ויקיפדיה

קברי שושלת מינג

קברי שושלת מינג (בסינית: 明朝十三陵; בפין-יין: Míng cháo shí sān líng ‏– "13 הקברים של שושלת מינג") הם נקרופוליס הממוקם בעמק, 44 קילומטרים צפונית לבייג'ינג בירת סין. באתר קבורים שלושה עשר מתוך שישה עשר הקיסרים של שושלת מינג, עשרים ושלוש נשותיהם, פילגש בכירה אחת ותריסר פילגשים קיסריות שהועלו כקורבן.[2][1] כמו כן, נמצאים באתר גם שבעה קברים לפילגשים,[3] קבר אחד לסריס וכן מבנים נלווים כמו ארמונות עזר, חדרי תורנות לסריסים ומשרדי טקסים.[4]

קברי שושלת מינג
מראה כללי של צָ'אנְגלִינְג, אתר הקבורה של הקיסר יוּנְג לֶה
מראה כללי של צָ'אנְגלִינְג, אתר הקבורה של הקיסר יוּנְג לֶה
אתר מורשת עולמית
קברים קיסריים של שושלות מינג וצ'ינג
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2003, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4, 6
שטח האתר 823 הקטאר[1]
שטח אזור החיץ 8,110 הקטאר[1]
חלק מתוך קברים קיסריים של שושלות מינג וצ'ינג
מידע כללי
סוג אטרקציה תיירותית, בית קברות עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום Shisanling עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
מידות
שטח 823 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 40°15′12″N 116°13′03″E / 40.253333333333°N 116.2175°E / 40.253333333333; 116.2175
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה

עריכה

את שושלת מינג יסד בן למשפחת אריסים ענייה ממזרח סין המרכזית בשם ג’וּ יוּאֶן ג’אנג (נולד ב-1328). ג'וּ עמד בראש אחת מחבורות המורדים בשלטון שושלת יואן שמוצאה ממונגוליה. בהדרגה השיג ג'וּ עליונות צבאית על קבוצות המורדים האחרות, ובסופו של דבר גם על הצבא של שושלת יואן. בשנת 1368 כבש צבאו של ג’ו יואן-ג’אנג את עיר הבירה של שושלת יואן, "חאנבליק" (בסינית דאדו, כיום בייג'ינג), ובכך בא הקץ לשושלת זו. באותה שנה (1368) יסד ג’ו יואן ג’אנג בנאנג'ינג (בסינית "הבירה הדרומית") שושלת קיסרים חדשה בשם מינג (בסינית "המזהירה") ונטל לעצמו את התואר הקיסרי "חוֹנגווּ" (洪武(Hóngwǔ) - "לחימה נרחבת"). שישה עשר קיסרי שושלת מינג היו בני משפחת ג'וּ.[5]

הקיסר חוֹנגווּ שלט במשך שלושים ואחת שנים. הוא מת בשנת 1398 ונקבר סמוך לנאנג'ינג במאוזוליאום באתר הקרוי שְׂיָאולִינְג (בסינית: 孝陵(Xiaoling) - קבר שְׂיָאו).[6] לקראת מותו, לאחר שלושים שנות שלטון, הכתיר חוֹנגווּ את נכדו, בנו של בנו הבכור, ג'וּ יון־ון (Zhu Yunwen), כיורשו בשלטון. הנכד שלט כקיסר ג'יינון ארבע שנים (1398–1402) בלבד, משום שדודו, הנסיך ג'וּ די (Zhu Di), שישב בבייג'ינג, כפר בזכותו לכתר ומרד בו. ג'וּ די היה טקטיקן מעולה, כוחותיו גברו על כוחות הקיסר וכבשו את נאנג'ינג הבירה. אין יודעים בוודאות מה קרה לג'יינון, וככל הנראה הוא ואשתו מתו בשרפה שהוצתה בארמונם. לכן לא קיים אתר קבורה לקיסר מינג השני.[7]

בשנת 1402 הוכתר ג'וּ די בנאנג'ינג כקיסר השלישי של שושלת מינג בשם הקיסר יוֹנג־לֶה (永乐(Yǒng lè) – "אושר נצחי". שלט בסין עד שנת 1424). השנים הרבות שבילה ג'וּ די בבייג'ינג לימדו אותו על היתרונות האסטרטגיים של המקום והוא החליט להעביר את בירת הקיסרות מנאנג'ינג לבייג'ינג. ארבע שנים לאחר תחילת שלטונו נשלחו כמיליון פועלים לבייג'ינג על מנת לבנות את העיר. לזכותו של יונג לה נזקפים תכנון העיר העתיקה של בייג'ינג כמו גם כמה מנקודות הציון והמונומנטים בעיר כדוגמת העיר האסורה ומקדש השמיים. שנה אחר כך (1407) מתה הקיסרית שׂוּשְׁה (XuShi). בשל הנוהג לקבור את נשות הקיסר יחד עם בעליהן ומכיוון שיונג לה לא התכוון להקים את המאוזוליאום שלו בנאנג'ינג היה צריך למצוא אתר קבורה באזור בייג'ינג. לשם כך שלח יונג לה משלחת שכללה פקידים רמי דרג, מְעוֹנְנִים ומומחים לפנג שווי לבחור מקומות בני מזל לאתר הקבורה הקיסרי.[8]

