קווין א. לינץ'
קווין אנדרו לינץ' (Kevin Andrew Lynch; 7 בינואר 1918 - 25 באפריל 1984) היה מתכנן עירוני וסופר אמריקאי. הוא נודע בשל עבודתו בנושא צורת התפיסה של סביבות עירוניות והוא מראשוני החוקרים של נושא המיפוי המנטלי. אחדים מהספרים שכתב הפכו לרבי השפעה ובהם - דימוי העיר (1960), יצירה מקורית על צורת התפיסה של סביבות עירוניות, ו - מהי שעת המקום הזה? (1972), המציג תאוריה הבוחנת כיצד הסביבה הפיזית לוכדת את תפיסת המשתמש בה ומשרטטת מחדש תהליכים מוחשיים.
 | |
| לידה |
7 בינואר 1918 שיקגו, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
25 באפריל 1984 (בגיל 66) מרתה'ס ויניארד, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
|
| מעסיק |
המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס |
  | |
הוא היה תלמידו של האדריכל פרנק לויד רייט, בטרם החל ללמוד ולהתעמק בתחום תכנון הערים. את הקריירה האקדמית שלו עשה כפרופסור במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, (MIT) שם לימד לימודים אורבניים ותכנון בין השנים 1948 עד 1978. במקביל לפעילותו האקדמית הוא עסק בתכנון אתרים ועיצוב עירוני והקים את משרד התכנון קאר/ לינץ', שנודע לימים בשם קאר, לינץ' וסנדל.
ביוגרפיה
עריכהראשית חייו והשכלה
עריכהלינץ' נולד כצעיר הבנים במשפחה אירית-אמריקאית ב־7 בינואר 1918.[1] הוא גדל בשכונת שדרות הייזל בצפון שיקגו . עם תום לימודיו בבית הספר פרנסיס פרקר בשנת 1935, נרשם לינץ' ללימודים באוניברסיטת ייל מתוך כוונה ללמוד אדריכלות אך מצא את שיטת ההוראה שם שמרנית מדי. הוא עזב את הלימודים ותחת זאת החל ללמוד תחת הנחייתו של פרנק לויד רייט בטאליסין בספרינג גרין, ויסקונסין. לימים הצהיר לינץ' כי לרייט הייתה השפעה רבה עליו, עם זאת הוא לא הסכים עם הפילוסופיה החברתית האינדיבידואליסטית שלו. הוא עזב את רייט לאחר שנה וחצי ונרשם למכון הפוליטכני של רנסלייר בטרוי, ניו יורק, על מנת ללמוד הנדסה, בשנת 1939, אך לא השלים את הלימודים והחל לעבוד אצל האדריכל פול שווייקר בשיקגו. בשנת 1941 התחתן לינץ' עם אן בורדרס, בוגרת בית ספר פרקר .[2]
שלושה שבועות לאחר חתונתו גויס לינץ' לחיל ההנדסה האמריקאי ושירת בפיליפינים וביפן עד 1944. לאחר המלחמה סיים את לימודי התואר הראשון במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) וקיבל תואר ראשון בתכנון ערים בשנת 1947.[3]
קריירה אקדמית
עריכהלאחר סיום הלימודים החל לינץ' לעבוד בגרינסבורו, צפון קרוליינה כמתכנן עירוני, אך במהרה גויס ללמד במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על ידי לויד רודווין. הוא החל להרצות שם שנה לאחר מכן, והפך לפרופסור עוזר בשנת 1949, פרופסור חבר בשנת 1955, ופרופסור מן המניין בשנת 1963.[3]
בשנת 1954, לאחר שקיבל מענק מקרן פורד ללמוד צורות עירוניות באיטליה, קיבלו לינץ' ועמיתו להוראה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ג'ורג' קפס מענק מטעם קרן רוקפלר לחקר התפיסות של הסביבה העירונית והצורה האורבנית.[n 1] בשנת 1958 לינץ' כתב מאמר בנושא 'התאוריה של הצורה האורבנית' עם לויד רודווין בו מתוארת העיר באמצעות שתי מערכות משלימות - זרימה ומרחבים מותאמים - המתורגמים דרך קבוצה של קטגוריות תיאוריות של הצורה העירונית.[4] מחקרם של לינץ' וקפס התפרסם בשנת 1960 בספר "דימוי העיר" פרי עטו של לינץ'.[5] בשנת 1970 קיבל לינץ' מימון מאונסקו לחקר השימוש בערים על ידי צעירים באזורים עירוניים בסלטה, מלבורן, טולוקה וקרקוב, פרויקט שסיכם בספרו להתבגר בעיר (1977).[6]
לינץ' סיפק תרומות מקוריות ורבות השפעה לתחום תכנון ערים באמצעות מחקר אמפירי על האופן בו אנשים תופסים את הנוף האורבני ומנווטים בו.[7] ספריו בוחנים את נוכחות הזמן וההיסטוריה בסביבה העירונית, כיצד משפיעה הסביבה העירונית על ילדים וכיצד ניתן לרתום את התפיסה האנושית של צורתן הפיזית של ערים ואזורים כבסיס מושגי לעיצוב עירוני טוב.
