קורמאק מקארתי

קורמאק מקארתי
Cormac McCarthy
לידה	20 ביולי 1933; פרובידנס, רוד איילנד, ארצות הברית
פטירה	13 ביוני 2023 (בגיל 89); סנטה פה, ניו מקסיקו, ארצות הברית
שם לידה	Charles Joseph McCarthy Jr.
מדינה	ארצות הברית
מקום מגורים	פרובידנס, Louisville, טוסון, Rockford, וושינגטון די. סי., איביזה, אל פאסו, לקסינגטון, נאשוויל, נוקסוויל, סנטה פה, אל פאסו, פריז, נוקסוויל, נוקסוויל, אלסקה, נוקסוויל, אירלנד, שיקגו, מחוז סבייר, נוקסוויל, ניו אורלינס, אשוויל, סנטה פה
מקום לימודים	אוניברסיטת טנסי, Knoxville Catholic High School
שפות היצירה	ספרדית, אנגלית
יצירות בולטות	Suttree, לא ארץ לזקנים, הדרך, Stella Maris, The Border Trilogy, Blood Meridian, כל הסוסים היפים, The Passenger
תקופת הפעילות	1965–2022 (כ־57 שנים)
הושפע מ	ויליאם פוקנר
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס הספר הלאומי לספרות בדיונית (1992); פרס איגנוטוס לרומן הזר הטוב ביותר (2008); פרס חוג מבקרי הספרים הלאומי לסיפורת (1992); Believer Book Award (2006); מלגת גוגנהיים (1976); פרס הספר ע"ש ליליאן סמית' (1980); עמיתי מקארתור (דצמבר 1981); פרס לזכר ג'יימס טיט בלק (2006); פרס פוליצר לסיפורת (2007); מלגת גוגנהיים (1969); Tähtivaeltaja Award (2009) ;
חתימה

קורמאק מקארתי (באנגלית: Cormac McCarthy;‏ 20 ביולי 1933 – 13 ביוני 2023) היה סופר אמריקאי, זוכה פרס פוליצר על ספרו מ-2006 "הדרך". ספרו מ-2005 "לא ארץ לזקנים" (באנגלית: No Country For Old Men) עובד לקולנוע על ידי האחים כהן לסרט "ארץ קשוחה". הסרט זכה בפרסי האקדמיה ובהם פרס הסרט הטוב ביותר.

מקארתי כתב עשרה ספרים אודות דרום ארצות הברית, בהם Blood Meridian מ-1985, שהוכתר על ידי השבועון "טיים מגזין" כאחד מ-100 הספרים הטובים ביותר בספרות האנגלית משנת 1925 עד שנת 2005. המבקר הרולד בלום הכתיר אותו כאחד מארבעת הסופרים האמריקאים המובילים בזמננו, ביחד עם דון דלילו, תומאס פינצ'ון ופיליפ רות.

ביוגרפיה

קורמאק מקארתי נולד ב-20 ביולי 1933 בפרובידנס, רוד איילנד למשפחה קתולית, הילד השלישי מתוך שישה. ב-1937 המשפחה עברה לנוקסוויל, טנסי, שם אביו היה עורך דין מצליח.

בשנים 1951–1953 למד באוניברסיטת טנסי. ב-1953 עזב את הלימודים והתגייס לחיל האוויר האמריקאי למשך ארבע שנים, חלקן שירת באלסקה. ב-1957 חזר לאוניברסיטה, אז גילה את אהבתו לכתיבה. כסטודנט פרסם שני סיפורים קצרים בעיתון סטודנטים. הוא עזב את האוניברסיטה בטרם השלים את התואר.

מקארתי החל להקדיש את זמנו לכתיבה תוך שהוא חי בעוני. ב-1961 נישא ללי הולמן (Lee Holleman), סטודנטית באוניברסיטה. ב-1962 נולד להם בן, קלן (Cullen). הם התגרשו זמן לא רב לאחר מכן. את ספרו הראשון, "The Orchard Keeper", השלים מקארתי בזמן שעבד בשיקגו במחסן לחלקי חילוף לרכב.

ב-1965 יצא מקארתי למסע לאירופה, אותו מימן מכספי מלגות ופרסים בהם זכה בעקבות ספרו הראשון. בדרך פגש את אן דה-לייל (Anne DeLisle), אותה נשא לאשתו השנייה באנגליה ב-1966. השניים המשיכו את מסעם באירופה, עד שהגיעו לאיביזה, שם השלים את ספרו השני, "Outer Dark".

