ויקיפדיה

קבוצת חיפה

תאגיד לייצור כימיקלים

קבוצה חיפה (בעבר נקראה חיפה כימיקלים) היא תאגיד בינלאומי העוסק בעיקר בייצור דשנים לחקלאות וכימיקלים לתעשייה, ובבעלותו ארבעה מתקני ייצור ו-16 חברות בנות בפריסה בינלאומית. התאגיד מייצא את מוצריו למעלה מ-100 מדינות שונות[2].

קבוצת חיפה
נתונים כלליים
תקופת הפעילות 1966–הווה (כ־58 שנים)
חברת אם Trans Resources Inc
מיקום המטה חיפה, פארק מת"ם
קואורדינטות 32°07′52″N 34°58′01″E / 32.131204°N 34.96695°E / 32.131204; 34.96695 
ענפי תעשייה דשנים לחקלאות וחומרי גלם לתעשייה
מוצרים עיקריים דשנים, מלחי זרחן, חנקת אשלגן
הכנסות 2,455 מיליון ₪ (2014)[1]
יו"ר יוסי בכר
מנכ"ל מוטי לוין
עובדים 800 (2014)
 
www.haifa-group.com
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סמליל החברה בתקופתה כחיפה כימיקלים

קבוצת חיפה מייצרת בעיקר חנקת אשלגן ופוספטים שונים לצורך הפקת דשנים מיוחדים לחקלאות, ולצורך הפקת מוצרים המשמשים למגוון יישומים תעשייתיים ולהפעלת תחנות כוח תרמו-סולאריות. חומרי הגלם המשמשים את החברה בתהליכי הייצור הם אשלג (שמופק עבורה ברובו על ידי מפעלי ים המלח), פוספטים, ואמוניה שאף היא יוצרה בעבר בארץ וכיום מיובאת.

היסטוריה

עריכה

בשנת 1966 הוקמה חיפה כימיקלים על ידי שותפות של שתי חברות ממשלתיות: בתי הזיקוק (75%) ומחצבי ישראל (25%)[3], לשם ייצור חנקת אשלגן וחומצה זרחתית[4] מאשלג מים המלח ופוספט מהנגב[5]. על הקמת המפעל ניצח ד"ר אנצו ניצני. תכנון המפעל נעשה על ידי חברת קרפס מצרפת, שהתמחתה בתכנון מפעלים כימיים[6]. הקמת המפעל נחשבה למהלך עם סיכון רב, בגלל העלות הגבוהה של הקמת המפעל, הגדול מסוגו בעולם[7], עבור תהליך מקורי שלא נוסה עד אז בהיקף תעשייתי[8].

המפעל הושלם בפברואר 1969, אך במהלך ההרצה נתגלו תקלות שעכבו את תחילת הייצור[9]. בנובמבר 1969 הושלמה ההרצה והוחל בייצור[10]. בשנה בראשונה פעל המפעל בהיקף חלקי ואף הושבת לשבועיים כדי לתקן תקלות נוספות[11]. המפעל הגיע לרווחיות בשנת 1973 ובשנת 1974 הוחלט להכפיל את כושר הייצור שלו[12].

בעלות

עריכה

בשנת 1975 הציע שר האוצר למכור את מניות הממשלה בחיפה כימיקלים[13]. אולם הניסיונות למכור את החברה למשקיעים זרים לא צלחו וביולי 1978 הונפקו מניות של החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב[14]. באפריל 1980 מכרו בתי הזיקוק 26% ממניות החברה לחברת אסטק ג'נרל כמקילס משיקגו עם אופציה לרכישת 26% נוספים[15]. בשנת 1985 החליטו האמריקאים למכור את מניותיהם במפעל[16] ולאחר מספר חודשים שבהם לא נמצא קונה נמכרו המניות לקבוצת משקיעים אמריקאית שארגן אריה גנגר[17]. בעיתונות התפרסם שגנגר שילם מחיר גבוה יחסית עבור החברה ולקח בכך סיכון. היו גם שטענו שבכוונתו להשתלט על החברה כדי לרוקן אותה מנכסיה[18].

לאחר רכישת השליטה בחברה, ביקש גנגר לרכוש גם את מניות חברת בתי זיקוק לנפט, שהייתה בבעלות ממשלת ישראל והחברה לישראל, בחברת חיפה כימיקלים[19]. במשך מספר חודשים התלונן גנגר על כך שמשה שחל מתעלם מבקשותיו לרכוש את מניות בתי הזיקוק בחברה, ושמעון פרס דרש למכור את מניות החברה לגנגר. לבסוף, העסקה יצאה אל הפועל בסוף יוני 1986, והקבוצה רכשה 26% מחיפה כימיקלים תמורת 12 מיליון דולר. החברה גם רכשה את מניות חברת דלק והוציאה הצעת רכש לציבור לרכישת מניות החברה שנסחרו בבורסה[20]. בחודשים לאחר רכישת חיפה כימיקלים על ידי קבוצת גנגר עלה באופן משמעותי השווי של החברה בבורסה ובעקבות זאת ספגה מכירת המניות ביקורת בציבור. קבוצת גנגר ביקשה להפסיק את המסחר במניות החברה בבורסה, צעד שנתקל גם הוא בביקורת[21][22]. בשנת 1986 עלה הרווח הנקי של החברה[23][24].

