קהילת יהודי רוסטוב על הדון

הקהילה היהודית ברוסטוב-על-דון מתוארכת לפחות לשנת 1811. רוסטוב-על-דון הייתה חלק מתחום המושב של היהודים עד 1888, ולאחר מכן נכללה בשטח הצבאי של הקוזקים דון (אנ').^[1]

היסטוריה

בחפירות ארכאולוגיות בזרם הדרומי של הדון נמצאו מצבות יהודיות מלפני 2,000 שנה. אזור רוסטוב נכלל בממלכת הכוזרים בין המאה השישית לתשיעית וככל הנראה התגוררו בו יהודים בתקופה זו. ראשוני היהודים הגיעו לרוסטוב לאחר היווסדה. מבצר רוסטוב והיישוב נוסדו ב-1761 והעיירה קיבלה מעמד רשמי ב-1796. באותה שנה נמנו בעיר שישה יהודים. הקהילה היהודית ברוסטוס הייתה קטנה עד שהאחים פוליאקוב ( שמואל, לזר ויעקב ) הפכו את רוסטוב על הדון למרכז תחבורה מרכזי תוך חיבור היישוב לרשת מסילות הברזל של רוסיה. עד 1880 גדלה האוכלוסייה היהודית ל-5,000 נפש. בשנת 1900 חיו ברוסטוב כארבעה עשר אלף יהודים, על אף היות העיר מחוץ לתחום מושב היהודים. בין השנים 1900–1910 הצביון היהודי ברוסטוב התחלק לזרמים שונים: שומרי דת ושאינם; בעלי אידאולוגיות שונות.^[2] הקהילה היהודית ברוסטוס הייתה קטנה עד שהאחים פוליאקוב ( שמואל, לזר ויעקב ) הפכו את רוסטוב על הדון למרכז תחבורה מרכזי תוך חיבור היישוב לרשת מסילות הברזל של רוסיה. בשנת 1901 הוקם בית הכנסת בעלי המלאכה (המבנה נשרף במהלך מלחמת העולם השנייה).

מהפכת 1905 ומלחמת העולם הראשונה

בשנת 1906 היה פוגרום ברוסטוב, מהקשים ברוסיה. עשרות יהודים נרצחו ורכוש יהודי רב נבזז הם היו מהמהפכה הראשונה ברוסיה, מהפכת 1905. בין השנים 1910-1906הקהילה היהודית השתקמה התפתחו בקצב מואץ מוסדות הקהילה: בתי הכנסת, תלמודי התורה, בתי הספר וארגוני צדקה וחסד. בשנת 1913, יהודי רוסטוב התוודעו לחסידות חב"ד. יהודים רבים שלחו את ילדיהם (ביוזמת הארגון היהודי מרוסטוב "אורתודוקס") לישיבת תומכי תמימים. עבור ילדי רוסטוב שלא ידעו יידיש, הוקמה מסגרת מיוחדת ללימודי קודש בשפה הרוסית, שנקראה "חדר רוסטוב". במסגרת זו שובצו מאוחר יותר ילדים גם מערים אחרות. בשנת 1916 הרבי מליובאוויטש החמישי, אדמו"ר הרש"ב, (שלום דובער שניאורסון) קובע את מגוריו בעיר רוסטוב. במהלך מלחמת העולם הראשונה בין השנים 1918-1916, פליטים יהודיים רבים מגיעים לעיר מאזורי המלחמה בפולין וברוסיה, ביניהם רבנים וראשי ישיבות. ישיבת נובהרדוק עוברת זמנית לרוסטוב. בין השנים 1917–1918 הרב שלום דובער שניאורסון שולח את בחירי תלמידיו ללמד תורה ודעת ולחלק סידור תפילה שנקראו "תהילת ה' ", שהוא הדפיס ברוסטוב בקרב הקהילות היהודיות בגרוזיה ובבוכרה. פעולה זו הביאה למהפך רוחני חשוב באותן קהילות ולהתבססות חצר חב"ד ברוסטוב כמרכז החסידות. בין השנים 1919–1920, בזמן מלחמת האזרחים ברוסיה, העיר רוסטוב עברה מיד ליד ויהודי רוסטוב עוברים ימים קשים. הרג ואבדן רכוש בקרב רבים מבני הקהילה.

