קסטינה
קסטינה (בערבית: قسطينة) היה כפר ערבי[1] בשפלה באזור קריית מלאכי של היום. קסטינה היה ממוקם על כביש מרכזי המוביל מעזה ליפו וגם מעזה ללטרון ולירושלים (עד היום מוכר המקום כצומת קסטינה), בגובה 50 מטר מעל פני הים, והשתייך לנפת עזה שבמחוז עזה (1945). שטחי אדמותיו היו 12,019 דונם ובשנת 1945 מנה 890 נפשות.[2] ב"מדריך הצבאי לפלשתינה", שחיבר המודיעין הבריטי בקהיר לקראת כיבושה של הארץ במלחמת העולם הראשונה, נאמר שעד קסטינה - צפונית מזרחית לסואפיר - מיושבים הכפרים בעיקר על ידי צאצאיהם של פלאחים מצריים שהביא עמו אבראהים פאשא בשנת 1832.[3]
טריטוריה | המנדט הבריטי |
---|---|
מחוז | מחוז עזה |
נפה | נפת עזה |
שפה רשמית | ערבית |
תאריך ייסוד | לפני המאה ה-16 |
שטח | 12,019 דונם עות'מאני (1945) |
סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
תאריך נטישה | 9 ביולי 1948 |
יישובים יורשים | קריית מלאכי, כפר אחים, כפר ורבורג, אביגדור |
דת | מוסלמים סונים |
אוכלוסייה | |
‑ ביישוב לשעבר | 890 (1945) |
קואורדינטות | 31°44′21″N 34°45′44″E / 31.7391°N 34.76221667°E |
אזור זמן | UTC +2 |
ב-1938, במהלך המרד הערבי הגדול, השתתפו חלק מתושבי הכפר בקרב צומת מסמיה.[4]
בשנת 1942, ימי מלחמת העולם השנייה, הוקם בסמוך לכפר שדה תעופה צבאי עבור חיל האוויר המלכותי הבריטי, שנקרא "RAF Qastina", והפך מאוחר יותר לבסיס חצור של חיל האוויר הישראלי.
קסטינה שכנה בשטח שהוקצה למדינה הערבית במסגרת תוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947. עם הכרזת העצמאות של ישראל ב-15 במאי 1948, ופלישת הצבא המצרי לנגב, פונו תחילה הנשים והילדים של קסטינה לכפר תל א-צאפי. אולם, הם נאלצו לשוב עקב מחסור במים בכפר המארח.
צה"ל נתן הוראה לכיבוש קסטינה והכפרים הסמוכים ב-28 ביוני 1948. וב-9 ביולי, במהלך מבצע אנ-פאר, נכבש הכפר על ידי חטיבת גבעתי ובתיו נהרסו.
ערוגות וכפר אחים הוקמו ב-1949 בשטחים החקלאיים של הכפר. אביגדור הוקם ב-1950 וקריית מלאכי ב-1951.
ליד המקום שבו שכן היישוב, נמצא צומת מרכזי הנקרא "צומת מלאכי" או בשם המכור יותר "צומת קסטינה" המחבר בין כביש 40 וכביש 3 בנוסף בצומת יש את מסוף קסטינה.
קישורים חיצוניים
עריכה- "קסטינה" – ראשית ההתיישבות היהודית והיסטוריה של האזור
- גולדה מאיר חונכת את כביש פלוג'ה-קסטינה, יומני כרמל אוגוסט 1951 (התחלה3:35)
- מידע על אתר קסטינה, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
הערות שוליים
עריכה- ^ מפת האזור עם סימון הכפר Et Tineh בהוצאת צבא בריטניה, 1918, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, ספרי נובמבר, 2008, עמ' 153
- ^ ב"ז קדר, מבט ועוד מבט על ארץ ישראל, הוצאת יד בן צבי, 1991, עמ' 52
- ^ ספר תולדות ההגנה, הוצאת מערכות, ספר ב' חלק שני, 1973