 
הקיסר יונג לה

בשנה השביעית למלכותו של יונג לה (1409) בחרה המשלחת אתר קבורה בעמק פורה מוקף הרים, שסיפקו הגנה טבעית לאתר. לאחר ביקור באתר הביע הקיסר שביעות רצון מהבחירה ומכך שהמומחים לפנג שווי אישרו את המקום, והורה להקדיש שטח של ארבעים קילומטרים מרובעים לנקרופוליס. בהוראתו החלו הפועלים לבנות מאוזוליאום עבורו, צָ'אנְגלִינְג (קבר צ'אנג), הקבר הראשון באתר.[8]

במשך למעלה ממאתיים שנים, החל בקיסר יונג לה ואילך, נקברו באתר זה 13 מ-16 קיסרי שושלת מינג. קיסר מינג הראשון קבור כאמור בסמוך לנאנג'ינג ואין יודעים מה אירע לקיסר מינג השני. גם קיסר מינג השביעי, ג'יאן־טאי אינו קבור באתר. הוא עלה לשלטון לאחר שאחיו, ג'נג טונג, קיסר מינג השישי, נפל בשבי המונגולים. אחיו שוחרר בסופו של דבר מהשבי, חזר לבייג'ינג וחזר לשלטון לאחר שכנראה גרם לרצח אחיו. ג'נג טונג טען כי אחיו עלה לשלטון בצורה בלתי חוקית ולכן הורה לקבור אותו באתר המצוי ממערב לבייג'ינג. אחרון נבנה הקבר המכונה סְה-לִינְג (Siling) ובו קבור קיסר מינג האחרון, צ'ונג ג'ן, שתלה את עצמו באפריל 1644 לאחר שבייג'ינג עמדה ליפול לידיו של המורד לי צ'ה צ'נג.[9]

במקור אמורים היו להיקבר באחוזת הקבר רק הקיסר והקיסרית. אבל כשהקיסר ג'נג טונג מת נקברו איתו שתי פילגשיו. מנהג זה המשיך גם בזמן כהונת יורשו, הקיסר צֶ'נְחְווָה, שיחד איתו קבורות גם שלוש פילגשיו. יש הרואים בעובדה זו אחד מהסימנים להתרופפות המוסרית שחלה החל מאמצע תקופת השלטון של שושלת מינג שבה התנתקו קיסרים רבים מהטיפול השוטף בקיסרות וניהלו חיי הוללות.[10]

בתקופת שושלת מינג היו הקברים מחוץ לתחום עבור פשוטי העם. אדם שנכנס ללא רשות היה צפוי למאה מלקות במקל. מי שנתפס לוקח אבנים או אדמה מהאזור נידון למוות. אדם שהורשה להיכנס לאתר, היה חייב לרדת מסוסו מאה צעדים לפני שער הכניסה, אחרת היה נענש.[11] ב-1644 בזז צבאו של המורד לי צ'ה צ'נג את הקברים והעלה רבים מהם באש לפני שהמשיך הלאה וכבש את בייג'ינג באפריל של אותה שנה. בתקופת שושלת צ'ינג של בני המאנצ'ו (תושבי מנצ'וריה), שהחליפה בשלטון את שושלת מינג, נשמרו הקברים ואף נערכו במקום שיפוצים. עם זאת חקלאים התיישבו בעמק ובסוף תקופת צ'ינג הם הורשו לגדל גם על חלקות הקבורה של הפילגשים והסריסים המלכותיים, אם כי תאי הקבורה התת-קרקעיים לא ניזוקו.