התמורה הכוללת ששולמה עבור החברה: 50 מיליון דולר. בתי הזיקוק התנגדה למכור מניותיה בחיפה כימיקלים וכדי לאפשר את העסקה הפעילו גנגר וריקליס לחצים על שר התעשייה והמסחר, אריאל שרון. גנגר שילם לבסוף 12 מיליון דולר תמורת 26% מהמניות, שהוחזקו על ידי בתי הזיקוק. קניית המניות מבתי הזיקוק אפשרה לגנגר לחלק דיווידנדים שסייעו לו להחזיר לעצמו במהירות את עלות ההשקעה בחברה[25].

יו"ר מועצת המנהלים של חיפה כימיקלים היה עד מחצית 2008 עו"ד אבי פילוסוף. פילוסוף ניהל את החברה בפועל מסוף שנת 2005, לאחר עזיבתו של מנכ"ל החברה גבי פוליצר. מחזור הפעילות של החברה הוערך ב-2008 בסכום שנע בין 800 ל-900 מיליון דולר בשנה.

בספטמבר 2008 רכשה "קבוצת טראמפ" (בבעלות ג'ולס טראמפ ובני משפחתו) את השליטה בחברת TRI (ועימה את השליטה בחברת חיפה כימיקלים)[26].

פעילות

עריכה

המפעל הוותיק של חיפה כימיקלים שכן במפרץ חיפה על גדות נחל קישון, סמוך למפעלי בתי זיקוק לנפט וכרמל אולפינים ולא רחוק ממפעל דשנים וחומרים כימיים המתחרה בו בסקטור הדשנים. המפעל היה ממוקם בשטח גלילי עד 2004, באופן שהקשה על אכיפת חוקים סביבתיים ותכנוניים לגביו[27]. לאזור מגיעה שלוחת מסילת רכבת להובלת חומרי גלם ומוצרים מוגמרים אל המפעל וממנו[28].

מינואר 2004 הועבר הפיקוח על האזור ה"אקס-טריטוריאלי" לעיריית חיפה. בשנת 2017 נסגר המפעל עקב התנגדות עיריית חיפה לפעילותו[29].

מפעל נוסף - חיפה כימיקלים דרום - שהקמתו הושלמה ב-1994, שוכן באזור התעשייה מישור רותם שמדרום לערד ומזרחית לדימונה, בתחום השיפוט של מועצה אזורית תמר. הפעלת חיפה כימיקלים דרום נעשית באמצעות חברת "נותב ניהול ותפעול בע"מ", חברת בת של קבוצת ברן בע"מ. הקמת המפעל מומנה, בין השאר, ממענקים של מרכז ההשקעות, על אף התנגדות מבקרת המדינה מרים בן-פורת שתחשיבים כלכליים שביצע משרדה העלו שההטבות הללו גרמו הפסד של 40 מיליון דולר למדינה. בעקבות סגירת מפעלה הוותיק של החברה בחיפה הוחלט להרחיב את פעילותה במישור רותם, ולהקים מפעל ליצור אמוניה ומתקנים לייצור דשנים מיוחדים, בהשקעה כוללת של כ־1.2 מיליארד ₪[30].

המפעל השני של החברה שוכן בלונל (Lunel) שבצרפת. המפעל השלישי שוכן בארצות הברית והמפעל הרביעי שוכן בקנדה[2].

חברת בת אחרת של חיפה כימיקלים, בשם אלגו מערכות השקיה בע"מ, שתחום פעילותה ייצור מערכות השקיה לחקלאות וציוד נלווה, ושכנה באזור תעשייה קריית נורדאו בנתניה, נמכרה במהלך 2009[31] לחברות שבבעלות אבי שמש ואוריה פויכטונגר.

לאורך השנים זכתה חיפה כימקלים בפרסים שונים על הצטיינותה. בשנת 1972 זכתה בתואר "יצואן מצטיין", בשנת 1984 ב"ציון מיוחד לשבח" ובשנת 1992 הוענק לה התואר "יצואן מצטיין בכיר" על ידי משרד המסחר והתעשייה בשל היקף היצוא שלה. בשנת 2006 קיבלה את תו הזהב של מכון התקנים הישראלי המוענק לארגונים הנושאים שלושה וארבעה תווי איכות.

