יהדות ויילס
יהדות ויילס (בוולשית: Iddewon Cymreig) היא הקהילה היהודית של ויילס, חבל ארץ באי הבריטי המהווה חלק מהממלכה המאוחדת.
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 2044 | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
| קרדיף | |
| שפות | |
| אנגלית, וולשית, עברית, יידיש | |
| דת | |
| יהדות | |
  |
יהדות ויילס הוקמה לאחר כיבוש ויילס בידי אדוארד הראשון, מלך אנגליה, בשנים 1277–1283. ב-1290, נאסר על יהודים השהייה בתחומי הממלכה האנגלית, באירוע שכיום ידוע בשם גירוש יהודי אנגליה. עם זאת, היהודים חזרו לתחומי הממלכה המאוחדת בסביבות שנת 1655. יהודים התיישבו בוויילס בפעם השנייה במאה ה-18 ובמאה ה-19, בעיקר בעיר סוונסי שבדרום ויילס.[1]
נכון לשנת 2021, 2,044 יהודים מתגוררים בוויילס.[2] רוב היהודים מתגוררים באזור קארדיף, עיר הבירה של ויילס. הם מדברים באנגלית, וולשית, עברית ויידיש.
ימי הביניים
עריכהכמו שאר מערב אירופה, ויילס של ימי הביניים הייתה תחת שליטה נוצרית.
במהלך המאה ה-13, יהודים החלו להתגורר בשטחי ויילס (בערים קארליון, צ'פסטו ואברגאווני).[3]
כאשר אדוארד הראשון הקים עיירות חדשות בצפון ויילס, הוא דאג שיהיה איסור על נוכחות של יהודים. אמנה משנת 1284 של מספר ערים בוויילס, קבעה כי "יהודים לא ישהו ברובע בכל עת".[4]
סביר להניח שרוב היהודים, אם לא כולם, עזבו את ויילס לאחר 1290. עם זאת, יש אזכור של נוכחות יהודים במחוז קרמרת'נשייר, בשנים 1386–1387.
התקופה המודרנית
עריכהתעשיית כריית הפחם של ויילס במאה ה-19 הובילה לצמיחה כלכלית מחודשת. בתקופה זאת, אנשים רבים (ביניהם יהודים) היגרו אל ויילס במספרים גדולים. תקופה זו הובילה לייסודן של קהילות יהודיות חדשות, במיוחד באזורי דרום ויילס.
ב-1852, התגוררו בוויילס 13 משפחות יהודיות בלבד. עם זאת, בשנות ה-80 של המאה ה-19, מספר היהודים שהתגוררו בוויילס הגיע ל-5,500.
כיום קיימים 2 בתי כנסת פעילים בוויילס: בית הכנסת הרפורמי קרדיף (אנ') ובית הכנסת המאוחד קרדיף (אנ'), אשר נקרא גם "קרדיף שול". בוויילס היה בית כנסת נוסף, "בית כנסת מרטיר", אך הוא נסגר בשנות ה-80 של המאה ה-20.[5][6]
הערות שוליים
עריכה- ^ "Wales' Jewish history: Call to record it before it is too late" (באנגלית בריטית). 2019-07-20. נבדק ב-2024-10-26.
- ^ JCR-UK: Wales Jewish Communities and Congregations (listed alphabetically), www.jewishgen.org
- ^ Patricia Skinner, The Jews in Medieval Britain: Historical, Literary, and Archaeological Perspectives, Boydell Press, 2003, ISBN 978-0-85115-931-7. (באנגלית)
- ^ J. Hillaby, The Palgrave Dictionary of Medieval Anglo-Jewish History, Palgrave Macmillan UK, 2013-08-22, ISBN 978-0-230-27816-5. (באנגלית)
- ^ "Merthyr: Jewish Heritage Centre plans a step closer" (באנגלית בריטית). 2022-01-31. נבדק ב-2024-10-26.
- ^ JCR-UK - Merthyr Tydfil Jewish Community, web.archive.org, 2010-09-05