ראומטולוגיה

ראומטולוגיה היא התחום הרפואי העוסק באבחון ובטיפול במחלות הקשורות במפרקים, ברקמות רכות וברקמות חיבוריות (הקרויות מחלות ראומטיות). מקור המונח ראומטולוגיה במילה היוונית ראומה, שפירושה "משהו שזורם כמו נהר, או כמו נחל" ומהסיומת לוגיה, שמשמעותה חקר. הראומטולוגיה מהווה תת-התמחות ברפואה פנימית וברפואת ילדים.

הגורמים למחלות ראומטיות הם על פי רוב בעיות במערכת החיסונית: כל המחלות הראומטיות הגדולות הן מחלות אוטואימוניות. לכן רוב סוגי הטיפולים מתבססים על מחקרים רפואיים בנושא החיסון ועל ההבנה המשתפרת של היסודות הגנטיים של הפרעות ריאומטיות. ייתכן שבעתיד הטיפולים יכללו גם ריפוי גני. טיפולים המבוססים על רפואה מבוססת ראיות במחלות ריאומטיות, מסייעים לחולי ראומטיזם (שיגרון) לקיים אורח חיים תקין.

ראומטיזם (שיגרון)

ערך מורחב – שיגרון

ראומטיזם הוא מושג כללי שמתאר כל הפרעה המלווה בכאב ומשפיעה על מערכת התנועה בגוף, כולל מפרקים, שרירים, רקמות חיבוריות, רקמות רכות מסביב למפרקים ולעצמות. המונח ראומטיזם משמש גם לתיאור חום ראומטי, שמשפיע על שסתומי הלב. אולם בספרות הרפואית נעשה שימוש במונחים ספציפיים לתיאור הפרעות ראומטלוגיות, כמו דלקת מפרקים שיגרונית (ראומטויד ארטריתיס), דלקת חוליות מקשחת (אנקילוזינג ספונדיליטיס), שיגדון (גאוט) ולופוס (זאבת אדמנתית מערכתית) וכך הלאה.

ראומטלוגיה היא תחום התמחות רפואי שנמצא כעת בצמיחה ומוכר בכל העולם. התמחות זו מתקדמת במהירות ומתבססת היטב, באמצעות תוכניות התמחות מאורגנות. המונח "ראומטולוג", המתאר רופאים העוסקים בראומטולוגיה, הוא כיום מונח מבוסס היטב ושגור בקרב הקהילה הרפואית, אף על פי שאינו מתואר במילוני שפות מבוססים.

מתחילת המאה ה-21 צובר תאוצה סוג טיפול חדש, המכונה טיפול ביולוגי ומשמש לטיפול בחולים הסובלים ממחלות כרוניות וממחלות שגורמות למומים במפרקים. חלק גדול מהחולים בדלקת מפרקים שגרונית (ראומטויד ארתריטיס), כ־70% על פי מחקרים מסוימים^{[דרוש מקור]}, יכולים להחלים כיום בזכות הנהגת הטיפולים הביולוגיים.

ראומטולוג

ראומטולוג הוא רופא מומחה בתת-התחום הרפואי ראומטולגיה. בישראל, התמחות בתחום זה דורשת התמחות ברפואה פנימית או רפואת ילדים, כשאורך תת-ההתמחות, לאחר סיום ההתמחות, עומד על כשנתיים-שנתיים וחצי (כתלות במסלול ההתמחות). מספר השנים הנדרשות להתמחות משתנה ממדינה למדינה בהתאם לדרישות אותה המדינה.

ראומטולוגים מטפלים בארתריטיס – דלקת מפרקים, במחלות אוטואימוניות (מחלות חיסון עצמי) מסוימות, במחלות של מערכת השרירים והשלד המלוות בכאב ובאוסטיאופורוזיס – דלדול עצם. קיימים יותר מ-200 סוגים של מחלות כאלו, ביניהן דלקת מפרקים שגרונית (ראומטויד ארטריתיס), שיגרון ניווני (אוסתאוארתיריטיס), שיגדון (גאוט), זאבת (לופוס), כאבי גב, דלדול העצם (אוסטאופורוזיס) ודלקת הגידים והרצועות (טנדיניטיס). חלק מהמחלות הללו יכולות להיות חמורות מאוד וקשות לאבחון ולטיפול. הם מטפלים בבעיות של רקמות רכות הקשורות למערכת השלד והשרירים ובסוגי ספורט שקשורים לבעיות ברקמות הרכות. ההתמחות משלבת גם פיזיותרפיה, ריפוי גופני ושיקום של נכים ומוגבלים. כמו כן, משולבות בהתמחות תוכניות לחינוך מטופלים וריפוי בעיסוק.