קבוצה חיפה עלתה לכותרות בהזדמנויות שונות, בין היתר על רקע הפרטתה השנויה במחלוקת, מפגעי זיהום סביבתי ובטיחות, ויחסי עבודה.

זיהום

עריכה

שפכים

עריכה

מפעל חיפה כימיקלים הזרים במשך שנים רבות שפכים בכמות גדולה לנחל הקישון. שפכים חומציים של המפעל היו בין הגורמים העיקריים להרס המערכת האקולוגית של נחל הקישון עד לשנת 2001[32]. חיפה כימיקלים הייתה מושא לתביעות משפטיות מצד דייגים בנמל הקישון ומצד צוללנים בנחל בטענות לפגיעות גופניות. בית המשפט דחה תביעות אלו בשל העובדה שלא הוכח קשר סיבתי בין הפגיעה הגופנית לבין החשיפה לחומרים[33]. היקף הפגיעה בנחל פחת לאחר הפעלת מתקן טיפול בשפכים בשנת 2001 כמודגם בטבלה[34].

שנה ספיקת השפכים לקישון מחיפה כימיקלים (מ"ק לשנה) פחמן אורגני (טון לשנה) חנקן (טון לשנה) זרחן (טון לשנה)
1994 2,044,000 417 4,022 1423
2000 2,372,500 1330 2,372 285
2003 1,197,200 29 160 0.4
2005 2,372,500 79 572 2.6

בנוסף, מכילים שפכי חיפה כימיקלים כמויות ניכרות של כרום, קדמיום ונחושת.

ב-2003 הורשעה החברה בגין הטלת פסולת לים ונקנסה ב-166 אלף ש"ח[35]. ב-2005 הורשעה החברה על סמך הודאתה, בהזרמה לקישון ומשם לים של חומרים מזהמים מעבר למותר בכמה מועדים במהלך 2001 ו-2002. על החברה הוטל קנס בסך 584 אלף ש"ח, הגבוה ביותר שהוטל עד אז על חברה בישראל בגין זיהום הים[36].

ב-21 במאי 2006 הוגשה תביעה מטעם עמותת אדם טבע ודין ביחס לאי עמידת חיפה כימיקלים בתנאים להזרמה לקישון. בעקבות כך, ב-21 באוגוסט 2006 הוגשה תביעה נגדית על ידי חיפה כימיקלים על הוצאת דיבה ושימוש לרעה בהליכים משפטיים. בית המשפט המליץ לצדדים על הליך בוררות שלא צלח.[דרושה הבהרה]

זיהום אוויר

עריכה

מפעל חיפה כימיקלים צפון היה עד סגירתו אחד ממקורות הפליטה המשמעותיים באזור מפרץ חיפה[37], בייחוד בתחום החומרים האורגניים הנדיפים למעט מתאן כפי שניתן להתרשם מנתוני הדיווח למרשם הפליטות של המשרד להגנת הסביבה:

שנה פליטת חומרים אורגנים נדיפים למעט מתאן (ק"ג לשנה) פליטת תחמוצות חנקן (ק"ג לשנה) פליטת גז צחוק (ק"ג לשנה) פליטת אמוניה (ק"ג לשנה) פליטת תחמוצות גופרית (ק"ג לשנה) פליטת סך חומר חלקיקי מרחף (ק"ג לשנה) פליטת חומר חלקיקי מרחף PM10 (ק"ג לשנה) פליטת פחמן חד-חמצני (ק"ג לשנה)
2012 588,842 222,358 153,539 2,117 225,131 133,613 30,464 -
2013 576,025 154,887 48,371 1,892 80,080 113,612 25,904 32,694
2014 595,321 108,378 53,594 1,432 - 122,863 28,013 19,427
2015 577,924 88,929 55,214 1,081 - 124,000 28,013 16,912
2016 537,048 124,755 99,010 1,534 - 111,027 25,368 12,826
2017 163,058 - 39,299 378 - 39,424 - -

מפעל חיפה כימיקלים דרום חרג מתקן זיהום האוויר בשנים 2002, 2004 ו-2005[38], כך למשל נמדדה בשנת 2002 חריגה של פי 3 מהתקן לפליטת חלקיקים ופליטת תחמוצת גפרית SO2 ב-82% מעל התקן המותר. על-פי נתוני אגד ערים לאיכות הסביבה- אזור חיפה, עמדה חיפה כימיקלים צפון בכל הצווים האישיים לשם צמצום פליטת NOx. בנוסף, במפעל מתקן מיוחד לצמצום הפליטה, שעמד בדרישות ואף הוריד את כמות הפליטות מתחת לגבול שנקבע בצווים האישיים. השיטה שמופעלת במפעל הוכרזה כ-BAT) Best Available Technique) על ידי האיחוד האירופי[39]. בשנת 2019 הצטרפה החברה לארגון ה-Global Compact שהוקם על ידי האו"ם, ומעודד עסקים ברחבי העולם לאמץ מדיניות הדוגלת בקיימות סביבתית וחברתית באמצעות יישום 10 עקרונות מרכזיים[40].