בשנים 1956 עד 1958 נערכו חפירות בדִינְגלִינְג, קברו של הקיסר מינג ה-13 ואן-לי, אך נכון ל-2008 לא נערכו חפירות בשאר הקברים. קברי שושלת מינג הוכרזו כאתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו באוגוסט 2003. הם נוספו לצד קברי קיסרי סין נוספים לאתר מורשת הקרוי קברים קיסריים של שושלות מינג וצ'ינג.[12]

גאוגרפיה

עריכה
 
תצפית על אחוזת הקבר דינגלינג

האתר המקורי של קברי שושלת מינג השתרע על שטח של כ-40 קמ"ר בעמק הנמצא 44 קילומטרים צפונית מערבית לגבול העירוני של בייג'ינג ברובע צָ'אנְגְפִּינְג (昌平(Chāng píng)). רכס יֵנשָׁאן (Yanshan) המשתרע בכיוון כללי של מזרח למערב מקיף את העמק משלושה צדדים ויצר בכך אגן של אדמה כהה פורייה. בעמק זורמים נחלים ויש בו אגם. דרומית מערבית לעמק קיים ברכס פתח, המהווה שער כניסה טבעי לעמק. בקצה הצפוני של העמק מתנשא הר טְיינְשְׁוֹאוּ (Tianshou – "אריכות החיים של גן העדן") שלמרגלותיו נבנה הקבר הראשון באתר, צָ'אנְגלִינְג כשהוא פונה כלפי דרום.[8]

בתקופת שושלת מינג היה האתר מוקף חומה ואסור לכניסה שלא בתפקיד. אך החל בתקופת שושלת צ'ינג הורשתה כניסת חקלאים לעמק. ממשלת סין הגדירה שטח בן 80 קמ"ר כ"אזור החיץ של קברי מינג", ומתוכו הוגדרו 8 קמ"ר כשטח מוגן האסור בפיתוח. נכון לשנת 2003 התגוררו באזור החיץ כ-21,000 תושבים.[1] פרט לכפרים בהם מתגוררים התושבים נבנו בעמק מתקנים שונים הקשורים לחקלאות, תחבורה ותקשורת, וב-1959 הוקם בעמק מאגר מים.[13]

מערך הקברים

עריכה

אתר הקברים הקיסריים של שושלת מינג נבחר כאמור בקפידה בהתאם לעקרונות הפנג שווי, על פיהם יש להסיט מדרכן רוחות רעות ונשמות מרושעות המגיעות מצפון.[14] האתר הוקף חומה שאורכה 40 קילומטרים ובה עשרה שערים. לכל שער הייתה צמודה מצודה ובה שוכנו כוחות מהצבא הקיסרי ששמרו על האתר. מרבית החומה והמצודות התמוטטו, וכיום נותרו מהם כמה שרידים בלבד.

מהפתח הראשי שפנה לדרום הובילה דרך בת 7 וחצי קילומטרים עד הקבר הראשון שנבנה בעמק, צָ'אנְגלִינְג. דרך זו מכונה "נתיב הנשמות" או "הדרך הקדושה" וממנה מתפצלות דרכים משניות אל הקברים האחרים הבנויים משני צדדי העמק. כל אתר קבורה נבחר בהתאם לעקרונות הפנג שווי. קברים שנבנו למרגלות הר טְיינְשְׁווֹ פונים דרומה בעוד שהקברים שנבנו במערב העמק פונים לכיוון דרום מזרח. אתרי הקבורה הם:[15]