שנות העשרים של המאה העשרים

בשנת 1920 מספר לאחר סיום מלחמת האזרחים באזור והחלת השלטון הבולשביקי ברוסיה, נסתלק כמעט בפתאומיות, הרבי מליובאוויטש, הרב שלום דובער שניאורסון והוא במיטב שנותיו. זו הייתה המכה אנושה לקהילה היהודית ברוסטוב, אך בנו יחידו אדמו"ר הריי"צ (יוסף יצחק שניאורסון י"ב בתמוז ה'תר"ם, 21 ביוני 1880 – י' בשבט ה'תש"י, 28 בינואר 1950) נתבקש למלא את מקום אביו והקהילה החלה שוב לפרוח. בין השנים 1920–1921, ישיבת חב"ד שגלתה מהעיירה ליובאוויטש (ושהתה זמנית בקרמנצ'וג, אוקראינה) עברה לעיר רוסטוב. תוך פרק זמן קצר הגיעו לעיר כמאה צעירים ששקדו על לימוד התורה ועל העבודה ה'. עבור יהודי רוסטוב זו הייתה תופעה שלא ראו מימיהם. ב-1921, התקיים משפט ראווה בתואנות קש שונות, שערכה ה"יבסקציה" בתיאום עם השלטון הקומוניסטי, הביא לסגירת הישיבה. בין השנים 1921–1924, מרכז חב"ד ברוסטוב הפך להמרכז בה"א הידיעה להפצת יהדות בתפוצות ישראל בכל רחבי ברית המועצות. מרוסטוב נשלחו שלוחים לקהילות ישראל כדי לעוררם ולעודדם, לחזק את בתי הכנסת, החדרים, המקוואות וגם מועברים סכומי כסף גדולים למטרת השתתפות בהוצאות של כל קהילה. בשלב זה שירותי הביטחון הסובייטים הצֶ'קַה הסתפקו בעיקר באיסוף מידע על פעילותו הענפה של הרב יוסף יצחק שניאורסון. ב-1924, הישיבה שנסגרה בשנת 1921 חזרה לפעול ברוסטוב בבית הכנסת המרכזי הכוראלי ברוסטוב על הדון או בשמו בלשון יידיש "כאראלנע סינאגוגא", בקומה השנייה באולם ששימש כבית הכנסת לחסידי חב"ד. באותה שנה המשטרה החשאית איימה על הרב שתאסור אותו בגין פעילותו; הוא נדרש לעזוב את רוסטוב ולעבור לפטרבורג. (בדרך הספיק להיות הרב הראשי של מוסקבה, למשך כחודש ימים. לאחר שנתפס מעשיו עונה, נשפט והוגלה לעיר קוסטרומה). במקביל הישיבה עזבה את רוסטוב ונדדה בין ערים שונות. עד 1927 נושאי משרות קודש יהודיים, בעיר, שוחטים ומלמדים נרדפו על ידי השלטונות והחל גל מעצרים של פעילים ציוניים. בשנת 1928 הרב נאלץ לעזוב את רוסיה ללטביה אך הוא המשיך לשמור על קשר הדוק מצידו השני של הגבול, וגייס את דעת הקהל העולמית וארגוני חסד יהודיים, לבוא לעזרת יהודי רוסיה.

סטלין, השואה והק.ג.ב.

