קודו סאוואקי
קודו סאוואקי (ביפנית: 沢木興道; 16 ביוני 1880- 21 בדצמבר 1965) נחשב לאחד מחשובי מורי הזן היפני במאה העשרים. ידוע כמי שהחזיר את הדגש של מסורת הסוטו אל תרגול זאזן שיסודו שיקנטזה-ישיבה.
 | |
| לידה |
16 ביוני 1880 צו, יפן  |
|---|---|
| פטירה |
21 בדצמבר 1965 (בגיל 85) במקדש אנטאיז'י בקיוטו, יפן |
| מדינה |
האימפריה היפנית, יפן |
| לאום | יפני |
| שם לידה | טאדה סאיקיצ'י |
| שם דהרמה | קודו |
| כינוי | קודו חסר-הבית |
| זרם | זן (מהאיאנה) |
| מסורת | זן סוטו |
| תואר | רושי |
| תקופת הפעילות |
? – 21 בדצמבר 1965 |
| הבא | קושו אוצ'יאמה |
| תלמידים | גודו נישיג'ימה, טאיסן דשימארו, טוקוגן סאקאי |
  | |
קורות חייו
עריכהילדות ונעורים (1880–1896)
עריכהקודו סאוואקי נולד בעיר איסה שבמחוז מיה ביפן בשם טאדה סאיקיצ'י למשפחה משגשגת בת שבע נפשות. כשהיה בן חמש מתה עליו אימו, ושלוש שנים מאוחר יותר כשהיה בן שמונה מת גם אביו. לאחר מות הוריו אומץ על ידי דודו שמת גם הוא בטרם חלף זמן רב. לבסוף אומץ על ידי חבר של דודו בשם סאוואקי בונצ'יקי, שהיה מהמר מקצועי, חובב טבק ומין שהחליף בחייו אחת-עשרה נשים ובאותו זמן היה נשוי לפרוצה. קודו סאוואקי אולץ לעבוד כתצפיתן עבור מהמרים וכמנקה בבתי-בושת. כשהיה בן שלוש-עשרה היה עד למותו של זקן בבית-בושת. המוות הזה לא נתן לו מנוח והוא החל לשאול את עצמו באיזה אופן עליו לחיות. הוא התוודע למשפחת מוריטה שושיצ'י שהכירה לו את הבודהיזם. הוא החל מבקר בסתר במקדש סמוך של מסורת הג'ודו שינשו. ראש-המקדש ממליץ לו לפנות לדרך הזן ובשנת 1896, כשהיה בן שש-עשרה ברח מהבית למקדש איהייז'י.
שנים ראשונות כנזיר (1896–1900)
עריכהכשהגיע לאיהייז'י לא הצליח להתקבל כנזיר מן המניין. בכל זאת הצליח להתקבל לעבודה כמשרת במקדש, שאיפשרה לו גם ללמוד ולתרגל זאזן. שנה לאחר מכן ב-1897 הוסמך לנזיר, וקיבל את השם קודו, על ידי מורו הראשון, סאוואדה קוהו, שהיה ראש-המקדש דאיז'יז'י שבאי קיושו. קודו סאוואקי נשאר איתו שנתיים. בשנת 1899 הוא פוגש את פואקה ריואון אושו, מורו הבא. פואקה מלמד אותו לראשונה את החשיבות של שיקנטזה ושל הקסה, גלימות הנזיר. שני המושגים האלה יהפכו ברבות הימים להיות היסוד לזאזן שלימד קודו סאוואקי. לימודיו מופסקים כשהוא מגויס לצבא בשנת 1900.
שירות צבאי (1900–1905)
עריכהסאוואקי גויס לצבא בשנת 1900. עם פרוץ מלחמת רוסיה–יפן בשנת 1904 הוא נשלח כחייל חי"ר לחזית. באותה תקופה יפן הייתה תחת השפעה לאומנית חזקה ונראה שקודו סאוואקי הצעיר לא חמק מהשפעה זו. הוא נלחם במלחמה ואף נפצע בה ונחשב למת, הוא הושלך לקבר אחים ונמצא רק כעבור מספר ימים. הוא נשלח חזרה ליפן לשם החלמה. בשנת 1905 נשלח חזרה לחזית בסין ושם לחם עד תום המלחמה.