שם פין יין/סינית קיסר מספרו
בשושלת 		שלט קיסריות
ופילגשים קיסריים 		תאריך תמונה קואורדינטות הערות
צָ'אנְגלִינְג 長陵(Cháng Líng) יוֹנג־לֶה 3 1402–1424 זֶ'נְשְׂיָאווֶן 1424   40°18′5.16″N 116°14′35.45″E / 40.3014333°N 116.2431806°E / 40.3014333; 116.2431806 (長陵) פתוח לתיירים
הגדול מבין קברי מינג
שְׂיינְגלִינְג 獻陵(Xiàn Líng) הונְגשִׂי 4 1424–1425 1425   40°18′18.12″N 116°14′15.61″E / 40.3050333°N 116.2376694°E / 40.3050333; 116.2376694 (献陵)
ג'ינְגלִינְג 景陵(Jǐng Líng)
"קבר נופי" 		שׂוֵאנדָה 5 1425–1435 שְׂיָאוגונְגְגָ'אנְג 1435   40°17′54.14″N 116°15′08.52″E / 40.2983722°N 116.2523667°E / 40.2983722; 116.2523667 (景陵) הקטן מבין קברי מינג
יוּלִינְג 裕陵(Yù Líng) יינג-דזונג
שלט פעמיים בשמות
גֶ'נְגטונְג
טְייֵנשׁוּן 		6 תקופה ראשונה
1425–1435
תקופה שנייה
1457–1464 		שְׂיָאוגְ'וָאנְגְזְ'ווֵי
שְׂיָאוסוּ 		1449   40°18′49.33″N 116°13′55.56″E / 40.3137028°N 116.2321000°E / 40.3137028; 116.2321000 (裕陵)
מָאולִינְג 茂陵(Mào Líng) צֶ'נְחְווָה 8 1464–1487 שְׂיָאומוּ
שְׂיָאוגֶ'נְצ'וּן
שְׂיָאוחְווֵי 		1487   40°18′51.60″N 116°13′36.17″E / 40.3143333°N 116.2267139°E / 40.3143333; 116.2267139 (茂陵)
טָאילִינְג 泰陵(Tài Líng) הונְגגְ'ה 9 1487–1505 שְׂיָאוצֶ'נְגְגִ'ינְג 1505   40°19′23.33″N 116°12′59.90″E / 40.3231472°N 116.2166389°E / 40.3231472; 116.2166389 (泰陵)
קָאנְגלִינְג 康陵(Kāng Líng) גֶ'נְגדֶה 10 1505–1521 שְׂיָאוגִ'ינְגְיִי 1521   40°19′10.03″N 116°12′13.40″E / 40.3194528°N 116.2037222°E / 40.3194528; 116.2037222 (康陵)
יוּנְגלִינְג 永陵(Yǒng Líng) גְ'יָאגִ'ינְג 11 1521–1567 שְׂיָאוגְ'יֵה-סוּ
שְׂיָאולְיֵה
שְׂיָאוקֶה 		1566   40°17′18.09″N 116°15′06.05″E / 40.2883583°N 116.2516806°E / 40.2883583; 116.2516806 (永陵)
גָ'אולִינְג 昭陵(Zhāo Líng) לונְגצִ'ינְג 12 1567–1572 שְׂיָאויִיגְ'וָאנְג
שְׂיָאו'אָן
שְׂיָאודִינְג 		1572   40°17′28.76″N 116°12′38.55″E / 40.2913222°N 116.2107083°E / 40.2913222; 116.2107083 (昭陵) פתוח לתיירים
עבר שיפוץ מקיף
דִינְגְלִינְג 定陵(Dìng Líng)
"קבר היציבות" 		וָאן-לִי 13 1572–1620 שְׂיָאודְווָאנְשְׂייֵן
שְׂיָאוגִ'ינְג 		1620   40°17′42.43″N 116°12′58.53″E / 40.2951194°N 116.2162583°E / 40.2951194; 116.2162583 (定陵) פתוח לתיירים
ארמון תת-קרקעי נחפר מאז 1956
נשרף על ידי לי צ'ה צ'נג ב-1644
צִ'ינְגְלִינְג 慶陵(Qìng Líng) טָאיצָ'אנְג 14 1620–1620 שְׂיָאויְוֵּ'אנְגֶ'ן
שְׂיָאוחֶוָאנְג
שְׂיָאוצ'וּן 		1620   40°18′29.43″N 116°14′01.32″E / 40.3081750°N 116.2337000°E / 40.3081750; 116.2337000 (慶陵)
דֶאלִינְג 德陵(Dé Líng) טְייֵנצִ'י 15 1620–1627 שְׂיָאו'אָיגֶ'ה 1627   40°17′15.01″N 116°15′35.91″E / 40.2875028°N 116.2599750°E / 40.2875028; 116.2599750 (徳陵)
סְהלִינְג 思陵(Sī Líng) צ'ונְגגֶ'ן 16 1627–1644 שְׂיָאוגְ'יֵה
הפילגש האצילית טְייֵן 		1644   40°16′08.69″N 116°11′32.64″E / 40.2690806°N 116.1924000°E / 40.2690806; 116.1924000 (思陵) הקבר נבנה על ידי שושלת צ'ינג
הקבר היה במקור עבור הפילגש האצילית טְייֵן
 
שער הכניסה לצ'אנגלינג
 
נתיב הנשמות בקברי שושלת מינג, היכל אסטלת האבן

הקברים בנויים על פי עקרונות דומים, אם כי קיים שוני בין הקברים. חלק מהעקרונות נקבעו כבר בשושלות הקודמות, וחלקם נקבעו על ידי מייסד השושלת, הקיסר חוֹנגווּ במאוזוליאום שהקים לעצמו באתר הקרוי שְׂיָאולִינְג סמוך לנאנג'ינג. ככלל, מאוזוליאום שקיסר הקים לעצמו בחייו גדול ומפואר יותר ממאוזוליאום שהקים קיסר לקודמו שמת בטרם הכין לעצמו אתר קבורה. התבנית הכללית של אתר קבורה היא: דרך קצרה המתפצלת מנתיב הנשמות (Shendao - שׁנדָאו) העוברת על גשר אבן, שער קדמי, היכל אסטלת אבן, שער "החסד הבולט", אולם "החסד הבולט", חמישה אביזרי פולחן מקרמיקה מזוגגת (שני פמוטים, שני גביעים ומבער קטורת), מגדל שמירה (המכונה גם מגדל הנשמות - Ming lou) ובו אסטלת אבן בה חקוק שמו של הקיסר לאחר מותו, ומכלול הקבורה הקרוי בָּאוצֶ'נְג (Baocheng – עיר האוצר), המבנה שבו קבור הקיסר. מבנה אחרון זה קבור לחלוטין מתחת לתל עפר שצורתו מעגלית או סגלגלה שנועד להתמודד עם שודדי קברים. כל אתר קבורה מוקף חומה. כאמור, לא כל הקברים בנויים באופן דומה. למפוארים יותר (דוגמת צ'אנגלינג) יש שלוש חצרות פנימיות בעוד שלאתרים אחרים יש שתיים.