מכל האמוניה

עריכה

מכל האמוניה של המפעל הוקם ב-1989. הוא מסוגל לאחסן 12 אלף טונות של אמוניה, והוא מרכז את כל האמוניה המיובאת לישראל. המכל נחשב לסיכון סביבתי חמור, משום שפגיעה בו, עקב פעולה עוינת, תקלה או אסון טבע, עלולה להביא לדליפת אמוניה שתביא, על פי ההערכות, למות אלפים מתושבי האזור. דרך המכל עוברים בשנה כ-120 אלף טונות של אמוניה, 70% מהם משמשים את מפעל "חיפה כימיקלים" ו-30% הנותרים מועברים למפעל "דשנים וחומרים כימיים", בעיקר לצריכה עצמית וכן להפצה לצרכני משנה ברחבי הארץ. כ-80% מכלל האמוניה משמשים לייצור דשנים, והיתר משמשים למטרות תעשייתיות שונות[41].

בעקבות מלחמת לבנון השנייה מינה המשרד להגנת הסביבה ועדה ציבורית בראשות אלוף (מיל') הרצל שפיר, לבחינת ההיערכות והתגוננות הקשורים בחומרים המסוכנים במפרץ חיפה. הוועדה המליצה לשפר את מיגון המכל ולאסור על כניסת אוניית האמוניה לישראל בזמן מלחמה[42].

באותן שנים, מדי חודש עגנה בנמל הקישון למשך יממה אונייה ועליה 16,700 טון אמוניה נוזלית, המוזרמת למכל האמוניה. דו"ח שחיברה ועדה מקצועית בראשות פרופ' אהוד קינן קבע כי תאונה או פגיעה מכוונת באנייה עלולים לגבות את חייהם של מאות אלפים[43]. ב-2011 החל מאבק ציבורי בהובלת עמותת צלול לסגירת המכל. ב-2012 פרסם המשרד להגנת הסביבה את מסקנות דוח אתוס, שהמליצו על הקמת מפעל ליצור אמוניה במישור רותם. באוקטובר 2013 החליטה ממשלת ישראל פה אחד להעביר את המכל לנגב, וביוני 2015 פורסם מכרז למפעל אמוניה חדש במישור רותם שבנגב[44]. בנובמבר 2016, נסגר המכרז להקמת המפעל במישור רותם ללא הצעות[45]. בשנת 2016 פורסם ריאיון עם קצין בכיר בצה״ל, שטען שגם בתרחיש קיצוני, פגיעה במיכל לא תגרום לאסון[46]. בתחקיר שבוצע על ידי התוכנית "המקור" בשנת 2017 נטען כי הטענות בדוח שעליו חתמו 10 פרופסורים והביא לסגירת המכל שבמפרץ חיפה, נופחו מתוך אינטרסים שיווקיים. במסגרת התחקיר העיד פרופסור דן שכטמן, חתן פרס נובל שחתם גם הוא על הדוח, כי כמעט ולא היה מעורב בכתיבתו, והסכים לצרף את שמו רק כדי להעניק לו תוקף[47].

בפברואר 2017 הוציא בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה צו סגירה למכל לבקשת עיריית חיפה וקבע כי על "חיפה כימיקלים" לרוקן את המכל בתוך עשרה ימים[48]. חיפה כימיקלים ערערה לבית המשפט המחוזי, אשר הוציא צו עיכוב ביצוע לצו הסגירה[49]. בזמן הדיון התקיימה מול בית המשפט הפגנת תושבים בת 3,000 איש, בדרישה להוצאה מיידית של המכל מהעיר, וכן התקיימו שביתות בחיפה ובאזור[50]. ב-1 במרץ החליט בית המשפט לדחות את ערעורה של חיפה כימיקלים, וקבע כי המכל ירוקן כליל עד 1 באפריל[51]. הנהלת חיפה כימיקלים הודיעה שסגירת המכל תוביל לפיטורי 1,500 עובדים[52]. עובדי החברה החלו בהפגנות, שיירות מחאה וחסימת הכניסה לעיר דימונה, יחד עם תושבי העיר, בדרישה מהנהלת החברה ומהממשלה לדאוג לעתידם המקצועי[53].