1905–1945
עריכהמשהשתחרר מן הצבא חזר קודו סאוואקי לתרגל זאזן. בשנת 1908 החל ללמוד פילוסופיה בבית-הספר של הוריוז'י בנארה. לאחר ארבע שנים הוא מתמנה לעוזר בדוג'ו של מקדש יוסנז'י והופך לתלמידו של אוקה סוטאן במקדש דאיז'יז'י עד למותו של אוקה סוטאן ,תשע שנים מאוחר יותר. בתקופה זו הקדיש עצמו קודו סאוואקי לתרגול זאזן ולהתעמקות בשובוגנזו. לאחר מותו של אוקה סוטאן ממונה קודו סאוואקי לקורא (קושי) בדאיז'יז'י. בשנת 1922 הוא עוזב לבסוף את דאיז'יז'י ומתחיל לנדוד ברחבי יפן וללמד ולהנחות מפגשי סששין. בשנת 1935 הוא התמנה לפרופסור באוניברסיטת קומאזאווה ולמורה של מקדש סוג'יז'י בו הוא פגש את קושו אוצ'יאמה ושויו נריטה, שעתידים להיות שניים מיורשי הדהרמה שלו כמו גם את טאיסן דשימארו. בשנת 1940 הוא מקים את מרכז הזן במקדש דאיצ'ו-ז'י ומקיים שם מפגשי סששין כל זמן מלחמת העולם השנייה.
לאחר המלחמה (1945–1963)
עריכהעם תום המלחמה קודו סאוואקי לא התיישב במקום אחד. הוא התחיל לנדוד ברחבי יפן וללמד זאזן. בתקופה זו קיבל את הכינוי קודו חסר-הבית. בשנת 1949 הוא ותלמידו קושו אוצ'יאמה עברו למקדש אנטאיז'י, שננטש במהלך המלחמה, והפכו אותו למקום של תרגול זאזן חף מטקסים וקודו סאוואקי נעשה ראש המקדש החמישי. הוא המשיך ללמד נזירים וחילוניים כאחד. הוא לימד בבתי-כלא ובאוניברסיטאות כאחד.
שנותיו האחרונות (1963–1965)
עריכהבשנת 1963 חלה מאוד ופרש לאנטאיז'י. ממיטת חוליו השקיף דרך החלון על ההר טָאקָאגָמִינֶה. מסופר ששלושה ימים קודם למותו אמר לנזירה: "ראי! כמה יפה הטבע. אני מבין את בעיות האנשים. כל חיי לא פגשתי אדם אחד שיכולתי להתמסר לו או להעריץ אותו. אבל ההר הזה טאקאגמינה מסתכל עליי תמיד ממעל וקורא לי 'קודו, קודו'". קודו סאוואקי הלך לעולמו ב-21 בדצמבר 1965 בשעה 13:50.
הוראתו של קודו סאוואקי
עריכהבעיני רבים קודו סאוואקי הוא מחייה מסורת הסוטו בעת החדשה. הוא גילה מחדש את דוגן זנז'י ואת הוראת השיקנטזה (פשוט לשבת) לציבור היפני וגם לעולם המערבי באמצעות יורשיו. קודו סאוואקי דיבר אל האנשים בשפה בוטה ופשוטה וניסה להראות להם כיצד הם יכולים להשתחרר באמצעות תרגול זאזן. הזאזן של קודו סאוואקי אינו מחפש דבר ואינו שואף לדבר, לא שיפור עצמי וגם לא התעוררות או הגעה למצב של נירוואנה או בודהה. קודו סאוואקי הדגיש את חשיבות התרגול היום-יומי וגינה בחריפות את הנטייה של מתרגלי זן רבים לנסות ולהשיג מצבי תודעה מיוחדים כמו קנשו וסטורי(אנ'). קודו סאוואקי כתב מאמרים שונים שפנו לקהל הרחב אבל לא הותיר אחריו משנה כתובה סדורה. יורשו ותלמידו, קושו אוצ'יאמה, הוציא לאחר פטירתו של קודו סאוואקי ספרון בשם הוראותיו של קודו חסר-הבית, שבו הוא מביא מדבריו של קודו סאוואקי אותם אסף במשך השנים בליווי של פירושים והרחבות משל עצמו. בשנים האחרונות הושמעה ביקורת על קודו סאוואקי בשל התבטאויות שלו בזמן מלחמת העולם השנייה, שניתן להסיק מהן תמיכה ועידוד של המאמץ המלחמתי היפני.
