קרב קטסיפון (1915)

קרב קטסיפון התחולל בקטסיפון שמדרום מזרח לבגדאד במהלך נובמבר 1915 בין הצבא הבריטי לצבא האימפריה העות'מאנית במהלך המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה. הקרב היה חלק מהמאמץ הראשי של הבריטים לכבוש את בגדאד ולסלק את הצבא הטורקי ממסופוטמיה. הקרב הסתיים ללא הכרעה והביא את הבריטים לסגת בחזרה לכות.

קרב קטסיפון

מפת קרב קטסיפון במבואות בגדאד
מערכה: הזירה המזרח-תיכונית / המערכה במסופוטמיה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריכים	22 בנובמבר 1915 – 24 בנובמבר 1915 (3 ימים)
קרב לפני	קרב א-סין
קרב אחרי	המצור על כות
מקום	קטסיפון (במבואות בגדאד)
קואורדינטות	33°05′37″N 44°34′00″E
עילה	פתיחת הדרך לכיבוש בגדאד
תוצאה	חוסר הכרעה
שינויים בטריטוריות	עצירת הכוחות ונסיגת הבריטים לכות
הצדדים הלוחמים מדינות ההסכמה: האימפריה הבריטית מעצמות המרכז: מפקדים ג'ון ניקסון צ'ארלס טאונסנד חליל כות נוראדין איברהים פאשה קולמר פון דר גולץ כוחות 11,000 18,000 אבדות כ-4,600 חללים ופצועים כ-6,200 חללים ופצועים

מייג'ור גנרל צ'ארלס טאונסנד - מפקד המערכה

נוראדין איברהים פאשה - מפקד הכח הטורקי

חורבות קטסיפון (1864)

חיילים בריטים במהלך הקרב בקטסיפון

רקע

עוד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה התקיים מאזן כוחות מתוח בין הבריטים והטורקים באזור כשהטורקים שלטו במסופוטמיה והיו בעלי גישה למפרץ הפרסי בעוד שהבריטים פעלו להגן על האינטרסים שלהם בשדות הפקת הנפט ומתקני עיבוד הנפט באיראן שמרכזם היה בעיר אבאדאן ותופעלו על ידי חברת הנפט האנגלו-איראנית.

עם פרוץ המלחמה מצאו עצמם שתי המעצמות משני צידי המתרס. בעוד שהבריטים נתנו קדימות לאזור זה כדי להבטיח את המשך הזרמת הנפט במפרץ הפרסי הרי שהטורקים ייחסו חשיבות נמוכה למסופוטמיה ודיללו, בהתאם לכך, את צבאם בגזרה זו לטובת תגבור כוחותיהם במערכה על סיני וארץ ישראל ומערכה בקווקז.

מתחילת הפלישה הבריטית לשאט אל ערב ב-1914 ועד קרב זה נחלו הבריטים סדרה של ניצחונות תוך שהם מתקדמים במעלה נהר החידקל. בהקשר של ההכנות של הבריטים למערכה לכיבוש בגדאד יש לבחון את הנושאים הבאים:

• עם התקדמות הבריטים לבגדאד התגבר הוויכוח בפיקוד הבריטי ובמשרד המלחמה על מטרות המערכה במסופוטמיה. מצד אחד עמדו המצדדים בשמירה על המטרות המקוריות, דהיינו הגנה על שדות הנפט בפרס ועל נתיבי השיט של המיכליות במפרץ הפרסי ומצד שני נוצר לחץ לניצול הצלחה על מנת לכבוש את בגדאד ולגרש את הטורקים ממסופוטמיה. בסופו של דבר גברו הקולות שקראו להמשיך במערכה לכיבוש בגדאד.
• עם התרחקות הכוחות הלוחמים (כ-700 ק"מ) ממרכז הצבא הבריטי בבצרה התארכו קווי האספקה ועלה הקושי לתמוך, לוגיסטית ורפואית, ביחידות הבריטיות הקדמיות. קשיים אלו הביאו להחלשה של היחידות שסבלו ממחסור הולך וגדל בכח אדם, נשק, תחמושת וציוד רפואי לאחר שהתמודדו, במהלך השה, בשרשרת קרבות מתישה.
• לאחר סדרת הניצחונות הבריטים חל כרסום בהערכה למפקד הטורקי נוראדין איברהים פאשה בקרב הפיקוד הבריטי דבר שהביא לשאננות וזלזול.
• בניגוד לעדיפות הנמוכה שייחס הפיקוד העות'מאני לזירת מסופוטמיה בתחילת 1915 הרי שעם התקרבות הבריטים לבגדאד החלו הטורקים לתגבר את כוחותיהם בכוחות מזירות אחרות וכך מול החלשות הבריטים התחזקו הטורקים.