במקביל לעבודתו האקדמית, לינץ' עסק בתכנון ועיצוב עירוני בשיתוף עם סטיבן קאר, איתו הקים את משרדת התכנון קאר / לינץ' בקיימברידג', מסצ'וסטס.
שלהי חייו
עריכהלינץ' הפך לפרופסור אמריטוס בשנת 1978, אך המשיך לכתוב ולעסוק בתכנון אדריכלי.[7] הוא מת מהתקף לב בבית הקיץ שלו בגיי הד במרתה'ס ויניארד ב־25 באפריל 1984.
דימוי העיר
עריכההיצירה המפורסמת ביותר של לינץ', "דימוי העיר" (1960), היא תוצאה של מחקר שנמשך חמש שנים על אופן התפיסה של האדם את המידע שהוא קולט על העיר. הוא חקר זאת על שלוש ערים אמריקאיות (בוסטון, ג'רזי סיטי ולוס אנג'לס) והגיע למסקנה כי המשתמשים הבינו את סביבתם בשילוב דרכים סובייקטיביות ואובייקטיביות, ויצרו מפות מנטליות המבוססות על חמישה מרכיבים:
- שבילים, רחובות, מדרכות, ומסלולים אחרים שבהם אנשים נוסעים ונעים;
- גבולות וקצוות, קירות, מבנים וקווי חוף הנתפסים כגבולות;
- מחוזות, חלקים גדולים יחסית של העיר המובחנים על ידי זהות או אפיון כלשהו;
- צמתים, מוקדים, או אתרים;
- ציוני דרך, אובייקטים הניתנים לזיהוי בקלות המשמשים כנקודות התייחסות חיצוניות.
באותו ספר, לינץ' גם טבע את המונחים "כישורי יצירת הדימוי" (imageability) - מדד לאפיון הקלות בה למידת אובייקט פיזי, מילה או סביבה מעוררת את יצירתה של מפה מנטלית אצל האדם, ו- "התמצאות במרחב" (wayfinding) - האופן בו בני אדם מכוונים עצמם במרחב הפיזי ומנווטים בו. לספר דימוי העיר הייתה השפעה חשובה ומתמשכת בתחומי התכנון העירוני והפסיכולוגיה הסביבתית .
חיים אישיים
עריכהאן בורדרס לינץ' וקווין לינץ' נישאו בשנת 1941 ונולדו להם ארבעה ילדים.[2] הם התגוררו במשך תקופה ארוכה במרתה'ס ויניארד, שם המשיכה אן לבלות את חופשות הקיץ שלה עד מותה בשנת 2011.
קישורים חיצוניים
עריכה- "קווין אנדרו לינץ', 1918-1984, ניירות, 1934-1988." בארכיון המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ובאוספים מיוחדים.
- הצורה התפיסתית של צורות העיר מחקר מאת קווין לינץ' וג'ורג'י קפס במימון קרן רוקפלר, 1954-1959
קווין א. לינץ', ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים
עריכה- ^ Andrade, Leonardo M.V. (2005). "Lynch, Kevin". In Caves, Roger W. (ed.). Encyclopedia of the City. Routledge. pp. 297–298. ISBN 9780415252256. נבדק ב-18 במאי 2015.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Anne B. Lynch Loved Her Summers in Aquinnah". Vineyard Gazette. 17 במרץ 2011. נבדק ב-20 במאי 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Preliminary Inventory to the Papers of Kevin Lynch". MIT Libraries. אורכב מ-המקור ב-21 באוגוסט 2008. נבדק ב-17 במאי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Caves, R. W. (2004). Encyclopedia of the City. Routledge. p. 440. ISBN 9780415252256.
- ^ Laurence, Peter (2006). "The Death and Life of Urban Design: Jane Jacobs, the Rockefeller Foundation, and the New Research in Urbanism, 1955-1965". Journal of Urban Design. 11 (2): 145–172. doi:10.1080/13574800600644001.
- ^ Chawla, Louise (1997). "Growing up in cities: a report on research under way". Environment & Urbanization. 9 (2): 247–252. doi:10.1177/095624789700900212free
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: postscript (link) - ^ 1 2 Severo, Richard (3 במאי 1984). "Kevin A. Lynch, Pioneer Urban Theorist". New York Times. נבדק ב-20 במאי 2015.
{{cite news}}: (עזרה)
- ^ The Rockefeller Foundation grant was the first in a series of awards made during the 1950s and early 1960s to researchers studying urban design. Other recipients included Jane Jacobs, Ian McHarg and Edmund Bacon.