קורפוס אסיה
קורפוס אסיה (בגרמנית: Asien-Korps) הוא שמה של יחידה בצבא הקיסרות הגרמנית, אשר לחמה ככוח עזר לאימפריה העות'מאנית במהלך המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה.
 | |
| חובשים צבאיים מקורפוס אסיה משתמשים בגמל להובלת ציוד, ארץ ישראל מאי 1918 | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי |
"פאשה 1" "פאשה 2" |
| מדינה |
 הקיסרות הגרמנית |
| שיוך |
 צבא הקיסרות הגרמנית |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 28 בינואר 1915 – 28 באוקטובר 1918 (3 שנים) |
| מלחמות | מלחמת העולם הראשונה |
היסטוריה
עריכהלאחר שהאימפריה העות'מאנית הצטרפה למלחמת העולם הראשונה בנובמבר 1914, שלחה בעלת בריתה הקיסרות הגרמנית כמה משלחות סיוע קטנות אשר כללו בעיקר יועצים ואנשי הנדסה אשר סייעו בבניית כבישים בסיני. בדצמבר 1914 נשלחה גם משלחת סיוע רפואית אשר נועדה לטפל בטיפואיד, טיפוס הבהרות, דיזנטריה וכולרה שפשו בצבא האימפריה העות'מאנית. לאחר כיבוש סרביה ניתן היה לשלוח כמויות גדולות של ציוד ותחמושת לצבא העות'מאני דרך נהר הדנובה ורכבות הבלקן. עד מהרה הוקמה יחידת "קורפוס אסיה", שכללה בעיקר קצינים ומומחים צבאיים במטרה להגביר את יעילות הצבא העות'מאני ולהכשיר אותו בשימוש בציוד שהיה חסר לו. במרץ 1916 יצא הכוח, שקיבל את שם הקוד "פאשה 1" לכיוון ארץ ישראל, שבה החל חיל המשלוח המצרי להתקדם במהירות לכיבוש הארץ. הכוח כלל גדוד חיל רגלים ופלוגת מכונות ירייה, סוללות ארטילריה, כוחות חיל הנדסה ויחידות מיוחדות להקמה ותחזוקה של מסילות ברזל. באפריל הועברה לבאר שבע פלגת האוויר ה-300 ("פאשה") של שירות האוויר הגרמני שהייתה מצוידת ב-14 מטוסי רומפלר C.IV. מאוחר יותר הוצבו מטוסים גרמניים גם באל עריש ובביר אל עבד, אולם בעקבות התבוסה העות'מאנית במערכה על תעלת סואץ ובקרב רומני צומצמה פעילותם לבאר שבע ורמאללה בלבד.
ב-מרץ 1917 בעקבות כיבוש בגדאד בידי הצבא הבריטי, החליטו הגרמנים לתגבר את קורפוס אסיה. באוגוסט יצאה לדרכה משלחת שנייה שקיבלה את שם הקוד "פאשה 2". קורפוס אסיה היה כפוף לקבוצת ארמיות ילדרים של הצבא העות'מאני, אשר מפקדיה היו גרמנים גם כן. לאחר כיבוש ירושלים בדצמבר 1917, נשלחו כוחות נוספים. בסך הכל, כלל קורפוס אסיה את רגימנט הרגלים ה-146 (שכלל את הגדודים ה-701 702 ו-703), גדוד יגרים, הטייסות ה-301, 302, 303, 304 (הבווארית) וה-305. פלגה הררית ויחידת מודיעין. גם האימפריה האוסטרו-הונגרית שלחה מספר יחידות ארטילריה לעזרת העות'מאנים.
בעקבות קרב מגידו, קיבלו הכוחות הגרמניים והאוסטרו-הונגריים פקודה לסגת לכיוון סוריה. רבים נפלו בשבי עוד בארץ ישראל (על בסיס שביית יחידה גרמנית כתב יוסף חיים ברנר את הסיפור "הגאולה והתמורה"), ורבים נהרגו בדרך.
קישורים חיצוניים
עריכה