ברחבי העולם קיימים ארגונים בינלאומיים רבים שמייצגים את הראומטולוגים. הקולג' האמריקאי לראומטולוגיה (ACR), איגוד הראומטולוגים המומחים (ARHP), הליגה האירופאית למלחמה בראומטיזם (EULAR), ליגת האגודים לראומטולגיה באסיה ובאוקיינוס השקט (APLAR) והליגה הבינלאומית של איגודי הראומטולוגיה (ILAR), הם הארגונים הבינלאומיים העיקריים שהוקמו ומארגנים פעילויות רבות הקשורות להתמחות זו. מטרת הארגונים הללו היא לקדם ולחזק את תחום הריאומטולוגיה ברחבי העולם. יתרה מזאת, ישנם אגודים ומכללות לראומטולוגיה שיש בהם נציגים ריאומטולוגים מכל מדינה בעולם. ראומטולוגים הם רופאים שמתמחים במחלות ראומטיות.

מחלות

המחלות שמאובחנות ומטופלות על ידי הראומטולוגים כוללות בין היתר:

• דלקת מפרקים שיגרונית (ראומטואיד ארתריטיס)
• קדחת ים תיכונית משפחתית
• זאבת (לופוס).
• תסמונת סיוגרן
• סקלרודרמה (טרשת רקמות החיבור)
• דרמטומיוזיטיס (דלקת עור ושרירים)
• דאבת (פיברומיאלגיה)
• פוליכונדריטיס
• פולימיוזיטיס (דלקת רב שרירית)
• כאבי שרירים רב שגרוניים (פולימיאלגיה ראומטיקה)
• ארטריתיס טמפוריאלי
• מחלת מפרקים ניוונית (אוסטאורתריטיס)
• דלקת מפרקים זיהומית
• סרקואידוזיס
• שיגדון (גאוט),שיגדון מדומה (פסאודוגאוט)
• מחלת המפרקים החולייתיים (ספונדילוארטרופאתיס)
  • דלקת חוליות מקשחת (אנקילוזינג ספונדילטיס)
  • תסמונת רייטר (מוכרת גם בשם ריאקטיב ארטופת'י)
  • דלקת מפרקים פסוריאטית
  • אנתרופאטיק ספונדיליטיס
• קדחת שגרונית
• דלקת כלי דם
  • דלקת רב-עורקית קשרית
  • ארגמנת על שם שונליין-הנוך
  • מחלת נסיוב זר
  • גרנולומטוזיס עם פוליאנגאיטיס
  • דלקת עורק הרקה
  • מחלת טקיאסו
  • מחלת בכצ'ט
  • מחלת קווסאקי
  • מחלת בירגר
• דלקת מפרקים כרונית של גיל הילדות (JIA) - דלקת מפרקים כרונית של הילדות כוללת מגוון רחב של בעיות מפרקים אצל ילדים.
• דלקת מפרקים שיגרונית - שיגרון ברקמות רכות (מחלות מקומיות ונגעים מקומיים המשפיעים על המפרקים ועל המבנים שמסביב למפרקים, כולל הגידים, רצועות הקופסית, הכיס, שברי לחץ, שרירים, כליאת עצב, נגעי כלי דם, גנגליון, עיוותים ברקמות חיבוריות, הפרעות מקומיות ברקמות רכות וכו').
• מחלות שפוגעות בעצמות - דלדול העצם (אוסטאופורוזיס), אוסתאומלזיה (רככת), מחלת עצם כלייתית, רעלת פלואור (פלואורוזיס), רככת וכו'.
• מחלות מולדות ותורשתיות הפוגעות במפרקים - מפרקים מורחבים מאד, תסמונת הרלס דנלוס, אכונדרופלזיה (ליקוי גדילה, גמדות), תסמונת מרפן וכו'.

אבחון

מלבד תשאול מקיף לגבי ההיסטוריה הרפואית, קיימות שיטות נוספות לאבחון, חלקן קלות יחסית לביצוע, ומבוצעות באמצעות בדיקה גופנית, חלקן מסובכות יותר ובדרך כלל דורשות ראומטולוג, או רופא מומחה מתחום אחר.