קרבות מקדימים

המערכה במסופוטמיה החלה בנובמבר 1914 ועד קרב קטסיפון התקדמו הבריטים אל פנים עיראק בסדרה של קרבות:

• ב-6 בנובמבר 1914 נחתו הבריטים בלעיירה פאו שבשפך נהר הפרת והתקדמו צפון מערבה לאורך הנהרות פרת וחידקל.
• מ-11 בנובמבר עד 21 בנובמבר 1914 כבשו הכוחות הבריטים את בצרה במהלך קרב בצרה.
• מ-3 בדצמבר עד 9 בנובמבר 1914 כבשו הבריטים את העיר אל קורנה במהלך קרב אל-קורנה.
• מ-12 באפריל עד 14 באפריל 1915 הדפו הבריטים התקפת נגד טורקית על בצרה במהלך קרב שוויבה.
• מ-31 במאי עד 3 ביוני 1915 כבשו הבריטים את העיר עמארה בדרכם לעיר כות.
• מ-27 ביוני עד 25 ביולי 1915 כבשו הבריטים את העיר נאסריה במהלך קרב נאסריה והדפו את הטורקים מדרום מסופוטמיה.
• מ-27 בספטמבר עד 29 בספטמבר כבשו הבריטים את העיר כות לאחר שהביסו בקרב א-סין כח טורקי גדול שהתבצר בעיירה א-סין במבואות כות.

מטרות המערכה

ההנחיות לכח הבריטי, ששהה בעיר כות, היו להתקדם, לאורך החידקל, ולכבוש את בגדאד.

זירת הקרב

קטסיפון שכנה כ-60 ק"מ במעלה החידקל מצפון מערב לכות וכ-16 ק"מ מדרום מזרח ל-בגדאד. תנועת הכוחות בין כות לבגדאד התאפשרה בעיקר על הגדה הצפונית של החידקל בגלל ביצות והצפות בגדה הדרומית.

קטסיפון הייתה אתר עתיקות מתקופת היותה עיר הבירה של האימפריה הפרתית ובהמשך של האימפריה הפרסית-הסאסאנית. כחלק מביסוס קו הגנה ניצלו הטורקים את קיומה של חומה עתיקה באורך 5 ק"מ ובגובה של 6 מטר ששימשה את הטורקים לתצפיתנים.

הכוחות הלוחמים

צבא בריטניה

הכח הבריטי העיקרי שנשלח למערכה במסופוטמיה היה כח D של חיל המשלוח ההודי בפיקודו של גנרל ג'ון ניקסון כשהיחידה המובילה בכח הייתה הדיוויזיה ה-6 של "פונה" בפיקודו של מייג'ור גנרל צ'ארלס טאונסנד.

טאונסנד, שהוביל את המערכה מהנחיתה במפרץ הפרסי, מונה לפקד גם על המערכה על כיבוש בגדאד. הכוחות שהועמדו לרשותו כללו כ-11,000 חיילים כשרובם מהדיוויזיה ה-6 של "פונה".

הכח היבשתי נתמך על ידי ספינות תותחים שיועדו להקדים את הכוחות במכת אש על הביצורים הטורקים.

הצבא העות'מאני

הצבא העות'מאני החליט להיערך להגנה על בגדאד באזור קטסיפון. לצורך כך הוקמו 2 קוי הגנה מצפון לחידקל. בראש הכוחות המתגוננים עמד נוראדין איברהים פאשה תחת פיקודו של חליל כות ולרשותו עמדו כ-18,000 חיילים תחת פיקוד של 4 דיוויזיות רגלים:

• הדיוויזיה ה-35 - השתתפה בקרבות מוקדמים יותר מול הבריטים.
• הדיוויזיה ה-38 - השתתפה בקרבות מוקדמים יותר מול הבריטים.
• הדיוויזיה ה-45 - דיוויזיה חדשה בה השתלבו חיילים ותיקים ואנשי מילואים.
• הדיוויזיה ה-51 - דיוויזיה חדשה בה השתלבו חיילים ותיקים ואנשי מילואים.