עם התבססות שלטונו של סטלין בין השנים 1928–1930, אימה משתררת בקהילת יהודי רוסטוב, כמו בכל המדינה. בתי כנסת נסגרו בזה אחר זה. הרבנים ירדו למחתרת ויהודים רבים הוגלו לסיביר למחוז בירוביז'אן. בין השנים 1933–1938, התקיימו מעצרים של רבני הקהילה וחסידי חב"ד בעיר. רבים מבני הקהילה לא שבו יותר. בשנת 1939 מספר היהודים בעיר הגיע ל-27,039 נפש. בשנת 1940 כתוצאה מרדיפת השלטונות בשנות השלושים, נתרו ברוסטוב רק שני בתי כנסת פתוחים, מתוך ארבעה עשר שפעלו לפניכן.^[2] הקהילה היהודית המשיכה לצמוח ובשנת 1939 מספר היהודים בעיר הגיע ל-27,039 נפש. במהלך השואה, הנאצים רצחו 13,000 מיהודי העיר בזמייבסקיה בלקה וב-11 באוגוסט 1942. מספר ימים לאחר מכן, הם רצחו עוד 2,000–5,000 יהודים שנורו למוות בבית הקברות היהודי הישן. בשנת 1942 בהפצצה גרמנית נהרס עד היסוד אחד משני בתי הכנסת. ב-1943 לפחות שמונה עשר אלף מיהודי רוסטוב הובלו ל"נקיק הנחשים" ^[3] (זמיובסקאיה באלקה); חלקם הומתו בתאי גזים שבמשאיות, האחרים כרו לעצמם בורות ענק ונורו על ידי הגרמנים הנאצים. שאר היהודים ברחו מבעוד מועד לאסיה התיכונה. בשנת 1944 באישור רשויות המדינה שופץ בית הכנסת. בין השנים 1948–1953, סטלין פתח במצוד אחרי כל אנשי הרוח והתרבות היהודיים ברוסיה, וכך גם ברוסטוב; עורכי דין ורופאים מהוללים נשלחו לסיביר, למחוז היהודי האוטונומי בבירוביג'ן^[4] או שנעלמו. יהודים פחדו להיכנס לבית הכנסת מפחד שיתפסו. בשנת 1953בשעה שרכבות המשא המתינו בתחנת הרכבת ברוסטוב להובלת היהודים, סטלין נפטר בפתאומית וגזירות הגירוש בוטלו. בין השנים 1967-1954 השלטונות הקלו בגישתם ליהודי העיר וברוסיה בכלל, מאידך החלה התבוללות ונישואי תערוכת של היהודי בקרב הגויים. הסיבה העיקרית להתבוללות הפחד מרדיפות בעתיד במיוחד אחרי השואה ובנוסף קבלת כביכול "חסות" מהשלטונות. יהודים רבים שינוי את שמותיהם ושמות המשפחה לשמות רוסיים כדי שלא לבלוט. בשנת 1960, הלך לעולמו הרב ש.מ. ארונוביץ' ע"ה. המנהיג הרוחני של הקהילה הדתית החליף אותו הרב מרדכי ליפשיץ ע"ה. בשנים 1960–1962, נאסרה אפיית מצות או קבלתן מחוץ לארץ. נאסרה השחיטה (שהייתה מתבצעת בצריף קטן בחצר בית הכנסת). ב-1967, מלחמת ששת הימים זקפה באחת את קומתם השחוחה של יהודי רוסיה, אך זו רק החמירה את יחסה לישראל וליהודים. בין השנים 1970–1987 הק.ג.ב. בצע מעצרים ומעקבים אחרי שומרי המסורת בקהילה או חובבי ציון מאידך מתגברות הבקשות לעליה לארץ.

סוף המאה העשרים וראשית המאה העשרים ואחת

בין השנים 1988–1990, הוכרז על חופש דת כמעט מלא ברוסיה. בקהילה מתחילה פעילות קבועה של שיעורי תורה ועברית, וכן תפלות במניינים מלאים. יו"ר הקהילה בשלב זה הוא מר יוסף בקשן. ב-1991, הרב חיים בער סטמבלר שימש כרב בית הכנסת, נבנה מקווה חדש במרתף בית הכנסת ונפח "בית הספר של יום ראשון" ללימודי יהדות. ב-1994 מגיעים לעיר נציגי הסוכנות היהודית והג'וינט. בין השנים 1998–1999, בחסות הג'וינט מוקם ברוסטוב מרכז עזרה לנזקקים "חסד שלום בער" על שמו של הרבי יו"לויוצא לאור לראשונה העיתון "שמע" על ידי בית חב"ד והקהילה. ב-1999, לאחר 75 שנה, נפתחת מחדש ישיבת תומכי תמימים בביתו של הרבי. ב-2003 לאור גל השמצות מגורש מהעיר הרב קפלון והרב חיים פרידמן מלא את המקומו. במהלך התקופה הסובייטית פחתה האוכלוסייה היהודית בהתמדה בין שנות ה-50 של המאה ל-1990, ועד שנת 2002 נותרו ברוסטוב-על-דון פחות מ-5,000 יהודים.^[5] ב-2003, על רקע השמצה חסרת תקדים בעיתונות המקומית על ידי גורם עוין לקהילה היהודית, הרב קפלון מגורש מהעיר והרב חיים פרידמן ממלא את מקומו.^[2] בשנת 2008 הרב חיים דנצינגר ורעייתו קאילה, עברו מביתם בקליפורניה והקימו בית חדש וקבוע ברוסטוב. במטרה לשרת את הצרכים החומריים והרוחניים של 15,000 היהודים החיים ברוסטוב וסביבתה.^[6] נכון לשנת 2023 הרב חיים דנצינגר הוא הרב של קהילת יהודי רוסטוב על הדון.^[7]

