכה, גברה והתעצמה בגלל העובדה שבחירות 1987 התקרבו. היחסים עם הכנסייה הידרדרו עוד בשתי חזיתות: חקיקת הצעת חוק לתפיסת רכוש הכנסייה ללא תמורה, וניסיונות הממשלה להשתלט על בתי הספר לכנסיות.
בשנת 1985 היה בוניצ'י ראש צוות המשא ומתן בחטיפת טיסה 648 של איג'יפטאייר, טיסה בה נהרגו 60 מתוך 92 הנוסעים.[3][4]
בוניצ'י הפסיד במעט בבחירות ב-1987 והיה אמור לשאת ברוב האשמה בתבוסה – שאולי היה לה תפקיד בהתקף הלב שעבר זמן קצר לאחר מכן.[5] הוא נשאר לכהן כמנהיג האופוזיציה עד שנת 1992, לאחר תבוסה שנייה בבחירות התפטר מתפקידו והחליף אותו אלפרד סנט. הוא החזיק בכיסאו עד הבחירות הבאות בשנת 1996. מאז לא התמודד בבחירות כלליות.
שנותיו המאוחרות
עריכהבשנת 2003, לקראת משאל העם למען הצטרפותה של מלטה לאיחוד האירופי, יזם בוניצ'י יחד עם פעילים פוליטיים נוספים את "הקמפיין לעצמאות לאומית" (CNI) ומאוחר יותר הצטרף לחזית "מלטין אינקומו" (חזית עליית מלטה) כדי להתנגד להצטרפות מלטה לאיחוד האירופי. אנשי חזית מלטין אינקומו הציעו שבמקום שמלטה תצטרף לאיחוד, היא תחתום עם האיחוד על "הסכם שותופת" שיקדם את מלטה כ"שווייץ של הים התיכון".
שנתיים לאחר מכן התנגד גם לאשרור החוקה האירופית, אך הצעתו בוועידה הכללית של מפלגת העבודה בשנת 2005 נדחתה[דרושה הבהרה]. מאז שמר על פרופיל נמוך במפלגה תוך שמירה על תפקידו בCNI.[1]
נפטר ב-5 בנובמבר 2022.
הצטיינות וכבוד
עריכה
מלטה: מלווה של כבוד למסדר הכבוד הלאומי (1990) בזכות כראש ממשלת מלטה לשעבר
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 Uwe Jens Rudolf, Historical Dictionary of Malta, Rowman & Littlefield, 2018-11-10, ISBN 978-1-5381-1918-1. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Dr Carmelo Mifsud Bonnici (1984–1987), www.gov.mt
- ^ Anniversary of a massacre - The EgyptAir hijack in Malta, Times of Malta (באנגלית)
- ^ Criminal Justice Degrees Guide | 10 Most Terrifying Airplane Hijackings of All Time, web.archive.org, 30 באפריל 2011
- ^ Star-News – Google News Archive Search, news.google.com