קרב קרץ'
קרב קרץ' התחיל בדצמבר 1941 ונמשך עד מאי 1942. בתחילת הקרב הצליחו כוחות הצבא האדום לבצע נחיתה מוצלחת באזור המזרחי של חצי האי קרים ולהתבסס באזור. אך בהמשך הם הובסו על ידי הגרמנים, והכוחות פונו תוך השארת שבויים רבים וציוד צבאי רב. כתוצאה מהכישלון הסובייטי, הארמייה ה-11 של הוורמאכט יכלה להתרכז בהמשך מצור סבסטופול.
 | ||||||||||||||||||
| שבוים סובייטים | ||||||||||||||||||
| מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 26 בדצמבר 1941 – 15 במאי 1942 (141 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | חצי האי קרים | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון גרמני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
רקע
עריכהלאחר פריצת הוורמאכט לחצי האי קרים במהלך ספטמבר 1941 רוכזו כוחות ארמיית החוף הסובייטית במרחב סבסטופול, והארמייה ה-51 לא הצליחה להגן על אזור קרץ' ומשום כך ב-15 בנובמבר פונתה לאזור טאמאן. אריך פון מנשטיין ריכז את רוב כוחותיו לצורך מצור סבסטופול, ומשום כך נותרה בחלק המזרחי של חצי האי רק הדיוויזיה ה-46 הגרמנית וכמה בריגדות של הצבא הרומני. כאשר הדבר נודע לסטבקה הוחלט לנצל את המצב ולבצע נחיתת כוחות באזור, תוך ניצול יחידות של חזית טרנסקווקז וצי הים השחור.
תוכנית הנחיתה
עריכהב-7 בדצמבר 1941 נתנה הסטבקה הנחיה לפיקוד חזית טרנסקווקז ולראש המטה של החזית פיודור טולבוחין להכין את תוכנית המבצע. התוכנית שעובדה כללה נחיתת כוחות הארמיות ה-44 וה-51 באזור קרץ' ופאודוסיה, כיתור כוחות האויב ומתקפה מערבה לכיוון סבסטופול הנצורה. בהמשך היה מתוכנן לגרום לנסיגה כוללת של הגרמים מחצי האי קרים. התוכנית כללה ביצוע נחיתה מהים בחזית רחבה שאורכה 250 ק"מ.
מהלך הקרב
עריכההשלב הראשון - הנחיתה הסובייטית
עריכההכוחות הנוחתים כללו 82,500 חיילים, 43 טנקים, 198 תותחים וציוד נוסף. היחידות היו תחת פיקוד של הארמייה ה-44 והארמייה ה-51. בהעברת הכוחות השתתפו 170 אוניות מסע, 78 אוניות קרב מצי הים השחור ושייטת הים האזוב. לצורך מתן חיפוי אווירי הוקצו 500 מטוסים של חזית טרנסקווקז וכ-200 מטוסי הצי.
באזור הרלוונטי שהו כוחות מוגבלים שכללו חלק מהדיוויזיה ה-46 הגרמנית, יחידות הפרשים הרומנים, יחידה שמתמחה בלוחמה הררית ויחידות נגד מטוסים.
הנחיתה החלה ב-26 בדצמבר במרחב קרץ', וב-29 בדצמבר החלה נחיתה בפאודוסיה, תוך זמן קצר הצבא האדום השתלט על הנמל והיה יכול לנצל אותו לנחיתת הכוחות. מספר ימים לאחר תחילת הנחיתה קפאו מי המיצר, ורוב הארמייה ה-51 עברה לחצי האי קרים על הקרח.
הגרמנים לא הצליחו לעמוד כנגד המתקפה, ומפקד הקורפוס ה-42 הנס פון שפונק נתן פקודת נסיגה. אריך פון מנשטיין ביטל את הפקודה ודרש לעמוד במתקפה, אך כבר לא היה ניתן לחזור לעמדות שננטשו. היחידות הגרמניות נסוגו תוך הימנעות מכיתור, אך השאירו את רוב הציוד הכבד מאחוריהם. הנס פון שפונק שפעל בניגוד לפקודה הועמד לדין ונשפט למעצר.