ב-1969 חזרו מקראתי ואשתו לארצות הברית והתיישבו בלואיסוויל (אנ') שבטנסי (הסמוכה לנוקסוויל). ב-1973 פרסם את ספרו השלישי, "Child of God". ב-1976 נפרד מקארתי מאשתו ועבר לאל פאסו, טקסס. ספרו הרביעי, "Suttree", ספר אוטוביוגרפי למחצה עליו שקד במשך כעשרים שנה, יצא לאור ב-1979.

ב-1981 זכה מקארתי במלגת מקארתור היוקרתית. כספי הפרס אפשרו לו לתור בדרום-מערב ארצות הברית ולשקוד על ספרו החמישי, "קו אורך דם, או אדום של ערב במערב" ("Blood Meridian, Or the Evening Redness in the West") שיצא לאור ב-1985.

ספריו הראשונים אמנם הוערכו על ידי הביקורת, אך לא הצליחו מבחינה מסחרית, ועד 1991 אף אחד מהם לא נמכר ביותר מ-5000 עותקים בכריכה קשה. מקארתי זכה להצלחה מסחרית לראשונה עם צאת ספרו "כל הסוסים היפים" ("All the Pretty Horses") ב-1992, הראשון בטרילוגיה "The Border Trilogy". הספר זכה בפרס הספר הלאומי, הופיע ברשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס, ונמכר ב-190,000 עותקים בכריכה קשה בחצי השנה הראשונה מאז יציאתו. הטרילוגיה הושלמה עם יציאת "The Crossing" ב-1994 ו-"Cities of the Plain" ב-1998.

ב-2005 פרסם את "לא ארץ לזקנים" ("No Country for Old Men"). במקור מקארתי חשב לכתוב תסריט לסרט לפני שהפך אותו לרומן. הספר עובד על ידי האחים כהן לסרט ארץ קשוחה. ב-2006 פרסם את ספרו "הדרך" ("The Road") שזכה להצלחה בינלאומית וזכה בפרס פוליצר לסיפורת.

משנת 2013 ועד למותו היה מקארתי חבר במכון סנטה פה (אנ'), מכון מחקר בסנטה פה, ניו מקסיקו העוסק במחקר מדעי אינטר-דיסציפלינרי של מערכות מורכבות. בניגוד לחברי המכון האחרים, למקארתי אין רקע מדעי. במהלך שנותיו במכון פרסם את עבודתו הלא-בדיונית הראשונה, "The Kekulé Problem" (אנ'), מאמר העוסק בתת-מודע ומקורות התפתחות השפה.

נפטר ב-13 ביוני 2023.^[1]

כתיבתו

ספרו הראשון, The Orchard Keeper, התפרסם ב-1965. ספרו החמישי Blood Meridian התפרסם בשנת 1985 וגרר תגובות מעורבות. עם השנים עלתה חשיבותו הספרותית ובשנת 2006, במשאל שערך השבועון "טיים מגזין" בין סופרים וקוראים לבחירת 100 הספרים האמריקאיים החשובים ברבע האחרון של המאה ה-20, נבחר ספרו Blood Meridian במקום השלישי, אחרי "חמדת" של טוני מוריסון ו"תת עולם" של דון דלילו. ב-1992 זכה בפרס הספרות הלאומי בארצות הברית על ספרו "כל הסוסים היפים", שהיה הראשון ב"טרילוגיית הגבול", שהמשיכה ב-"The Crossing" וב-"Cities of the Plain". ב-2005 פרסם את "לא ארץ לזקנים" שעובד על ידי האחים כהן לסרט בשם "ארץ קשוחה" וזכה ב-75 פרסי קולנוע ברחבי העולם. ב-2006 זכה בפרס פוליצר על ספרו "הדרך" שעובד לסרט בשם זה שיצא לאקרנים בשנת 2009. זכה בפרס פן על מפעל חיים ב-2009.^[2]

בשנת 2013 כתב את התסריט לסרט "היועץ" שביים רידלי סקוט.

הכתיבה של קורמאק מקארתי נחשבה לפסימית, והרבה מהספרים שכתב נחשבים לאלימים.^[^{דרוש מקור]}

ביבליוגרפיה

(1965) The Orchard Keeper
(1968) Outer Dark
(1974) Child of God
(1979) Suttree
(1985) Blood Meridian, Or the Evening Redness in the West, קו אורך דם או אדום של ערב במערב, תרגם אמיר צוקרמן, מודן, 2013.
(1992) All the Pretty Horses, כל הסוסים היפים, תרגם גדעון טורי, הספרייה החדשה, 1995.
(1994) The Crossing
(1998) Cities of the Plain
(2005) No Country for Old Men, לא ארץ לזקנים, תרגם אמיר צוקרמן, עם עובד, 2007. הגרסה הקולנועית תורגמה ל"ארץ קשוחה".
(2006) The Road, הדרך, תרגם אמיר צוקרמן, מודן, 2009.
The Passenger (2022)
Stella Maris (2022)

