רבי מנא
רבי מנא היה כהן[1] אמורא בדור החמישי לאמוראי ארץ ישראל, שימש כראש ישיבה בציפורי, הוזכר בעיקר בתלמוד הירושלמי.
| לידה |
המאה ה־4  |
|---|---|
| מקום פעילות | ארץ ישראל |
| תקופת הפעילות | חמישי תקופת האמוראים |
| רבותיו | רבי יונה (אביו), רבי יוסי בר זבידא, רבי יצחק בן אלישיב |
| בני דורו | רבי חנניה דציפורין, רבי יוסי ברבי בון |
  | |
ביוגרפיה
עריכהרבי מנא היה בנו ותלמידו של רבי יונה, שהיה מתלמידי החכמים הבולטים בדור שלפני - הדור הרביעי. כך פעמים רבות כשלימד הלכה, מסר דברים בשם אביו; כאשר שמע אותם מאביו בבית, אמר: "כך אמר לי אבא", וכאשר שמע אותם מאביו בבית המדרש, אמר: "כן אמר רבי יונה".[2] כמו כן למד ושימש את רבי יוסי בר זבידא שהיה חברו של אביו - רבי יונה.[3] ואת רבי חגי (הראשון)[4]. פעם הלך לעיר קיסרין (קיסריה), שם למד אצל האמוראים רבי חזקיה, רבי אושעיה בר שמי, רבי אהבה, רבי זעירא ורבי זריקן.[5]
תלמיד חבר שלו היה רבי יוסי ברבי בון,[6] וחבר שלו המוזכר במיוחד היה רבי חנניה דציפורין, שמוזכרות מחלוקות רבות ביניהם, בלשון "רבי חנניה ורבי מנא: חד אמר... וחרנה (האחר) אמר...".[7] לאחר ההיכרות ביניהם רבי חנניה הכיר, ברוב ענווה, בכך שרבי מנא עולה עליו בגדלותו בתורה, ומסר לו את תפקיד ראש הישיבה בציפורי, ולא די בכך, אלא שאף ישב ללמוד אצלו כאחד התלמידים.[8]
אישיותו
עריכהרבי מנא הביע שאט נפש כלפי אנשים שרכשו תואר כבוד רבני - "רבי" - באמצעות מתנות לנשיאים,[9] וייתכן שבעקבות כך מוזכר בתלמוד שהוא נרדף על ידי אנשי בית הנשיא. כך מסופר כי פעם אחת כשנרדף על ידי אנשים אלה, הלך לקברו של אביו, ואמר "אבא, אבא, בני בית הנשיא מצערים לי". כך גם מסופר כי פעם אחת כאשר עברו אנשי בית הנשיא ליד קברו של אביו, רבי יונה, פרסות סוסיהם התקבעו, והם לא יכלו לזוז ממקומם, עד שהתחייבו לא לצער אותו יותר.[10]
קישורים חיצוניים
עריכה- הרב אהרן הימן, "רבי מנא (ב)", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמודים 888-885, באתר היברובוקס
- "מַנִּי (מנא) ב"ר יונה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 246–247, באתר היברובוקס
הערות שוליים
עריכה- ^ ירושלמי, מסכת נזיר דף לג עמוד ב
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק ד', הלכה י', ובפירוש קרבן העדה.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ז', הלכה ב'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק א', הלכה א'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, פרק א', הלכה ג'; מסכת כלאים, פרק ו', הלכה ג'; מסכת חלה, פרק א', הלכה א'; מסכת שבת, פרק ז', הלכה ב'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ו', הלכה ב'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חלה, פרק ב', הלכה ב'; מסכת פסחים, ג', א' ובמקומות נוספים.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ו', הלכה א'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ביכורים, פרק ג', הלכה ג'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ג, עמוד ב'.