לפי זכרונותיו של אריך פון מנשטיין, מצב הארמייה ה-11 של הוורמאכט היה קריטי והוא חשש שהסובייטים ימשיכו במתקפה מערבה לכיוון סבסטופול. במקום זה, הארמייה ה-44 שנחתה בפאודוסיה פנתה מזרחה לכיוון קרץ' במטרה לחבור לארמייה ה-51. הדבר איפשר לגרמנים להתארגן בעמדות הגנה ולהעביר לאזור יחידות נוספות.
במהלך שלב זה של הקרב אבדות של הצבא האדום הגיעו לכ-30 אלף הרוגים ונעדרים, 10 אלף פצועים, 35 טנקים ו-133 תותחים.
השלב השני - קרבות במעבר הררי
עריכהב-2 בינואר 1942 הצבא האדום השלים את התבססותו בחצי האי קרץ', והסטבקה דרשה מדמיטרי קוזלוב להתחיל מייד במתקפה מערבה במטרה לעזור לסבסטופול הנצורה, קוזלוב מצידו טען שאין לו מספיק כוח אש למתקפה של ממש. בזכרונותיו כתב אריך פון מנשטיין שבמידה והסובייטים היו מתחילים במתקפה, לצבאו היה קושי גדול להתמודד איתה.
במהלך התארגנות הצבא האדום למתקפה, ב-15 בינואר הגרמנים החלו במתקפה משלהם בתפר בין הארמיות הסובייטיות. למרות עדיפות סובייטית ברורה בהיקף החיילים והשריון, הגרמנים הצליחו לפרוץ את קו ההגנה, וב-18 בינואר נכנסו לפאודוסיה. איבוד הנמל הקשה על יכולת הסובייטים לספק ציוד ותחמושת לקרים. ב-29 בינואר הוחלט על הקמת חזית קרים ובראשו הועמד דמיטרי קוזלוב. לחזית החדשה נוספה ארמייה נוספת והועבר כוח שריון משמעותי. במטרה לשפר את הקשר בין הסטבקה לבין מפקדת החזית לחצי האי קרים נשלח נציג סטבקה מיוחד - קומיסר בדרגה הראשונה לב מכליס. למכליס לא הייתה הכשרה צבאית, אך הוא התערב בהחלטות מבצעיות ולמפקדת החזית לא היה יכולת להתנגד להצעותיו.
ב-27 בפברואר חזית קרים החלה במתקפה חדשה נגד כוחות הציר. למרות עדיפות בכוח שריון המתקפה לא התפתחה כפי הצפוי ורק נגד הדיוויזיה ה-18 הרומנית הייתה התקדמות של ממש. אריך פון מנשטיין ניצל את כל העתודות שלו והקרבות נמשכו עד ל-4 במרץ. לאחר הפסקה קצרה ב-13 במרץ חודשה המתקפה הסובייטית. למרות המאמץ הצבא האדום לא הצליח להגיע להתקדמות של ממש. גם מתקפתה של ארמיית החוף מכיוון סבסטופול הנצורה לא צלחה.
במקביל לופטוואפה פעל נגד אוניות משא סובייטיות שהיו מעבירות אספקה לכוחות הצבא האדום בחצי האי. במהלך פברואר-מרץ מספר אוניות נפגעו מהפצצות אוויריות של הלופטוואפה ויכולת האספקה ירדה לכשליש לעומת מה שהיה בתקופת נחיתת הכוחות.
השלב השלישי -מתקפה גרמנית
עריכהבהתאם לפקודת הפיקוד העליון של הוורמאכט מ-5 באפריל 1942, על הארמייה ה-11 של הוורמאכט הוטלה המשימה לסיים את כיבוש חצי האי קרים. בהתאם לזכרונותיו של אריך פון מנשטיין הגיעה לידיו מידע מודיעיני לפיו רוב הכוח של הצבא האדום מרוכז בחלק הצפוני של החזית, ובחלק הדרומי לאורך חוף הים השחור נמצאים כוחות מדולדלים, בהתאם לכך סוכם על מתקפה שתתרכז באזור זה.
המתקפה תוכננה להתבצע על ידי הקורפוס ה-30 והקורפוס ה-42 של וורמאכט בסיוע הקורפוס ה-7 הרומני. לצורך חיפוי אווירי הועבר הקורפוס ה-8 של לופטוואפה לחצי באי קרים, כמו כן הועברה לאזור דיוויזיית שריון של ורמאכט.