כמו כן חוזקו קווי ההגנה בסוללות ארטילריה של 52 תותחים.

מהלך הקרב

לקראת הקרב חילק טאונסנד את כוחותיו ל-4 כוחות משנה כש-3 מהן תוכננו לתקוף ישירות את קו הביצורים הטורקי כשהכח הרביעי תוכנן לאגף את הקו הטורקי דרך הגדה הדרומית מערבית.

21 בנובמבר 1915

תנועת הכוחות הבריטים לכוון בגדאד החלה עם רדת הלילה של 21 בנובמבר 1915 כדי לפתוח מתקפה עם שחר של היום הבא.

22 בנובמבר 1915

ההתקפה הבריטית על קו הביצורים הטורקי הקדמי נפתחה ב-22 בנובמבר 1915. הכוחות הבריטים נתקלו בהתנגדות עזה והתקשה להתקדם. מפקד הכח הטורקי, נוראדין, השתמש בתבונה בכוחות העתודה שלו כדי לתגבר את הנקודות בהן הצליחו הבריטים לפרוץ את הקו. ספינות הנהר שהיו אמורות לסייע לכוחות היבשה התקשו להתקדם בגלל מיקוש וחסימות בנהר וכן בגלל ירי ארטילרי.

בסיומו של היום הצליחו הבריטים לכבוש את קו ההגנה הראשון תוך שהם מסבים אבדות כבדות לטורקים אך סובלים בעצמם מאבדות כבדות.

23 בנובמבר 1915

ב-23 בנובמבר 1915 חידשו הבריטים את ההתקפה על קו ההגה השני אולם לא הצליחו לפרוץ קו זה. במהלך היום יצאו הטורקים למתקפת נגד אך הבריטים הדפו אותה. בסיומו של היום לא נרשמה הכרעה של אף אחד מהצדדים אף על פי שסבלו מנפגעים רבים.

24 בנובמבר 1915

ב-24 בנובמבר 1915 החליט טאונסנד שהיקף הנפגעים, תשישות החיילים שנותרו והמחסור בציוד, נשק ותחמושת אינם מאפשרים להמשיך המערכה ולכן הורה לחייליו לסגת לכות כדי למלא את הששורות ולחדש את האספקה לחיילים.

נוראדין הורה גם הוא לכוחותיו לסגת מקטסיפון בגלל היקף הנפגעים אך כשנודע לו שהבריטים החלו לסגת הורה ליחידותיו לרדוף אחריהם. דבר זה התאפשר מכיוון שבניגוד לבריטים, קווי האספקה של הטורקים היו קצרים מאוד דבר שאיפשר להם לחזק את כוחותיהם בזמן קצר ולצאת למרדף.

תוצאות הקרב

נפגעים:

• צבא בריטניה: כ-4,600 חללים ופצועים
• הצבא העות'מאני: כ-6,200 חללים ופצועים

קרב זה המחיש את חשיבות התמיכה הלוגיסטית והרפואית לכוחות הלוחמים ואת ההשפעה של המרחק.

נסיגתם של הבריטים לכות סימן את תחילתו של המצור על כות שם סבלו הבריטים מאחת התבוסות הגדולות ביותר במהלך המלחמה.

לקריאה נוספת

• Bruce, A. (n.d.). 22–25 November 1915 – The Battle of Ctesiphon. [Electronic Version] An Illustrated Companion to the First World War.
• Millar, Ronald W. (1970). Death of an Army: The Siege of Kut, 1915– 1916. London: Houghton Mifflin.
• The Battle of Kut – first hand account of an earlier battle published in an English illustrated magazine in 1916.
• Erickson, Edward J. Ottoman Army Effectiveness in World War I: a comparative study. New York: Routledge, 2007.
• Erickson, Edward J. Ordered to Die: A history of the Ottoman Army in the First World War Westport, CT, USA: Greenwood Press 2001.
• Woodward, David R. "Field Marshal Sir William Robertson", Westport Connecticut & London: Praeger, 1998, ISBN 0-275-95422-6

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב קטסיפון בוויקישיתוף

• קרב קטסיפון, באתר The Long long trail
• קרב קטסיפון, באתר firstworldwar.com