בתאריך 25 ביוני 2023 כוח קבוצת וגנר בפיקודו של יבגני פריגוז'ין, שלחם באוקראינה מטעם רוסיה במלחמת אוקראינה–רוסיה, מרד ברוסיה כתוצאה מסכסוך עם הקרמלין. הכוח פנה לאחור והחל לתקוף את הכוחות רוסיים. בדרכו צפונה במטרה לכבוש את מוסקבה, הכוח כבש את העיר רוסטוב ואת בסיסי הצבא שבה. כיבוש העיר גרם לבהלה ופחד בקרב יהודי העיר וכלל האוכלוסייה, כתוצאה מכך תוך פרק זמן קצר התרוקנו מוצרי המזון מהחנויות.^[8]

האוכלוסייה היהודית בעיר

התפלגות האוכלוסייה היהודית ברוסטוב בין השנים 2008-1811^[9]
1796	1811	1836	1846	1853	1880	1897	1939	1959	1970	1979	1989	2002	^[6] 2008	2010
6	משפחות 20	73	289	500	5,000	11,838	27,039	16,341	14,397	12,165	8,272	5,000>	15,000	12,000

בתי כנסת

עד שנת 1940 פעלו בעיר 14 בתי כנסת^[2] בתום מלחמת העולם השנייה נותרו רק 2 בתי כנסת פעילים ונכון לשנת 2023 נותר בית כנסת אחד פעיל בלבד.

בית הכנסת הכוראלי

ערך מורחב – בית הכנסת הכוראלי הראשי (רוסטוב על הדון)

בית הכנסת הכוראלי, היה, בית הכנסת הראשי של הקהילה היהודית ברוסטוב. בניין בית הכנסת ממוקם ברחוב באומן 70. הוא נפתח לציבור המתפללים בשנת 1868. נכון ל-2023 הבניין משמש כבית חולים ממלכתי למחלות עור ומין, לאחר שבמהפכת אוקטובר הבניין הולאם ולאחר מכן נבנה מחדש. לבניין בית הכנסת יש מעמד של אתר מורשת תרבותית בעלת משמעות מחוזית.^[10]^[11]

בית הכנסת החייל

ערך מורחב – בית הכנסת החייל (רוסטוב על הדון)

בית הכנסת החייל או בית הכנסת הקנטוניסטי, על שם הילדים היהודים הקנטוניסטים שאולצו להתגייס לצבא בתקופת הצאר ניקולאי הראשון. (הם כונו חיילי ניקולאי ; ברוסית: Николаевские солдаты),^[12] הוא בית הכנסת היחיד שפעיל ברוסטוב, נכון ל-2023. הבניין נבנה בשנת 1872 על ידי חיילים, גמלאים יהודים קנטוניסטים, ששרתו בצבא הצאר. בשנת 1905 בית הכנסת נשרף בפוגרום 1905, בשנים 1913–1914 בית הכנסת שופץ ושוחזר.^[12] ב-1935, בית הכנסת נסגר לתפילה. לאחר מלחמת העולם השנייה הבניין הועבר לידי הקהילה היהודית המקומית. לאחר התפרקות ברית המועצות, בשנת 2005 נערך שיפוץ גדול של בית הכנסת כשבמסגרתו שוחזר תבליט מגן דוד שהוסר ב-1940. עבודות השיפוץ נערכו לאורך כל שנת 2005 והמבנה נחנך מחדש ב-26 בדצמבר אותה שנה. לאדריכלות המבנה ישנם אלמנטים של אר נובו וסגנונות מזרחיים. החזית מעוטרת ברוזטות מטיח. נכון לשנת 2023 לבית כנסת החייל יש מעמד של אתר מורשת תרבותית בעל משמעות אזורית.

בית הכנסת בעלי המלאכה

ערך מורחב – בית הכנסת בעלי המלאכה

בית הכנסת נבנה בשנת 1901 על ידי קבלן הבנייה אברם מויסייביץ' גרונימוס. המבנה היה בן שתי קומות בסגנון גותי ובעל שטח של 323 מטרים רבועים. בשנת 1904 תרם גרונימוס את המבנה לחברה היהודית לבעלי מלאכה. בשנת 1942 נשרף הבניין במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי הנאצים. בתום המלחמה נשאר רק קיר אחד מהמבנה ועל כן הוא לא נבנה מחדש.