ב-13 באפריל החליט בית המשפט העליון להתיר באופן זמני כניסתה של מכלית אמוניה למסוף הכימיקלים במפרץ חיפה על מנת למלא את מלאי האמוניה במכל, בתנאי שכמות האמוניה הכוללת לא תעלה על 11 אלף טונות במכל[54]. ב-28 במאי החליט בית המשפט העליון שמכל האמוניה ירוקן באופן סופי עד ל-31 ביולי 2017[55]. בספטמבר 2017 הושלם ריקון המכל מאמוניה[56]. בדצמבר 2018 הודיעה חיפה כימיקלים שתקים מפעל לייצור אמוניה, שהוא חומר גלם חיוני לפעילותה, באתר הקבוצה שבמישור רותם, כך שלא יהיה צורך ביבוא ושינוע של האמוניה אותה היא מייבאת כיום[57]. בדצמבר 2020 התפרסם כי קבוצת חיפה חתמה על חוזה מול חברת SAIPEM האיטלקית במסגרתו תקים החברה מפעל לייצור אמוניה במישור רותם בנגב. המפעל צפוי להיות בעל תפוקה של כ-100,000 טון אמוניה בשנה וישמש את קבוצת חיפה לשיווק בישראל ובחו"ל. ההשקעה של קבוצת חיפה בפרויקט נאמדת בכ-200 מיליון דולר. החוזה מול החברה האיטלקית כולל בין היתר, שירותי הנדסה, בינוי, רכש וציוד של מפעל ייצור האמוניה והרצתו.[58]

המאבק לטיהור האוויר

עריכה

החל משנת 2011 קמות קבוצות שונות בעיר חיפה למען הגנת התושבים מפני זיהומי האוויר. לפני כן בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוקמה מפלגת ירוקים, וזכתה במושבים במועצת העיר, ואף בסגנות ראש העיר. פעילות זו לא תמה ואליה הצטרפו עמותות וארגוני סביבה כמו צלול, הקואליציה לבריאות הציבור, מגמה ירוקה, פורום "עזרא" וארגונים נוספים. כמו כן, התפתחו להן התארגנויות פרטיות של אזרחים אשר מרכזים מאבקם ברשת האינטרנט במסגרת קבוצות ודפים ברשת הפייסבוק.

פעילות זו הביאה לדיונים בכנסת ישראל של ועדת הפנים והגנת הסביבה בראשות חבר הכנסת דב חנין[59], והפגנות שמקבלות תאוצה החל משנת 2014 ברחבי העיר חיפה ובירושלים מול משרדי הממשלה.

באותה עת פנה מבקר המדינה יוסף שפירא אל הוועדה לביקורת המדינה על מנת לקיים דיון דחוף בנושא החומרים המסוכנים במפרץ חיפה[60].

בשנת 2015 התפרסם מאמר באתר כלכליסט המודיע על תובענה ייצוגית בסך 14 מיליארד שקל: "תושבי חיפה והקריות הגישו תביעה נגד 11 מפעלים במפרץ חיפה ובהם בתי הזיקוק, חיפה כימיקלים, פז כימיקלים, סונול ישראל ונשר מפעלי מלט. בתביעה נדרש פיצוי כספי לכל אחד מתושבי המפרץ שנחשף לזיהום וכן הקמת קרן בהיקף מיליארד שקל לפיקוח והשגחה על המפעלים"[61].

יחסי עבודה

עריכה

בשנת 2003 פתחו עובדי המפעל הדרומי בשביתה ודרשו את הזכות להקים ארגון עובדים, תחת ההסתדרות. השביתה הפכה מתוקשרת ולסמל למאבקי עובדים כנגד בעלי ההון. בסופו של המאבק חייב בית המשפט על המפעל להכיר בארגון ההסתדרותי אך באמצעים משפטיים שונים ההחלטה מעולם לא באה לידי מימוש. האירועים אף תועדו בסרט התעודי של אמיר טאוזינגר ואסף סודרי "שביתה"[62]. ביוני 2019 נחתם עם עובדי המפעל הדרומי הסכם קיבוצי, שמשפר את תנאי השכר והרווחה שלהם [63]. במאי 2020 חתמה קבוצת חיפה על הסכם קיבוצי חדש עם עובדי המפעל בישראל לקיצור מספר המשמרות החודשיות, מבלי לפגוע בשכר. במסגרת ההסכם יושם מודל העסקה חדשני, המקצר את ימי העבודה החודשיים לכ- 16 ימים בחודש. ההסכם נועד בין היתר להתמודד עם השלכות מגפת הקורונה ולהפחית סיכוני ההידבקות, על ידי יצירת קפסולות של עובדים וצמצום מפגשים רחבים[64].