בצמוד לכל מאוזוליאום היו מצויים שלושה אזורי מגורים. אזור לפקידים הממונים על העלאת המנחות לקיסר המת (jian), אזור לגננים שגידלו את הירקות ששימשו כמנחות (Yuan) ואזור לשומרים שהגנו על המאוזוליאום (Wei).

האתרים המרכזיים

עריכה
 
האסטלה של הסגולה השמימית ומידת החוכמה של צ'אנגלינג של המינג הגדול
 
נתיב הנשמות בקברי שושלת מינג, פיל בשדרת הפסלים

קברי שושלת מינג הם בין אתרי התיירות הפופולריים בסין. בשנת 2003, למשל, ביקרו במקום קרוב ל-5 מיליון תיירים.[1] נכון לשנת 2008 פתוחים בפני מבקרים:

  • הקטע הראשון בנתיב הנשמות שבו בשדרה רחבה בת כמה מאות מטרים יש כמה מבנים ופסלים שהם אחת הדוגמאות השמורות הטובות ביותר לאמנות סינית ולאדריכלות סינית.
  • המבנים בצָ'אנְגלִינְג – אחוזת הקבר של קיסר מינג השלישי, יוּנְג לֶה.
  • המבנים והקבר התת-קרקעי בדִינְגְלִינְג – אחוזת הקבר של קיסר מינג השלושה עשר, וָאן-לִי. בצמוד לקבר מוזיאון המוקדש לקברי שושלת מינג.
  • המבנים בגָ'אולִינְג – אחוזת הקבר של קיסר מינג השנים עשר, לונְגצִ'ינְג (נפתח לציבור ב-1998)
  • המבנים בקָאנְגלִינְג – אחוזת הקבר של קיסר מינג העשירי, גֶ'נְגדֶה (נפתח לציבור ב-2003)

נתיב הנשמות

עריכה

הדרך קרויה בסינית שׁנדָאו (Shendao), מונח המתורגם כ"דרך קדושה" או כ"נתיב הנשמות". אורכה 7.3 קילומטר, ובהליכה לאורך הנתיב עוברים סדרה של מבנים ופסלים:[16]

