קומדיית מצבים
קומדיית מצבים (או סִיטְקוֹם, מאנגלית: Sitcom – קיצור של Situation Comedy) היא סוגה באמנויות הבמה שהתחילה את דרכה בשידורי רדיו, והתפתחה בהמשך כסוגה של סדרות טלוויזיה, על פי רוב[דרושה הבהרה] בז'אנר הקומי.
מאפייני הז'אנר
עריכהקומדיית מצבים מתאפיינת במספר דמויות קבועות הנקלעות מדי פרק למצבים קומיים ולעיתים אף אבסורדיים. לא תמיד ישנו קשר עלילתי בין פרק אחד של קומדיית מצבים למשנהו, ולעיתים יש אף סתירות ברורות בין הפרקים. פרק בסדרה נמשך בדרך כלל בין 20 ל-30 דקות (פרקים "מיוחדים" כמו פרקי התחלה/סיום של עונה יכולים להמשך יותר). במהלך הפרק מופיעים, בדרך-כלל, דיאלוגים הומוריסטיים, קצרים ובמקרים רבים עוקצניים. לעיתים באים לידי ביטוי עזרים קומיים או דמויות מזדמנות המשתלבים בסיטואציה הקומית או יוצרים אותה. מאפיין נוסף של קומדיות המצבים הוא שימוש בצחוק מוקלט שהוקלט בנפרד מהתוכנית ומוכנס לאחר שנאמרת בדיחה או רפליקה מצחיקה או לאחר סיטואציה מבדרת/אבסורדית ומעודד את הצופים לצחוק אף הם.
הפקה
עריכהרובן הגדול של קומדיות המצבים מצולמות באולפן, ברוב המקרים בשנים או שלושה אתרי צילום ("סטים") מרכזיים בלבד (שלעיתים משומרים כמוקד 'עליה לרגל' למעריצים – לאחר שהסדרה נגמרת, כמקור הכנסה משני). הסיבה לכך היא החסכון הכספי שנובע מצילום באולפן. גם צילומי "חוץ" (כגון סצנות המתרחשות ברחוב או תוך כדי נסיעה במכונית) מצולמים הרבה פעמים באולפן באמצעים טכניים מגוונים. טכניקה נוספת שמאפיינת קומדיות מצבים היא, שימוש בצילום במצלמות-רבות בו זמנית, אולם השימוש באמצעים מלאכותיים אלה פחת עם השנים[דרוש מקור].
הדמויות
עריכהדמויות בקומדיית מצבים הן לרוב שטוחות יחסית וניתנות לאפיון על ידי מספר מצומצם של תכונות אופי, לעיתים סטריאוטיפיות, המשמשות כבסיס לבדיחות הקשורות לאותה הדמות. קיימים מספר ארכיטיפים של דמויות החוזרים על עצמם בסדרות רבות. למשל:
- "השוטה הנאיבי" – שלרוב מבין דברים כפשוטם ומצטייר כטיפש חביב (דוגמאות: ג'ואי מ"חברים", וודי מ"חופשי על הבר", לוק דאנפי מ"משפחה מודרנית" קלי באנדי מ"נישואים פלוס", עודד פז מ"הפיג'מות", ששי מ"שמש", רוז מ"בנות הזהב" והומר מ"משפחת סימפסון").
- "ההפוגה הקומית" – דמות שמאופיינת בהתנהגות אקסצנטרית ומגוחכת שמאפשרת שימוש בהומור אבסורדי (דוגמאות: קריימר מ"סיינפלד", פיבי מ"חברים", ג'יי די מ"סקראבס", בארני מ"איך פגשתי את אמא", שלדון קופר מ"המפץ הגדול", חנה מ"קרובים קרובים", לידיה מ"כל יום מחדש", מיקי ברנשטיין מ״החיים זה לא הכל״ וגרי מ"הפיג'מות").
- ה"לוזר" – מפסידן שמאופיין על ידי כישלונותיו ורחמיו העצמיים (דוגמאות: צ'נדלר מ"חברים", ג'ורג' מ"סיינפלד", אל באנדי מ"נשואים פלוס", קליף מ"חופשי על הבר", אריק פורמן מ"מופע שנות ה-70", בריטה מקומיוניטי, טד מ"סקראבס", ג'רי מ"ריק ומורטי", ד"ר ברקוביץ מ"כל יום מחדש" וטד מ"איך פגשתי את אמא").
- ה"בדחן" – ליצן שנוהג לספר בדיחות (דבר שאינו נפוץ יחסית אצל שאר סוגי הדמויות) ולועג, לעיתים קרובות בסרקזם, לדמויות האחרות (דוגמאות: ג'רי מ"סיינפלד", צ’נדלר מ"חברים", שמש מ"שמש", מקס מ"מרוששות", קובי מהפיג'מות זאק מ"הצלצול הגואל", סטיבן הייד מ"מופע שנות ה-70", בני קנובלר מ"החיים זה לא הכל", שלום אסייג מ"שנות ה-80").
- ה"חכמולוג" – שמפגין עליונות אינטלקטואלית על הדמויות האחרות (ולפעמים גם על הצופים), אך הופך בעיקר למושא לבדיחות בשל כך, ולרוב זוכה לתיוג של חנון (דוגמאות: אלנה מ"כל יום מחדש", באד באנדי מ"נשואים פלוס", רוס גלר מ"חברים", שלדון קופר מ"המפץ הגדול", פרייז'ר מ"חופשי על הבר", אתי מ"שמש", אלכס דאנפי מ"משפחה מודרנית, ריק סאנצ'ז מ"ריק ומורטי" ואילן מ"הפיג'מות").