במפעל חיפה כימיקלים בחיפה מועסקים עובדים בארבעה סוגי חוזי העסקה נכון לשנת 2011: כ־100 עובדי "דור א" שנחשבים לעובדים הוותיקים במפעל[65], וכ-150 עובדי "דור ב'", המועסקים בתנאים פחות טובים מאשר עובדי דור א. עובדי דור א' ודור ב' חתומים על הסכם קיבוצי. כ-100 עובדים בתפקידים שונים חתומים על חוזה אישי ומועסקים ישירות על ידי החברה. בנוסף מועסקים במפעל למעלה מ-250 עובדי קבלן[66]. בנובמבר 1996 פרצה במפעל שביתה שנמשכה כחצי שנה ובסיומה זכו העובדים בשיפור תנאי ההעסקה. בהסכם הקיבוצי שנחתם בסיום השביתה הונהגה לראשונה חלוקת העובדים ל"דורות" כך שעובדי דור ב' שהתקבלו לעבודה לאחר חתימת ההסכם ב-1997 הועסקו בתנאים נחותים[66]. ב-21 במרץ 2011, בעקבות מאבק מקצועי שערכו עובדי מפעל חיפה כימיקלים צפון, עברו כל עובדי המפעל מייצוג ההסתדרות הכללית לייצוגו של כוח לעובדים, שפתח במשא ומתן בשמם עם ההנהלה[67].

ב-1 במאי 2011 פתחו העובדים בצפון, המאוגדים ב"כוח לעובדים", בשביתה כללית ללא הגבלת זמן, כחלק ממאבקם להסכם קיבוצי חדש[68]. התביעה המרכזית של ועד העובדים הייתה הסכם אחיד לכלל העובדים[66]. בהוראת עופר עיני נמנעו ועדים השייכים להסתדרות מהבעת סולידריות עם עובדי חיפה כימיקלים[69]. השביתה הסתיימה ב-1 בנובמבר 2011 בחתימה על הסכם עבודה תקדימי ביחסי העבודה בישראל[70] ההסכם יוביל להשוואת תנאים בין עובדי הדורות ומבטיח תוספת שכר של 25% לעובדי "דור ב'" וביטול הבדלי שכר ותנאים הסוציאליים בין ה"דורות" בתוך 10 שנים[71]. במהלך השביתה איבד המפעל את רישיון הרעלים שלו [72]. על מאבק זה עשתה טלי שמש סרט נוסף במסגרת סדרת סרטי "התעוררות". באוגוסט 2019 נחתם הסכם סיום העסקה בין הנהלת חיפה כימיקלים לבין עובדי המפעל הצפוני שנסגר. הסכם הפשרה שנחתם צפוי לעמוד על שיעור כולל של כ־15 מיליון שקל[73].

פעילות בפריפריה

עריכה

נכון להיום, החברה מקיימת את עיקר פעילותה בתחום ייצור הדשנים לחקלאות באזור הדרום. תוכנית הצמיחה עליה הכריזה החברה, הכוללת השקעות בהיקף כולל של למעלה מ-1.2 מיליארד שקל, תרחיב את פעילותה באזור הנגב, תכפיל את כושר היצור, ותכלול הקמת מתקן לייצור אמוניה באזור התעשייה שבמישור רותם. על פי הערכות, תוכנית הצמיחה תרחיב את היצע התעסוקה בדרום במאות משרות[74].