בדיקה גופנית

להלן שיטות אבחון שניתן לבצע במהלך בדיקה גופנית רגילה.

• מבחן שובר, בודק את גמישות הגב התחתון.
• בדיקת מפרקים יסודית
• בדיקת שלד ושרירים
  • בדיקת סינון מערכת השלד והשרירים (SMSE)- הערכה מהירה של מבנה ותפקוד.
  • בדיקה כללית של מערכת השלד והשרירים (GMSE) – הערכה מקיפה של דלקת במפרקים.
  • בדיקה מקומית של מערכת השלד והשרירים (RMSE) – הערכה ממוקדת של מבנה, תפקוד ודלקתיות, בשילוב עם בדיקות מיוחדות.

בדיקות מיוחדות

• בדיקות מעבדה (כגון שקיעת דם, CRP, גורם שגרונתי (גורם ראומטואידי), בדיקת נוגדנים אנטי CCP, בדיקת ANA – נוגדנים נגד גרעין).
• צילומי רנטגן של המפרקים הפגועים ובדיקות הדמיה אחרות.
• בדיקות ציטופתולוגיות ובדיקות פתולוגיות כימיות אחרות, של נוזלים הנשאבים מהמפרקים הפגועים, (למשל על מנת להבחין בין דלקת מפרקים זיהומית ושגדון (גאוט)).

טיפול

רוב המחלות הראומטיות מטופלות באמצעות משככי כאבים, תרופות נוגדות דלקת ללא סטרואידים (NSAID), סטרואידים (במקרים קשים), תרופות שמשנות את מהלך המחלה הראומטית ומאטות את קצב התקדמותה (DMARD), נוגדנים חד שבטיים, כמו אינפליקסימאב ואדאלימומאב, ורצפטור TNF מסיס אתאנרספט ומתוטרקסט - למקרים מתונים עד חמורים של דלקת מפרקים שגרונית. טיפולים באמצעות סוכן ביולוגי ריתוקסימאב (טיפול בתאי אנטי B) מאושרים כעת לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית עיקשת.

חולים הלוקים בדלקת מפרקים שגרונית לעיתים קרובות זקוקים לטיפול ארוך טווח ורב תחומי. הטיפול מותאם אישית לצורכי המטופל ולאופן בו הוא מגיב לתרופות וליכולת של הגוף שלו לסבול אותן.

במקביל לטיפול התרופתי ניתן לשלב טיפול בריפוי בעיסוק לצורך ניתוח ההתנהלות היומיומית וקבלת המלצות לתפקוד נכון, הנחיות לשימור אנרגיה ושמירה על המפרקים (ארגונומיה), התאמת אביזרי עזר ושימוש בהם, התאמת סדי מנוחה במידת הצורך וזיהוי של הרגלי חיים שאינם מיטיבים לגוף החולה והמלצות על תחליפים. כל זאת במטרה לשמור על אורח חיים תקין והשתתפות בחברה על אף המחלה ותוך התחשבות בתסמיניה, ובכך לנסות למנוע הידרדרות במצבם הגופני של החולים.

טיפולי פיזיותרפיה, לעיתים רבות חיוניים להתמודדות עם מחלות ראומטיות שונות.

מחקר מדעי

לאחרונה, גופי מחקר גדולים החלו לעסוק ברקע של מחלות חיסון עצמי (מחלות אוטואימוניות), שהן הגורם למחלות ראומטיות רבות. גם בתחום האוסטאואימולוגיה נבדקים יחסי הגומלין בין המערכת החיסונית, המפרקים והעצמות. כמו כן, נערכים גם מחקרים אפידמיולוגים (חקר מגפות) וניסויים של תרופות. מחקרים מדעיים על טיפולים ביולוגיים וניסויים קליניים על נוגדנים חד שבטיים הוסיפו מימד חדש לטיפול הרפואי במחלות הקשורות בדלקות מפרקים.

לקריאה נוספת

• שאול סוקניק, מחלות ריאומטיות: מידע מקיף על דלקות מפרקים ושאר מחלות המפרקים והעצם תסמינים, אבחון וטיפול. ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2011
• אורי אלקיים, יוסף עוזיאל ומחמוד אבו שקרה: רימטולוגיה בישראל - עידן הפלטינה, הרפואה, ספטמבר 2019

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ראומטולוגיה בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.