- ה"מפונקת" – דמות אשר נוהגת להתפנק ולהתנהג בשטחיות, ובדרך כלל בת למשפחה עשירה בעברה. לעיתים מתנשאת על המצב הכלכלי של הדמיות האחרות (דוגמאות: רייצ'ל מ"חברים", ג'קי מ"מופע שנות ה-70", אליוט מ"סקראבס", פגי באנדי מ"נישואים פלוס", קרוליין מ"מרוששות", אורלי ברנשטיין מ"החיים זה לא הכל" ופני מהמפץ הגדול).
לעיתים ישנו שילוב בין הדמויות בשחקן אחד, או דמויות רקע נוספות שתפקידן להניע את העלילה.
מבנה העלילה
עריכהלרוב, קומדיות המצבים מתאפיינות ב"נקודת מוצא": מצב התחלתי קבוע כלשהו בו מתחיל כל פרק. בדרך כלל, בתחילתו של כל פרק מתרחש מאורע כלשהו שמאיים על אותה נקודת מוצא, ולקראת סוף הפרק יש חזרה לנקודת המוצא, כך שיהיה ניתן להתחיל מאותה נקודת מוצא בפרק הבא. המאורע יכול להיות כל דבר שבסופו של דבר מאיים על נקודת המוצא: בין אם מדובר בעזיבתה של דמות כלשהי את הסביבה בה מתרחשת העלילה, פשיטת רגל, שני אויבים מושבעים הופכים לחברים וכדומה. לעיתים החזרה אינה מדויקת (לדוגמה מישהו מכיר בת זוג חדשה או מתחיל עבודה חדשה) ולכך תהיה השפעה בפרקים הבאים או שהחזרה תהפוך למדויקת מחוץ לעלילה הנצפית.
התייחסות לנקודת המוצא הועלתה ב"משפחת סימפסון": באחד הפרקים, הומר סימפסון ונד פלנדרז נעשים לחברים, וכשבארט תוהה על עצם הדבר, ליסה מרגיעה אותו שבסופו של יום הם יחזרו לנקודת המוצא המוכרת להם. בסופו של הפרק אכן יש חזרה לנקודת המוצא, אך אין הסבר כיצד קרה הדבר.
תסריט
עריכהרוב קומדיות המצבים נכתבות על ידי צוות תסריטאים. נהוג שהתסריטאי הראשי מכריז על נושא כל פרק והעלילה המרכזית, והשאר משלימים את פרטי הבדיחות והדיאלוגים בהתאם. בישיבות הצוות כל אחד קם ומקריא את מה שכתב. למרות זאת, ישנן קומדיות מצבים שנכתבו על ידי תסריטאי יחיד, גם בישראל, לעיתים בגלל חוסר בתקציב לסגל מלא של כותבים.
תסריטאי קומדיות באים לרוב מתחום הסטנד-אפ. הם אף מרבים לשחק בהן ולעיתים לבנות אף את הסדרה כולה סביבם. התוכניות שנוצרות כך נקראות פעמים רבות על שם אותם כוכבים ("סיינפלד", "אלן", "דרייק וג'וש", "ריבה", "החברים של נאור" ועוד רבות). סטנדאפיסטים אמריקאים רואים בתוכניות אלה את המסלול המהיר לתפוצה ארצית (בקנה מידה אמריקאי), לכסף ולתהילה.
היסטוריה
עריכהמקור קומדיית המצבים הוא הרדיו. קומדיית המצבים הטלוויזיונית הראשונה ששודרה הייתה "מרי קיי וג'וני", החל מנובמבר 1947. קומדיית המצבים הקלאסית "לוסי אהובתי", ששודרה החל מאוקטובר 1951, היא כיום כנראה קומדיית המצבים המוקדמת ביותר שעדיין משודרת, הודות לכך שהוקלטה על גבי סרט שהחזיק מעמד בשידורים חוזרים.
בישראל
עריכהקומדיית המצבים המקורית הראשונה ששודרה בישראל הייתה "קרובים קרובים", שנחשבת לאחת ההצלחות הגדולות ביותר של הטלוויזיה הלימודית ושודרה בערוץ 1. אחריה נוצרו קומדיות מצבים נוספות. עד לאפריל 2020, "הפיג'מות" הייתה קומדיית המצבים הארוכה ביותר ששודרה בישראל מבחינת מספר הפרקים, עם 223 פרקים. שיא זה נשבר ב-1 במאי 2020 על ידי "סברי מרנן".
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "סיטקום", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
- נמרוד דביר, בדיחה של מאסטר, באתר ynet, 22 ביולי 2009
- מתן שירם, הוליווד מחפשת את "מסודרים" הבא, באתר גלובס, 26 ביולי 2009
- הילו גלזר, אין מצב: קומדיית המצבים הישראלית תקועה באייטיז, באתר nrg, 13 במאי 2012
איתי שטרן, הרסו את הבדיחה: לאן נעלמו הקומדיות המצחיקות?, באתר הארץ, 13 במרץ 2017- קומדיית מצבים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