  • מבנה קשתות - המבנה הראשון מצוי כקילומטר לפני השער הראשי. זהו מבנה קשתות גדול הבנוי משיש לבן. אורך המבנה 29 מטרים והוא נבנה בשנת 1540 בשנה ה-19 לשלטונו של הקיסר גְ'יָאגִ'ינְג. המבנה בן חמש הקשתות בנוי משישה עמודים הניצבים על בסיסים מעוטרים בדרקונים ובעננים.[17]
  • שער אדום גדול - השער הראשי של האתר. מבנה בן שלוש קשתות הצבוע אדום ומקורה ברעפים צהובים הקרוי "שער אדום גדול" (Da Hong Men). השער ניצב בין שתי גבעות, ממזרח "גבעת הפיתון" (Mangshan), וממערב "גבעת הטיגריס" (Huyudan). מיקום השער בין הגבעות נעשה הן מטעמים אסטרטגיים והן מסיבות מיסטיות,[א] בתקופת שושלת מינג היה כל מבקר חייב לרדת מסוסו לפחות 100 צעדים מהשער.
  • היכל אסטלת אבן (ShenGong ShengDe) - מבנה צבוע באדום בעל גג רעפים כפול. ההיכל נבנה בשנת 1435 ובתוכו מוצבת אסטלת אבן בגובה 6.5 מטרים, שמשקלה מוערך בכ-50 טון. האסטלה קרויה "האסטלה של הסגולה השמימית ומידת החוכמה של צ'אנגלינג של המינג הגדול". בחזית האסטלה חקוקה הקדשה בת 3,000 מילים שבה מפאר הונְגשִׂי, קיסר מינג הרביעי, את הישגיו של אביו, הקיסר יוּנְג לֶה הקבור בצ'אנגלינג. בגב האסטלה חקוקה פואמה שכתב הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג (QianLong) משושלת צ'ינג. משני צדי האסטלה חקוקות כתובות המספרות על שיפוץ קברי מינג על ידי הקיסרים צְ'ייֵנְלוֹנְג וגְ'יה צִ'ינְג (Jia Qing) משושלת צ'ינג. האסטלה מונחת על גב צב אבן ענק, חיה שהסינים העריכו בשל יכולתה לשאת משאות כבדים ואריכות ימיה.
היכל אסטלת אבן הוא מבנה מקובל לפני קברי קיסרי סין, והאסטלה שבפנים אמורה לכלול הקדשה המפארת את הקיסר הקבור. לפי כך קיים גם היכל אסטלת אבן כחלק מקומפלקס המבנים של כל אחד מקברי שושלת מינג. משום מה, ואין לכך הסבר מספק, אין שום כתובת חקוקה על האסטלות המצויות בקברי הקיסרים עצמם.
בארבע פינות המגרש בו מצוי היכל אסטלת האבן יש עמודי שיש מגולף (HuaBiao) כשבראשם חיה מיתולוגית.
  • שדרת הפסלים – מעט לאחר היכל אסטלת האבן מתחילה שדרת פסלי שיש. בתחילת השדרה יש שני עמודים שפניהם מגולפים בתבניות עננים. ואחר מופיעים משני צדי השדרה זוגות של פסלי חיות ואחר כך פסלי אדם. בתחילת השדרה, ארבעה אריות, ארבעה גמלים, ארבעה שְׂיֵאגָ'אי (xiezhai – חיה מיתולוגית סינית שלה קרן אחת), ארבעה פילים, ארבעה צִ'ילִין (qilin – חיה מיתולוגית בעלת זוג קרניים המבשרת טובות) וארבעה סוסים. בכל קבוצה הזוג הראשון עומד והזוג השני כורע. פסלי האדם כוללים ארבעה קציני צבא, ארבעה פקידים אזרחיים וארבעה פקידים נעלים. הפסלים מתוארכים לתחילת תקופת שושלת מינג והם גולפו מגוש שיש אחד. מנהג הצבת פסלי חיות ואנשים לפני קברים הוא מנהג עתיק ושורשיו עוד בשושלת צ'ין מלפני אלפיים שנים. מספר הדמויות וסוג הדמויות עברו שינויים במשך השנים. שדרת הפסלים בנתיב הנשמות מחקה ככל הנראה את השדרה המקבילה באתר שְׂיָאולִינְג הסמוך לנאנג'ינג, שבו קבור מייסד שושלת מינג, הקיסר חוֹנגווּ. לפסלים הייתה מטרה כפולה, ראשית ערך דקורטיבי, ושנית לסמל את כוחו ועוצמתו של הקיסר (האריה מייצג עוצמה, הגמלים והפילים סיבולת, הצ'ילין מבשר טובות וכדומה). דמויות האנוש של הפקידים והחיילים מסמלים את האנשים שהגנו על הקברים.
  • שער הדרקון והפניקס (Long feng men) - שלושה שערי קשת קטנים מקבילים בקצה שדרת הפסלים. מעל הקשת יש קישוט בדוגמת ניצוץ.
  • גשר אבן – גשר זה, בן חמש הקשתות, הוא המבנה האחרון לפני הקברים עצמם.

צ'אנגלינג

עריכה
 
פסל הקיסר יונג לה, אולם החסד הבולט, צ'אנגלינג

במרחק של כ-4 כקילומטרים משער הדרקון והפניקס מצויה אחוזת הקבר הקרויה צָ'אנְגלִינְג (40°18′5.16″N 116°14′35.45″E / 40.3014333°N 116.2431806°E / 40.3014333; 116.2431806) ובה קברם של קיסר מינג השלישי, יוּנְג לֶה ואשתו הקיסרית שׂוּשְׁה (XuShi). את אחוזת הקבר החלו לבנות ב-1409 ובנייתה הסתיימה ב-1427, שלוש שנים לאחר מותו של יוּנְג לֶה. אחוזת הקבר משתרעת על שטח של 120 דונם, והיא המאוזוליאום הגדול ביותר בין קברי שושלת מינג.[18] המאוזוליאום עבר לא מעט שיפוצים מתקופת שושלת מינג ולכן המבנים המרכזיים בו (שער ואולם החסד הבולט) שמורים היטב.

מיד לאחר פתח הכניסה מצויה חצר פנימית ראשונה ובצדה הימני היכל אסטלת האבן. במקור הייתה האסטלה שבפנים אמורה לכלול הקדשה המפארת את הקיסר הקבור, אלא שכמו בשאר הקברים שבעמק לא חקוק עליה דבר. בקצה החצר יש גרם מדרגות ובקצהו שער "החסד הבולט" המוביל לחצר הפנימית השנייה הגדולה.

