קומי קומי
קומי קומי היא תוכנית מתיחות ישראלית, מסוגת מצלמה נסתרת, ששודרה בין השנים 2002–2007 במשך 3 עונות, תחילה בערוץ פוקס קידס ולאחר מכן בערוץ ג'טיקס[1][2].
סמליל הסדרה הרשמי מתוך שידורי ערוץ ג'טיקס ופרומו לשידורי התוכנית | |
סוגה | מתיחות, מצלמה נסתרת |
---|---|
יוצרים |
שרי גורביץ אסף שלמון ירון ארזי |
בימוי |
דודו ארז ירון ארזי (פיילוט) מיכל קסטן קידר |
שחקנים | לירית בלבן |
משתתפים |
דודו ארז לירית בלבן יובל כהן גיא עמיר נמרוד אלדאה |
ארץ מקור | ישראל |
שפות | עברית |
מספר עונות | 3 |
מספר פרקים | 27 |
הפקה | |
מפיק |
גל להב גלית דגני סמילנסקי שלי שילוני |
עורכים |
אסף שלמון (עונה ראשונה) דודו ארז (עונה שנייה ושלישית) שרי גורביץ (עורכת ראשית) שי סייג (עורך וידאו) |
אורך פרק | 25 דקות |
שידור | |
רשת שידור |
פוקס קידס ג'טיקס YES |
תקופת שידור מקורית | 2002–2007 |
התוכנית נמכרה לשידור בערוץ YES Y ב-YES (שידורי הלוויין), ושודרה בערוץ[3]. התוכנית נארזה מחדש על ידי סרטון אנימציה שייצר האנימטור אייל B, ובו השחקנים המאוירים מותחים עוברים ושבים.
פורמט התוכנית
עריכהבמהלך התוכנית הקומיקאים דודו ארז, לירית בלבן, נמרוד אלדאה (עונות 2-3), יובל כהן (עונה 1) וגיא עמיר (עונה 3) נכנסים למקומות ציבוריים כגון סופרמרקט, תחנות אוטובוס, קניון ויוצרים סיטואציות קומיות ואבסורדיות אל מול עיניהם של עוברי האורח העוברים או הנמצאים במקום. השחקנים בודקים כיצד העוברים והשבים מגיבים לסיטואציות הלא צפויות האלה.
התוכנית בנויה מסיטואציות בהן השחקנים מסתובבים במקומות מוכרים בישראל, כגון דיזנגוף סנטר, סביב כופר היישוב ברמת גן, במתחם הטיילת באילת, בקניון הזהב בראשון לציון, ובכיכר העצמאות בנתניה, ונוהגים בצורה מביכה או מפתיעה, נושאים שלטים מבדחים, או מביימים פגישה מקרית ביניהם, כשלרוב אחד השחקנים נוהג כאילו הוא חלק מהקהל (שתול). השחקנים לעיתים מחופשים לשלל דמויות ובהן- שוטר, קופאית, ושליח דואר. לעיתים הסצינות חוזרות על עצמן במספר פרקים, כשבכל פעם שורת סיום אחרת.
בין הסיטואציות הקומיות כלפי עוברי האורח ניתן למצוא סיטואציה בה לירית בלבן נכנסת לסופר ונצמדת לאחת הקונות במקום וכל פעם שהקונה באה לקחת פריט גם לירית בלבן באה לקחת אותו, דודו ארז מטריד עוברים ושבים בשלל שאלות כשיש לו יד ארוכה במיוחד, או סיטואציה המתרחשת בכרמלית בחיפה, ובה דודו ארז ונמרוד אלדאה מגלמים האחד כרטיסן והשני נוסע, כאשר נמרוד פונה לארז ומבקש לבדוק כרטיס, זה מודיע לו שברשותו רק "כרטיס עמידה", ולכן עליו לעמוד, בפעם אחרת הוא פונה אליו שוב ומודיע לו שברשותו "כרטיס קפיצה", ושעליו לקפוץ, ו"הנוסע" מציית להוראות לעיני שאר הנוסעים. בכך מומחשת אחת ממטרות התוכנית: לבחון את תגובת האזרח הממוצע להתרחשויות מביכות, כפי שמסבירה לירית בלבן בפרק 'מאחורי הקלעים'.
בחלק מהמתיחות הצוות מנסה לשבור קונבנציות ומוסכמות חברתיות. למשל, ניסיון של דודו ארז לרכוש תמונה במוזאון ש"תלש" מהקיר, ניסיון לרכוש קולבים בלבד בחנות בגדים, ניסיון של ארז לרכוש כמה דפים ש"תלש" מספר שלם לתדהמת המוכרות בחנות ספרים, וכן הצבת שוטר בתשלום תוך כדי דרישת תשלום מ"שתול" (גיא עמיר), על כל פניה לשוטר בבואו להתלונן על שוד.
החל מהעונה השנייה, בת 9 הפרקים, שולבו בתוכנית משאלי רחוב שערך דודו ארז יחד עם לירית בלבן, כשארז מתחזה לכתב טלוויזיה (דודו מהטלוויזיה) ובין היתר מתקן את הנשאל, ו"מכניס לו מילים לפה", והנשאל מקבל את הדברים בהכנעה. בחלק מהמשאלים בלבן מצטרפת כ"אישה תמימה ברחוב", ויחד עם ארז הם קופאים בבת אחת, בלבן מפריעה לראיון באמצעות התעטשויות בלתי פוסקות וכדומה. הפרק העשירי היה תוכנית ה"מייקינג אוף" (מאחורי הקלעים) שחושפת איך נעשו חלק מהמתיחות, שם אפשר לראות את הבמאי (דודו ארז) מנחה את לירית בלבן איך למתוח את העוברים והשבים, באמצעות אוזניה בלתי נראית, ובין היתר בלבן מתלוננת על החום הרב, במהלך צילום המתיחות.
העונה השלישית בת 8 פרקים.
פתיח התוכנית
עריכהפתיח התוכנית הוא סרטון אנימציה ובו דמות ביצתית שמועדת ומחליקה בשלל סיטואציות, כשברקע נשמעת הקריאה "קומי קומי", בקולו של גורי אלפי (עונות 1–2).
פסקול התוכנית
עריכהיצירות מוזיקליות רבות עיטרו חלק מהמתיחות, ביניהן מסוגת המוזיקה הקלאסית (הללויה, מתוך "משיח" מאת הנדל, "טוקטה ופוגה ברה מינור" מאת באך) מסוגת המוזיקה התזמורתית הקלה ("השעון הסינקופי" מאת אנדרסן), מסוגת הרוק הכבד, ואף מוזיקת יודל.
קישורים חיצוניים
עריכה- "קומי קומי", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- אורן פרסיקו, 1. פח הזבל של ההיסטוריה, באתר גלובס, 7 בפברואר 2005 - ביקורת
הערות שוליים
עריכה- ^ כתב גלובס, ערוץ פוקס קידס מעלה הפקות מקור חדשות, באתר גלובס, 26 באוגוסט 2003
- ^ רותה קופפר, חורף בערוץ ג'טיקס, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2006
- ^ רותה קופפר, למהY?, באתר הארץ, 6 בפברואר 2005