ב-21 באפריל סטבקה החליטה על הקמת "מפקדת צפון קווקז" ובראשה הועמד סמיון בודיוני. תחתיו רוכזו חזית קרים, ארמיית החוף (הייתה בסבסטופול הנצורה), פיקוד צבאי צפון-קווקז, צי הים השחור ושייטת ים אזוב. כוחות חזית קרים בפיקוד דמיטרי קוזלוב כללו את הארמייה ה-44, הארמייה ה-47, הארמייה ה-51 ומספר יחידות שהיו תחת פיקוד ישיר של מפקדת החזית.
המתקפה האווירית הגרמנית החלה ב-7 במאי, במהלך המתקפה הופצצו גם מטות הפיקוד ומטה הארמייה ה-51 ספג פגיעה ישירה, מפקד הארמייה וראש המטה יחד עם רוב קציני המטה נהרגו או נפצעו.
ב-8 במאי לאחר הפגזת תותחים החלה מתקפה של הקורפוס ה-30 על קווי ההגנה של הארמייה ה-44 הסובייטית. לקראת הערב נפרץ קו ההגנה באורך של כ-5 ק"מ. במקביל, הגרמנים הנחיתו כוחות בעורף הארמייה ה-44.
ב-9 במאי טנקים גרמנים הצליחו לפרוץ בתפר בין הארמייה ה-47 לבין הארמייה ה-51 ופנו צפונה מהתפר. ב-10 במאי יוסיף סטלין נתן רשות לדמיטרי קוזלוב להסיג את כוחותיו מזרחה לעמדות אחוריות, אך הארמייה ה-51 כבר לא יכלה לבצע את הפקודה.
ב-10 במאי היחידות של הקורפוס ה-30 הגיעו לעמדות של הצבא האדום. ב-12 במאי בוצעה נחיתה אווירית של כוחות בעורף הארמייה ה-44, וב-13 במאי נפרץ קו ההגנה.
ב-14 במאי נתן סמיון בודיוני פקודה על פינוי הכוחות לחצי האי טאמאן, המהלך בוצע במשך מספר ימים והושלם ב-20 במאי.
השלכות הקרב
עריכהלמרות העדיפות המספרית, כוחות הצבא האדום במרחב קרץ' ספגו כישלון צורב. המצב בחלק הדרומי של חזית הלחימה החמיר, והגרמנים יכלו לאיים בפריצת כוחותיהם דרך טאמאן לצפון הקווקז. זמן קצר לאחר הקרב הסתיים המצור על סבסטופול והעיר נכבשה, ובכך הארמייה ה-11 הגרמנית השתחררה לביצוע משימות אחרות, אמנם בגלל האבדות הקשות היה צורך להסיגה להתארגנות מחדש והיא לא יכלה להשתתף בקרב סטלינגרד.
על הצלחתו בקרבות קודם מפקד הארמייה ה-11 אריך פון מנשטיין לדרגת גנרל-פלדמרשל.
אבדות הצבא האדום היו קשות. במהלך הנחיתה הראשונה נפגעו כ-40 אלף חיילים, בקרבות השלב השני נפגעו כ-70 אלף חיילים, ובמהלך המתקפה הגרמנית נפגעו כ-162 אלף חיילים ו-140 אלף חיילים פונו לטאמאן. בעקבות פינוי קרים, הוחלט על ביטול חזית קרים, ביטול "מפקדת צפון קווקז" והקמת חזית צפון הקווקז בפיקוד סמיון בודיוני. הסטבקה הסיקה מספר מסקנות אישיות לגבי מפקדים בכירים סובייטים שהיו בראש הכוחות:
- לב מכליס הורד בדרגה ואיבד את המינוי של סגן שר ההגנה.
- דמיטרי קוזלוב הורד בדרגה ולא קיבל יותר מינוי למפקד חזית.
- פיוטר ווצ'ני שהיה ראש מטה החזית לא קיבל יותר מינויים ברמה זו.
- מפקדי ארמיות הורדו לדרגת קולונל.
- ראש המטה הכללי הסובייטי בוריס שפושניקוב איבד את התפקיד ובמקומו מונה אלכסנדר ואסילבסקי.
קישורים חיצוניים
עריכה
- תיאור מפורט של השלבים הראשונים של הקרב (ברוסית)
- תיאור מפורט של שלב השלישי של הקרב (ברוסית)