בתחילת החצר השנייה יש שני מתקנים בהם נהגו להבעיר משי לצורכי הפולחן. במרכז חצר זו מצוי המבנה המרכזי של המאוזוליאום, אולם "החסד הבולט" (Ling'en) ששטחו 1,956 מטרים רבועים. גג האולם מיוצב על 32 עמודים מעץ קשה מיוחד (Phoebe zhennan, במנדרינית: 楠木, בפין-יין: nánmù) שגובהם 14 מטרים.[18] העמודים וחלקי העץ המחזיקים את הגג אינם צבועים ויוצרים ניגוד ללוחות התקרה הצבועים בירוק. האולם מרוצף במרצפות מוזהבות ובמרכזו פסל גדול של הקיסר.

מהחצר הפנימית המרכזית מוביל שער (Ling Xing) אל החצר השלישית והאחרונה. בקצה הנגדי של החצר מצוי מבנה המכונה מגדל הנשמות (Ming lou) ובו אסטלת אבן בה חקוק שמו של הקיסר לאחר מותו. לפני המגדל מונחים חמשת אביזרי הפולחן.[18]

מאחורי מגדל הנשמות מצוי מכלול הקבורה עצמו המכונה בָּאוצֶ'נְג (Baocheng – עיר האוצר). הבנוי ממבנה הקבורה התת-קרקעי (Xuangong) המכוסה בתל עפר צהוב המכונה בָּאודִינְג (Baoding). צורת התל היא מעגל שקוטרו 300 מטרים והוא מוקף חומה. מבנה הקבר עצמו לא נחפר.[19]

דינגלינג

עריכה
 
אולם הכניסה לארמון התת-קרקעי, דינגלינג

אחוזת הקבר של קיסר מינג השלושה עשר, וָאן-לִי (Wanli, שלט 1572–1620) מצויה מערבית לצ'אנגלינג וקרויה דינגלינג (40°17′42.43″N 116°12′58.53″E / 40.2951194°N 116.2162583°E / 40.2951194; 116.2162583). את המאוזוליאום החלו לבנות בשנת 1584, כשהקיסר היה בן עשרים, וסיימו לבנותו ב-1590. ואן-לי נקבר באתר ב-1620 ואתו נקברו הקיסרית והפילגש האהובה עליו. על מנת למנוע שוד קברים, וכמקובל בסין, נחסמה הכניסה לאחר הקבורה בקיר אבנים וכל מכלול הקבורה כוסה בתל עפר גדול. בין 1956 ל-1958 חפרו ארכאולוגים סינים את תל הקבורה והגיעו לארמון התת-קרקעי, שרובו פתוח כיום לביקור.[20][21]

דינגלינג היא אחת מאחוזות הקבר הגדולות שבעמק. בהשוואה לצ'אנגלינג חסרים בה חלק מהמבנים החיצוניים (כדוגמת אולם "החסד הבולט"), שלא נשתמרו, אך לעומת זאת ניתן לבקר במכלול הקבורה התת-קרקעי. המבנים שנשתמרו הם: גשר האבן, מגדל הנשמות (Ming lou, נבנה ב-1587) שמאחוריו מצוי המעבר אל הארמון התת-קרקעי, ומכלול הקבורה - "עיר האוצר" (Baocheng – בָּאוצֶ'נְג).

הארמון התת-קרקעי בנוי מחמישה אולמות נרחבים: אולם הכניסה, האולם המרכזי שמשני צדדיו האולם הימני והאולם השמאלי והאולם האחורי.[21] שטח כל האולמות 1,195 מטרים רבועים. כל הארמון בנוי מאבן והתקרה הקמורה של האולמות מכוסה ב-27 מטרים עפר מעליה. אורכם של האולמות הצדדיים 26 מטרים, רוחבם שישה מטרים וגובהם שבעה מטרים. אולם הכניסה ואולמות הצדדיים ריקים. עם זאת, במרכז האולמות הצדדיים נבנתה בימת שיש לבנה שצופתה באריחים מוזהבים שכנראה הוכנה להצבת ארון קבורה. באולם המרכזי יש שלושה כיסאות מלכות מאבן ולפני כל אחד מהם חמשת אביזרי הפולחן מקרמיקה מזוגגת (שני פמוטים, שני גביעים ומבער קטורת), כד חרסינה בצבעי לבן כחול שנועד לאחסן שמן שומשום ו"מנורה נצחית" קערת ארד שהכילה שמן שבמרכזו פתיל. במרכז האולם האחורי, האולם הגדול ביותר, נבנתה בימת שיש ועליה הונחו ארון הקבורה הצבוע אדום של הקיסר ואן-לי, לשמאלו ארון הקבורה של הקיסרית שְׂיָאו זְ'ווֵי (Xiao Rui) ולימינו ארון הקבורה של הפילגש הבכירה (ואמו של יורש העצר) שְׂיָאו גִ'ינְג (Xiao Jing). שתי הנשים מתו לפני ואן-לי. סביב כל ארון הונחו חפצי חרסינה, ירקן ותיבות עץ מצופות לכה שהכילו חפצי קבורה יקרי ערך.[22]

