קלסר

קְלָסֵר (מצרפתית: Classeur, על פי האקדמיה ללשון העברית: עוֹקְדָן, החלופה הרווחת היא אוֹגְדָן) הוא סוג של תיקייה, המכילה ניירות או תיקיות נייר מחוררים המאורגנים יחד לצורכי הגנה. הניירות מחוררים באמצעות מנקב ומושחלים על מייצבים בצורת האות D או טבעות עגולות. לרוב, קפיץ מתכת מחזיק את הטבעות כשהן פתוחות או סגורות, אך קיים גם מנגנון מנוף-קשת וקיימים מנגנונים נוספים. רוב הקלסרים עשויים מפלסטיק או קרטון עבה, והטבעות שלהם עשויות ממתכת.

קלסר קרטון

"קלסר פדרלי" שווייצרי (32 × 28 × 7 ס"מ), יוצר ב-1908.

העיצובים הראשונים נרשמו כפטנט בתחילת שנות התשעים של המאה ה-19 ועד לתחילת העשור הראשון של המאה העשרים.

היסטוריה

בשנת 1859 רשם הנרי ט. סיסון ("Henry T. Sisson") פטנט מספר 23,506 עבור הקלסר הראשון, שנראה שונה מאוד מהקלסר כיום.

הגרמני פרידריך סונקן ("Friedrich Soennecken") המציא את הקלסר המודרני בשנת 1886 בבון שבגרמניה. סונקן גם רשם פטנט ב-14 בנובמבר 1886, עבור ה"Papierlocher für Sammelmappen" שלו ("עושה חור בנייר עבור תיקיות", או מנקב). הגרמני לואיס ליץ ("Louis Leitz"), מייסד חברת "Leitz", יצר כמה שינויים חשובים בהתפתחות של הקלסרים בפוירבך שבשטוטגרט. ליץ המציא את החור בצדו של הקלסר, על מנת לסייע בהוצאתו ממדפים צפופים.

ארגון התקינה הבינלאומי קבע ב-"ISO 838" כי המרחק שבין שני חורים במנקב (וכפועל יוצא, גם המרחק בין הטבעות בקלסר) צריך לעמוד על 80 מילימטרים (3.1 אינץ'). עבור קלסרים בעלי 4 טבעות אין תקן מחייב.

עיצוב נוסף לקלסרים הומצא בשנת 1889 על ידי אנדריאס טנגוול ("Andreas Tengwall") בהלסינגבורג שבשוודיה. טנגוול רשם את המצאתו כפטנט בשנת 1890, תחת השם "קלסר השלישייה", על שמו של העסק של טנגוול ושני שותפיו. העיצוב של טנגוול משתמש בארבע טבעות, בשני זוגות מותאמים. מיקום החורים בקלסר שטנגוול המציא עדיין משמש כסטנדרט דה פקטו עבור חירור ניירות בשוודיה, תחת השם "triohålning". המרחק בין כל זוג חורים קרובים הוא 21 מילימטרים (0.83 אינץ') ואילו המרחק בין שני הזוגות של החורים הוא 70 מילימטרים (2.8 אינץ').

ויליאם פ. פיט ("William P. Pitt") רשם ב-20 בדצמבר 1904 את פטנט מספר 778,070 עבור קלסר 3-טבעות, שהפך להיות הקלסר הסטנדרטי בארצות הברית. בצפון אמריקה אין תקן מחייב המרווח בין החורים של הקלסר, אך נוצר תקן דה-פקטו של 108 מילימטרים (4.25 אינץ') בין החורים.

גרסאות

קלסרים באים בגדלים סטנדרטיים רבים, השונים ביכולת קיבולתם וגודל הניירות שהם מיועדים עבורם. רוב המדינות משתמשות בקלסרים עם שני חורים או ארבעה חורים כדי לאחסן דפי A4.

הסוג הנפוץ ביותר בקנדה וארצות הברית הם קלסרי שלוש-טבעות לדפים בגודל 8.5 אינץ' × 11 אינץ'. בגיליון נייר סטנדרטי יש שלושה חורים עם רווח של 4.25 אינץ' (107.95 מ"מ) בין חור לחור. קלסרי "Ledger" מיועדים לדפים בגודל 11 אינץ' על 17 אינץ' (28 ס"מ על 43 ס"מ), וניתן להשתמש בהם במרווח 3-טבעות הרגיל (4.25 אינץ') או במרווחים אחרים.

המרחק בין החורים עד לקצה הקרוב של הדף הוא פחות קריטי, שכן הבדלים קטנים אינם משפיעים על התאימות של דפים לקלסר. מרחק אופייני מקצה הנייר למרכז החור הוא 0.5 אינץ' (13 מ"מ). הקוטר הטיפוסי של החורים נע מ-0.25 אינץ' (6.4 מ"מ) עד ל-0.31 אינץ' (7.9 מ"מ) בקלסרים שבצפון אמריקה.

מערכת מנוף קשת יעילה כאשר רוצים להחזיק כמות גדולה של דפים בתוך תיקייה קטנה וקלה.

ספרי תזכיר ("memorandum") וארגון אישי ("personal organizers") רבים משתמשים במערכת עם שישה או שבעה חורים, כולל "Filofax", ‏"FranklinCovey" ו"Day-Timer®". ברוב המערכות יש טבעות בצד השמאלי של הדף כאשר פותחים את הקלסר, אבל ישנם גם קלסרים שהטבעות (המוסתרות על ידי כיסוי של הקלסר) נמצאות בקצה העליון של הנייר, ומזכירים בצורתם "clipboard".

רוב כיסויי הקלסרים עשויים משלושה חלקים מחוברים, המזכירים כריכה קשה, אבל מיוצרים בסגנונות וחומרים שונים. לחלק מקלסרי הויניל ישנו כיס בצד החיצוני של העטיפה, וברבים יש כיסים על העטיפה הפנימית עבור דפים, כרטיסי ביקור, תקליטורים וכו'. קיימים גם קלסרים עם רוכסן, כאשר רוכסן הקלסר משוך למעלה על מנת למנוע ממסמכים ליפול הַחוּצָה.

כמו כן, ניתן להכניס את גיליון הנייר לתוך שומרן מפוליפרופילן. השומרן מנוקב מלכתחילה בחורים, ולכן הדף יכול להישמר בו ללא מגע או קמטים, ללא פגע.

גלריה

• 
  קלסר עם שתי טבעות, במצב פתוח (מימין) וסגור (משמאל).
• 
  קלסרי "Storex" עם שלוש טבעות, סגורים.
• 
  קלסר "Tengwall" עם 4 טבעות ("מזלג"), פתוח.

ראו גם

• מחברת
• שומרן
• מנקב

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קלסר בוויקישיתוף