בית הקברות היהודי

בשנת 1820, הוקם בית קברות היהודי הראשון בעיר על הגדה השמאלית של הנהר טמרניק (הוא יובל של נהר הדון. באזור רוסטוב הנהר זורם מצפון לדרום עד שהוא מתחבר לנהר הדון). ב-1871 נסגר בית הקברות למטרות בנייה במקום.^[9] בשנת 1938, השלטון הקומוניסטי הודיע על כוונתו לסגור את בית העלמין היהודי הישן, להרסו ולבנות בשטחו בתים. על אף הסכנה העצומה הכרוכה בכל קשר שהוא למשפחת שנאורסון, מנין חסידים נועזים העביר באישון לילה את גופתו של הרב שלום דובער שניאורסון לבית העלמין החדש. בית הקברות החדש פעל בין השנים 1922–1971. באוגוסט 1942, ימים ספורים לאחר טבח של 13,000 מיהודי העיר על ידי הנאצים, הם רצחו ביריות, עוד כ-5,000 יהודים מהעיר ומסביבתה, בבית העלמין היהודי החדש. בשנת 1997 חודשה הקבורה בבית העלמין היהודי "החדש" (השלישי במספר).^[9]

עיתונים וכתבי עת יהודיים

פרסומים, עיתונים וכתבי עת יהודיים חדשו את הופעתם. בשנים 1995–1996 הוציאה הקהילה את RASEA, בתמיכת הסוכנות היהודית, את כתב העת Rostovskaia evreiskaia (חמישה גליונות בשנה), בנוסף ב-1995 החל לצא עלון המידע "רגע" (שלושה גליונות בשנה). בדצמבר 1996 החל לצאת העיתון "יחד" (6–7 גליונות בשנה), ובשנת 1998 החלה הקהילה הדתית היהודית ברוסטוב להוציא את העיתון החודשי "שמע".^[9]

יהודים בולטים מרוסטוב-על-דון

יורי בשמט, מנצח, כנר וכנר רוסי.
אלכסנדר פצ'רסקי מפקד המרד במחנה סוביבור (מחנה ההשמדה סוביבור). היה בן העיר ואף חזר להתגורר בה לאחר המלחמה עד ליום מותו.
יעקב פרנקל, פיזיקאי סובייטי הנודע בעבודותיו בתחום הפיזיקה של החומר המעובה.
מיכאיל גנסין, מלחין ומורה יהודי רוסי.
צאזר קוניקוב, קצין בחיל הרגלים הימי הסובייטי.
ראיסה מריטיין, משוררת ופילוסוף רוסית-יהודיה שהמירה את דתו לקתולית.
ליאוניד שמקוביץ', רב-אמן שחמט וכותב שחמט.
סבינה שפילריין, רופאה רוסייה ואחת הפסיכואנליטיקאיות הראשונות.
סביאלי טרטקובר, שחמטאית פולנית וצרפתייה.
ורה ויצמן, רופאה, פעילה ציונית ואשתו הראשונה של חיים ויצמן.

ראו גם

לקריאה נוספת

Oleg V. Budnitskii, “The Jews in Rostov-on-Don in 1918–1919,” in Jews and Jewish Topics in the Soviet Union and Eastern Europe 19 (1992): 16–29;
Evgenii Movshovich, “Evrei Rostova-na-Donu,” Shma-Slushai: Gazeta Rostovskoi religioznoi obschiny 12 (30 September 1999): 1, 4; 13 (30 October 1999): 3;
Evgenii Malakhovskii and Evgenii Movshovich, “Iudeiskie molitvennye doma i sinagogi Rostova-na-Donu,” Donskoi vremennik: God 1999-i (1998): 102–104;
Evgenii Movshovich, “Evrei na Donu,” Iakhad: Gazeta Evreiskogo agenstva Iuga-Rossii 11 (September 1998): 4; 13 (November 1998): 4; 15 (February 1999): 4; 17 (April 1999): 4; 18 (May 1999): 4; 19 (June 1999): 4; 20 (August 1999): 4;
Evgenii Movshovich, “Khasidy na Donu,” Donskoi vremennik: God 2000-i (1999): 122–125.