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ "גלובס DUN'S 100", דירוג החברות המובילות במשק הישראלי
  2. ^ 1 2 קבוצת חיפה, dun's 100
  3. ^ חיפה כימיקלים בשלבי תכנון סופיים, דבר, 11 באוגוסט 1966
  4. ^ 37.5 מיליון ל"י יושקעו בבניית מפעלי חיפה כימיקלים, דבר, 26 באוקטובר 1966
  5. ^ עמוס כרמלי, חיפה כימיקלים על סף הקמתו, דבר, 28 בדצמבר 1966
  6. ^ אהרון דולב, התכנון נמסר למחל, מעריב, 23 בדצמבר 1966
  7. ^ כימיקלים מכר תוצרתו, מעריב, 16 ביולי 1969
  8. ^ עמוס כרמלי, סיכונים וסיכויים של חיפה כימיקלים, דבר, 8 במאי 1968
  9. ^ רפאל אלדור, תקלות בהפעלת חיפה כימיקלים, מעריב, 23 ביוני 1969
  10. ^ עמוס כרמלי, הרצת חיפה כימיקלים הושלמה בהצלחה, דבר, 30 בנובמבר 1969
  11. ^ חיפה כימיקלים ייצא חנקת אשלגן, מעריב, 17 ביוני 1970
    עמוס כרמלי, פיגור בהרצת חיפה כימיקלים, דבר, 4 באוגוסט 1970
  12. ^ יוסף פריאל, הממשלה תחפש קונה לחיפה כימיקלים, דבר, 10 באוגוסט 1977
  13. ^ הממשלה תמכור מניות בחברות, דבר, 17 ביולי 1975
  14. ^ חיפה כימיקלים מנפיק, דבר, 3 ביולי 1978
  15. ^ חברה אמריקאית רכשה 26 אחוז ממניות חיפה כימיקלים, דבר, 15 באפריל 1980
    לאסטק אין התחייבות להחזיק, דבר, 17 באפריל 1980
  16. ^ מפעל חיפה כימיקלים מוצע למכירה ע"י בעליו האמריקאים, מעריב, 14 ביולי 1985
  17. ^ דוד ליפקין, קבוצת גנגר רכשה את חיפה כימיקלים, מעריב, 13 בספטמבר 1985
    מכירת חיפה כימיקלים לקבוצת גנגר, מעריב, 11 בנובמבר 1985
  18. ^ עודד שורר, מבוקשים: עסקים טובים עם יצוא, מעריב, 28 בינואר 1986; המשך
  19. ^ עודד שורר, בתי הזיקוק מנהלים מו"מ עם אריה גנגר, מעריב, 5 בדצמבר 1985
    עודד שורר, קבוצה אמריקנית מבקשת לרכוש, מעריב, 14 בינואר 1986
    דוד זוהר, בתי הזיקוק מוכנים למכור מניות פז וחיפה כימיקלים, מעריב, 10 בפברואר 1986
  20. ^ אהוד רבינוביץ', גנגר מנסה להשפיע ברכישת מניות, מעריב, 3 בנובמבר 1986
  21. ^ עודד שורר, לא הייתי משקיע אגורה שחוקה בישראל, מעריב, 6 בנובמבר 1986
  22. ^ עודד שורר, הבורסה נגד גנגר, מעריב, 7 בנובמבר 1986
  23. ^ עודד שורר ויואב יצחק, צפוי גידול של כ-60%, מעריב, 12 בינואר 1987
  24. ^ אורי גינוסר, לדשן בלי מלח, מעריב, 25 באוגוסט 1987
  25. ^ יורם גביזון, רקע: גנגר רכש את חיפה כימיקלים ב-50 מיליון דולר
  26. ^ השליטה בחיפה כימיקלים עברה מגנגר לטראמפ, באתר ynet, 26 בספטמבר 2008
  27. ^ דוד רטנר, בוטל המעמד האקס טריטוריאלי של בתי זיקוק, באתר הארץ, 24 במאי 2004
    צלי גרינברג, בתי הזיקוק יחויבו לשלם ארנונה של 95 מיליון שקל לעיריית חיפה, באתר הארץ, 3 בינואר 2006
  28. ^ מאת דוד חיון, ‏תאונה שנייה בתוך חודש של ירידת קרונות חומרים מסוכנים, באתר גלובס, 1 באפריל 1998
  29. ^ ליאור גוטמן, סוף עידן: יבוא האמוניה לא יעבור יותר בצפון המדינה, באתר כלכליסט, 31 במרץ 2019
  30. ^ אילנה קוריאל, חיפה כימיקלים תקים מפעל לייצור אמוניה בנגב, באתר ynet, 7 ביוני 2018
  31. ^ פרופיל חברה: אלגו השקיה בע"מ
  32. ^ לפי מתי שולימוביץ, מגמות באיכות מי נחל הקישון, רשות נחל הקישון
  33. ^ תלם יהב, סופית: לא הוכח קשר בין הזיהום בקישון לסרטן, באתר ynet, 24 בספטמבר 2015
  34. ^ נתוני מקורות זיהום של נחל הקישון - המשרד להגנת הסביבה
  35. ^ בעקבות תביעת המשרד לאיכות הסביבה: קנס בגובה 166,000 ₪ נגזר על מפעל חיפה כימיקלים בגין הטלת פסולת לים, המשרד להגנת הסביבה, 21 ביולי 2003
  36. ^ דוד הכהן, חיפה כימיקלים: 584 אלף שקל קנס על זיהום הים, באתר ynet, 30 בנובמבר 2005
  37. ^ לפי נתוני איגוד ערים לאיכות הסביבה - אזור מפרץ חיפה
  38. ^ מאתר "עבודה שחורה"
  39. ^ פליטות ואיכות אוויר במפרץ חיפה והסביבה, עמוד 64, המשרד להגנת הסביבה
  40. ^ The power of principles, UN Global Compact
  41. ^ בחינת חלופות למערך היבוא, האחסון, הניפוק והשינוע של אמוניה במפרץ חיפה, דצמבר 2011 בחינת חלופות למערך היבוא, האחסון, הניפוק והשינוע של אמוניה במפרץ חיפה, דצמבר 2011, עמ' 89
