קרב נינווה
קרב נינווה היה הקרב המכריע במלחמה בין האימפריה הביזנטית בראשות הקיסר הרקליוס לבין צבא האימפריה הסאסאנית בראשות כוסרו פרוויז. הקרב התרחש בשנת 627 בסמוך לחורבות העיר העתיקה נינווה, ניצחון הצבא הביזנטי ריסק מוקדי הכוח של האימפריה הסאסאנית וכפה על מנהיגיה כניעה. השפעות הקרב היו מרחיקות לכת, הכאוס השלטוני והתשישות המערכתית הכניסו את האימפריה לסחרור שהוביל להתפרקותה המוחלטת בידי לוחמי האימפריה המוסלמית.
רקע
עריכהרציחתו של מאוריסוס, קיסר האימפריה הביזנטית בידי פוקאס עודדה את כוסרו פרוויז (כוסרו השני) להכריז מלחמה על האימפריה הביזנטית, מתוך תקווה כי הגיע שעת הכושר להשתלט על אזור הלבנט. תחילת המערכה הוכיחה כי הנחה זו הייתה נכונה והצבא הפרסי הצליח לכבוש את סוריה, ארץ ישראל ולאחר מכן את מצרים מידי הצבא הביזנטי. הפרסים ניצלו את המומנטום של הצלחתם ותקפו את לב השטח הביזנטי, כבשו חלקים מאנטוליה ושמו את קונסטנטינופול במצור. עלייתו של הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית לשלטון סימנה את הפיכת הקערה על פיה. בסדרה של מסעות מלחמה נועזים הצליח הקיסר הביזנטי להכות את הפרסים, להסיר את המצור מעיר הבירה ולהעביר את המלחמה, בסיוע בני ברית טורקים, אל שטח האימפריה הסאסאנית. ההתקפה הראשונה כוונה נגד איבריה הקווקזית, בת בריתם של הפרסים, ומשם המשיכו הביזנטים אל תוך מסופוטמיה בצבא שהיקפו מוערך בין 25,000 עד 50,000 חיילים, בעוד שצבא פרסי ובו 12,000 לוחמים עוקב אחריו.
בשלב זה ביצעו הצבאות תימרונים אחרונים לפני העימות. הצבא הביזנטי חצה את נהר הזב הגדול וחנה לא רחוק מהריסות עיר נינווה. ידיעות על תגבורת פרסית של 3,000 לוחמים נוספים הצועדים על מנת לחבור לגוף העיקרי של הצבא הפרסי, כפתה על הביזנטים ליטול את היוזמה לידיהם. הרקליוס העמיד את הצבא הביזנטי במישור בין נינווה לנהר הזב, במבנה שאיפשר לנצל את הרומח והחרבות הביזנטיות, ולכפות קרב פנים אל פנים תוך ביטול היתרון הפרסי בקשתים.[1]
מהלך הקרב
עריכההמפקד הפרסי חילק את צבאו לשלוש יחידות נפרדות והורה להתקיף את המערך הביזנטי. הרקליוס מצידו הורה לצבאו לסגת כדי למשוך את כל כוחות הצבא הפרסי לשטח ההרג. במשך שמונה שעות נערך קרב פנים אל פנים אכזרי במהלכו נהרגו כ-6,000 חיילים פרסים, ובסופו ניתק הצבא הפרסי מגע, נסוג ונערך להגנה בסמוך לאחת הגבעות השולטות על שדה הקרב. על פי היסטוריונים ביזנטיים ובראשם תיאופנס המוודה, יצא המפקד הפרסי והציע לערוך דו-קרב עם הקיסר הביזנטי. הדו-קרב היה קצר והקצין הפרסי נהרג, תוצאה דומה הושגה בשני קרבות נוספים. הצבא הפרסי איבד את אומץ ליבו ונסוג מוכה משדה הקרב.
תוצאות הקרב
עריכההניצחון הביזנטי שלא היה מוחלט ומבלי שכוחות הצבא הפרסי הושמדו, הספיק לשבור את רוח הלחימה של הצבא הפרסי שברח משדה הקרב, ואיפשר להרקליוס להתקיף לכבוש ולשדוד ארמון כוסרו, ולגרום למנוסתו של המלך הפרסי לעיר בירתו קטסיפון. בהגיעו אליה הודח ונרצח על ידי בנו קבאד השני. קבאד, שמיד עם עלותו לשלטון, רצח את שמונה-עשר אחיו, פתח מיד במשא ומתן עם הביזנטים, וחתם עימם על הסכם שלום שהחזיר לביזנטים שטחים שאבדו להם במהלך המלחמה, ושחרר שבויים וחפצי קודש. לאחר מכן נסוגו הביזנטים מפרס.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Walter Emil Kaegi. Heraclius: emperor of Byzantium. Cambridge University Press, 2003 pages 158 -160