כשהארכאולוגים פתחו את ארון הקבורה הם הופתעו לראות שהגופה לא נחנטה בשעווה כמקובל, ובתוך הארון היה רק שלדו של הקיסר, אם כי שערו הקשור בסיכות זהב עדיין נשמר כמו גם שרידים לזקנו. על ראש הקיסר היה כתר זהב והוא היה לבוש בגלימה מלכותית חגורה ומגפי ירקן. סך הכל נמצאו במכלול הקבורה כ-3,000 חפצי ערך: בדים, בגדים, תכשיטים מזהב וחפצים מזהב, ירקן, וחרסינה.[23]

חלק מהחפצים מוצגים במוזיאון שנבנה בצמוד לדינגלינג ב-1959, אבל מכיוון שהטכנולוגיה לשימור לא הייתה בידי הארכאולוגים הסינים נשמרו רוב חפצי הערך בתנאים בלתי מתאימים וסבלו מפגעי מזג האוויר. משום כך, רוב מה שמוצג כיום הם העתקים של המקור. גרוע מכך, במהלך מהפכת התרבות פרצו המשמרות האדומים אל המוזיאון, השחיתו חלק מהמוצגים, הוציאו את גופותיהם של הקיסר ואן-לי ושל פילגשיו, ולאחר ש"הוקיעו" את הקיסר כבורגני (350 שנה אחרי מותו), שרפו את הגופות. כמסקנה מתוך מסכת אירועים אלו החליטה ממשלת סין כי לא יחפרו יותר אתרים ארכאולוגיים, אלא למטרות הצלה בלבד.[24] לפי כך אין כיום שום כוונה לחפור קברים נוספים.[20] המוזיאון הורחב בתחילת המאה ה-21 וכיום הוא מוקדש למכלול אתרי הקבורה של שושלת מינג בעמק.[25]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא קברי שושלת מינג בוויקישיתוף

ביאורים

עריכה
  1. ^ בהתייחס לפתגם סיני "דרקון מימין וטיגריס לבן משמאל". אצל הסינים הפיתון הוא סוג של דרקון.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 5 Ming and Qing Tombs (China) No 1004bis, ICOMOS assessment
  2. ^ Ming Tombs: Showcase of Ancient Chinese Funeral Architecture And Culture, China Internet Information Center
  3. ^ Ming Consort tombs
  4. ^ Imperial Tombs of the Ming and Qing Dynasties, WHC Nomination Documentation, page 252
  5. ^ John W. Dardess, Ming China, 1368–1644: A Concise History of a Resilient Empire, Rowman & Littlefield Publishers, 2011, ISBN 9781442204928
  6. ^ גם קבר זה הוכרז כאחד האתרים באתר המורשת העולמית המכונה "קברים קיסריים של שושלת מינג וצ'ינג".
  7. ^ The Cambridge History of China, Cambridge University Press, 1978, ISBN 9780521243322, Pages 184-187
  8. ^ 1 2 3 Imperial Tombs of the Ming and Qing Dynasties - 3. Description, WHC Nomination Documentation, page 256
  9. ^ Stephen G. Haw, Beijing – A Concise History, Routledge, 2006, ISBN 9781134150335
  10. ^ אתר China Internet Information Center ‏" This suggests the decadent politics of the middle Ming and illustrates that emperors led dissipated lives"
  11. ^ Imperial Tombs of the Ming and Qing Dynastiesm page 204
  12. ^ Imperial Tombs of the Ming and Qing Dynasties, UNESCO site
  13. ^ A Concise History of the Ming Tombs Reservoir
  14. ^ Geomancy - Feng Shui
  15. ^ Imperial Tombs of the Ming and Qing Dynasties - 3. Description, WHC Nomination Documentation, page 262-264
  16. ^ Imperial Tombs of the Ming and Qing Dynasties - 3. Description, WHC Nomination Documentation, page 257
  17. ^ The Ming Tombs (Shisanling)
  18. ^ 1 2 3 Imperial Tombs of the Ming and Qing Dynastiesm page 258
  19. ^ The Thirteen Ming Tombs in Beijing
  20. ^ 1 2 "To Dig or Not to Dig: Qianling Mausoleum in the Spotlight Again". China Heritage Quarterly. No. 8. בדצמבר 2006. ISSN 1833-8461. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ 1 2 Atlas of World Heritage: China. Long River Press. 2005. p. 177.
  22. ^ Imperial Tombs of the Ming and Qing Dynasties, Page 260
  23. ^ Yinke Deng, History of China, 五洲传播出版社, 2007, ISBN 9787508510989, page 129
  24. ^ Ming Dynasty Tombs - Ming Dynasty necropolis raided during the Cultural Revolution.
  25. ^ The Ming Tombs Museum



אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=קברי_שושלת_מינג&oldid=38695840"