לקריאה נוספת

דוד גורביץ', ‏הגנגסטר הפוסטמודרני: טראומה, קיטש, חלום, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2017, פרק ה': רוצח מלידה במערבון אימים פוסטמודרני – על קורמאק מקארתי, עמ' 145–190.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קורמאק מקארתי בוויקישיתוף

קורמאק מקארתי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קורמאק מקארתי, ברשת החברתית Goodreads
קורמאק מקארתי (1933–), דף שער בספרייה הלאומית
אגודת קורמאק מקארתי
ג'ייסון קואולי, גרדיאן, קורמאק מקארתי, הדרך, באתר הארץ, 18 במרץ 2009
פטרישיה כהן | ניו יורק טיימס, עכבר העיר אונליין, קורמק מקארתי נפרד ממכונת הכתיבה, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2009
יונתן אנגלנדר, קורמק מקארתי צבע את אמריקה בדם, אבל חיפש בה בעיקר חמלה, באתר הארץ, 14 ביוני 2023
קורמאק מקארתי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

על יצירתו

קו אורך דם - או אדום של ערב במערב

אריק גלסנר, על "קו-אורך דם", של קורמאק מקארתי, פורסם במוסף לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", מאי 2013
דוד רוזנטל‏, "קו אורך דם" מבהיר איך קורמאק מקארתי הפך לגאון הספרותי שהוא, באתר וואלה, 15 ביוני 2013
עמיחי שלו, קורמאק מקארתי מזמין אותך לבקר בגיהנום, באתר ynet, 30 ביוני 2013
אריק גלסנר, כמה הערות על קריאה שנייה ב"קו-אורך דם" של קורמאק מקארתי, 29 בינואר 2014

לא ארץ לזקנים

רות אלמוג, אדם זקן הוא מעיל קרוע על מקל, באתר הארץ, 27 באפריל 2007

הדרך

מתן חרמוני, הדרך, קורמאק מקארתי, באתר הארץ, 18 במרץ 2009
שגיא גרין, קורמאק מקארתי, הדרך, באתר הארץ, 18 במרץ 2009
גדעון לוי, פואמה של אפוקליפסה, באתר הארץ, 9 ביוני 2009

הערות שוליים

^ הסופר האמריקני זוכה פרס הפוליצר קורמק מקארתי מת בגיל 89, באתר ynet, 13 ביוני 2023
^ מרב יודילוביץ', פרס פן לספרות הוענק לקורמאק מקארתי, באתר ynet, 7 במאי 2009

[1] הסופר האמריקני זוכה פרס הפוליצר קורמק מקארתי מת בגיל 89, באתר ynet, 13 ביוני 2023

[2] מרב יודילוביץ', פרס פן לספרות הוענק לקורמאק מקארתי, באתר ynet, 7 במאי 2009

[1]

[2]


לידה	20 ביולי 1933 פרובידנס, רוד איילנד, ארצות הברית
פטירה	13 ביוני 2023 (בגיל 89) סנטה פה, ניו מקסיקו, ארצות הברית
שם לידה	Charles Joseph McCarthy Jr.
מדינה	ארצות הברית
מקום מגורים	פרובידנס, Louisville, טוסון, Rockford, וושינגטון די. סי., איביזה, אל פאסו, לקסינגטון, נאשוויל, נוקסוויל, סנטה פה, אל פאסו, פריז, נוקסוויל, נוקסוויל, אלסקה, נוקסוויל, אירלנד, שיקגו, מחוז סבייר, נוקסוויל, ניו אורלינס, אשוויל, סנטה פה
מקום לימודים	אוניברסיטת טנסי, Knoxville Catholic High School
שפות היצירה	ספרדית, אנגלית
יצירות בולטות	Suttree, לא ארץ לזקנים, הדרך, Stella Maris, The Border Trilogy, Blood Meridian, כל הסוסים היפים, The Passenger
תקופת הפעילות	1965–2022 (כ־57 שנים)
הושפע מ	ויליאם פוקנר
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס הספר הלאומי לספרות בדיונית (1992) פרס איגנוטוס לרומן הזר הטוב ביותר (2008) פרס חוג מבקרי הספרים הלאומי לסיפורת (1992) Believer Book Award (2006) מלגת גוגנהיים (1976) פרס הספר ע"ש ליליאן סמית' (1980) עמיתי מקארתור (דצמבר 1981) פרס לזכר ג'יימס טיט בלק (2006) פרס פוליצר לסיפורת (2007) מלגת גוגנהיים (1969) Tähtivaeltaja Award (2009)
חתימה