  42. ^ מיכל האמוניה במפרץ חיפה, באתר של המשרד להגנת הסביבה
  43. ^ "600 אלף בני אדם בסכנת מוות", באתר ‏מאקו‏, 31 בינואר 2017
  44. ^ צפריר רינת, המדינה פתחה בשלב הסופי לקראת הקמת מפעל האמוניה בנגב, באתר הארץ, 23 ביוני 2015
  45. ^   נעה שפיגל, אף חברה לא ניגשה למכרז והזזת מכל האמוניה ממפרץ חיפה תידחה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2016
  46. ^ יובל אזולאי, ‏קצין בכיר: גם בתרחיש קיצוני - פגיעה במכל האמוניה לא תגרום אסון, באתר גלובס, 14 במרץ 2016
  47. ^ הדוח, העירייה, השרה והמל"ל: מאחורי הקלעים של פרשת האמוניה, חדשות 13, 13.11.2017
  48. ^ ליאור גוטמן, ביהמ"ש האריך את סגירת מיכל האמוניה בחיפה עד ליום ראשון, באתר כלכליסט, 12 בפברואר 2017
  49. ^   אורה קורן, ריקון מיכל האמוניה בחיפה עשוי להתעכב, באתר TheMarker‏, 15 בפברואר 2017
  50. ^ אחיה ראב"ד, אלפים הפגינו בחיפה. השופטת: "לא ריאלי לרוקן את מכל האמוניה תוך 10 ימים", באתר ynet, 26 בפברואר 2017
  51. ^   אורה קורן, החלטה היסטורית: ביהמ"ש הורה לרוקן את מכל האמוניה; המדינה מציעה להשתתף בהקמת מפעל בדרום, באתר TheMarker‏, 1 במרץ 2017
  52. ^ יובל אזולאי, ‏בגלל מכל האמוניה: חשש מפיטורי מאות עובדי חיפה כימיקלים, באתר גלובס, 13 במרץ 2017
  53. ^ אלמוג בן זכרי, מאות עובדי חיפה כימיקלים חסמו את הכניסה לדימונה במחאה על פיטוריהם הצפויים, באתר הארץ, 19 במרץ 2017
  54. ^ חיפה כימיקלים בע"מ נגד עיריית חיפה ואחרים, ניתן ב-13 באפריל 2017
  55. ^ רע"פ 2841/17 חיפה כימיקלים נ' עיריית חיפה ואחרים, ניתן ב־28 במאי 2017
  56. ^ ליאור גוטמן, היסטוריה: אחרי יותר מ-30 שנה - מכל האמוניה במפרץ חיפה ריק, באתר כלכליסט, 19 בספטמבר 2017
  57. ^ יובל אזולאי, ‏אדלטק יוצאת מהפרויקט להקמת מפעל האמוניה במישור רותם, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2019
  58. ^ ליאור גוטמן, SAIPEM האיטלקית תקים ל"קבוצת חיפה" מתקן לייצור אמוניה במישור רותם, באתר כלכליסט, 23 בדצמבר 2020
  59. ^ צפריר רינת ואלי אשכנזי, המלצות לצעדים נוספים נגד זיהום האוויר במפרץ חיפה, באתר הארץ, 31 ביולי 2014
  60. ^ אורנה נירנפלד ודורון סולומון, מבקר המדינה דורש דיון דחוף בחומ"ס במפרץ, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 31 ביולי 2014
  61. ^ ענת רואה, בקשה לייצוגית בהיקף 14 מיליארד שקל נגד המפעלים המזהמים במפרץ חיפה, באתר כלכליסט, 10 ביוני 2015
  62. ^
  63. ^ נחתם הסכם קיבוצי בחיפה כימיקלים, Port2Port
  64. ^ ניצן צבי כהן, ‏צמצום שעות העבודה בלי לפגוע בשכר: הסכם קיבוצי חדש במפעל הדרומי של קבוצת חיפה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 14 ביולי 2020
  65. ^ הסכמים קיבוציים
  66. ^ 1 2 3 שחר בן חורין, זמן גורלי בחיפה כימיקלים אתר העוקץ (בלוג)
  67. ^ מיקי פלד, עובדי חיפה כימיקלים עוזבים את ההסתדרות לטובת כח לעובדים, באתר כלכליסט, 21 במרץ 2011
  68. ^ חיים ביאור, עובדי חיפה כימיקלים צפון פתחו בשביתה, באתר TheMarker‏, 1 במאי 2011
  69. ^ שי ניב, ‏עופר עיני הורה להחרים מפגש בחיפה כימיקלים, באתר גלובס, 15 במאי 2011
  70. ^ אבירמה גולן, מהפכה של סולידריות, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2011
  71. ^ חיים ביאור, לאחר שישה חודשי שביתה: נחתם הסכם שכר בחיפה כימיקלים, באתר TheMarker‏, 1 בנובמבר 2011
  72. ^ יעל דראל, נשלל היתר הרעלים של חיפה כימיקלים, באתר ynet, 13 ביולי 2011
  73. ^ ארז רביב, ‏אחרי שנתיים: נחתם הסכם סיום העסקה לעובדי חיפה כימיקלים צפון, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 6 באוגוסט 2019
  74. ^ יובל אזולאי, ‏התפקיד החדש של יוסי בכר לשעבר יו"ר דיסקונט ומנכ"ל האוצר, באתר גלובס, 3 ביוני 2019
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=קבוצת_חיפה&oldid=40134989"