רבי נתן
רבי נתן, או רבי נתן הבבלי, היה תנא בבלי בדור הרביעי. מרבותיו של רבי יהודה הנשיא. מיוחסת לו חיבור מסכת אבות דרבי נתן, שהיא כעין גרסה מורחבת ומפורטת של מסכת אבות.
| לידה |
המאה ה־2 בבל, האימפריה הפרתית  |
|---|---|
| תקופת הפעילות | דור רביעי לתנאים |
| תלמידיו | רבי יהודה הנשיא |
  | |
חייו
עריכהרבי נתן עלה בצעירותו לארץ ישראל, כ-200 שנים לאחר עליית הלל הזקן, וכיהן אב בית דין בסנהדרין שבאושא, תחת נשיא הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל.
רבי נתן מוזכר במשנה רק פעמיים, בסוף מסכת ברכות ובסוף מסכת שקלים, אולם הוא מוזכר פעמים רבות בתוספתא.
רבי נתן היה ידוע כדיין מומחה ש"יורד לעומק הדין"[1]. אחת מהלכותיו המפורסמות נקראת "שעבודא דרבי נתן":
רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו, מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה? תלמוד לומר: 'ונתן לאשר אשם לו'.
לפי המסופר בתלמוד (ראו להלן), הוא השתתף בניסיון להדחתו של רבן שמעון בן גמליאל, יחד עם רבי מאיר. לאחר שהניסיון סוכל, קנס רבן שמעון את רבי נתן שלא יזכירו את שמו בבית המדרש, ואת תורתו יאמרו בשם "יש אומרים"[2].
היה מומחה בענייני ברית מילה, והורה מתי יש להזהר מלמול את התינוק, מחשש פיקוח נפש. הוא עצמו הורה מתי למול תינוקות, אף ששני בנים ממשפחתם נפטרו לאחר ברית מילה, והסביר מתי הזמן בו יש לערוך את ברית המילה. בעקבות כך, נקראו התינוקות "נתן הבבלי" על שמו[3].
במדרש (קהלת ז') מובא: "טוב – זה רבי נתן, וחוטא – זה תלמידו". לאור מדרש זה נראה שהיה לו תלמיד שנעשה מין.
הניסיון להדיח את רבן שמעון בן גמליאל
עריכהבתלמוד הבבלי[4] מסופר על קנוניה שרקמו רבי מאיר ורבי נתן כנגד הנשיא רבן שמעון בן גמליאל. הרקע למעשה היה רצונו של רבן שמעון בן גמליאל לאכוף את ההלכה המבדלת את הכבוד שמקבל הנשיא לכבוד של שאר החכמים, שנתפסו בעיני רבי מאיר כפגיעה בכבודו. רבי מאיר ורבי נתן רצו להראות את עליונותם הלמדנית על פי רבן שמעון בן גמליאל בכך שישאלו אותו שאלה במסכת עוקצין הקשה, ומשלא ידע להשיב להם יווכח לעין-כל שהם עדיפים עליו בידיעותיהם התורניות, ובכך יירשו את מקומו. תוכניתם סוכלה לאחר שחכם נוסף, רבי יעקב בן קרשי, שמע אותה והחליט לשנות את מסכת עוקצין ליד חלונו של רבן שמעון בן גמליאל, ובכך לעורר אותו לחזור עליה מבלי לביישו. רבן שמעון בן גמליאל הבין שנרקמת מזימה מאחורי גבו, וכאשר רבי נתן ורבי מאיר שאלו את שאלתם הבין כי הם ניסו לקשור כנגדו. כעונש על כך, ציווה רבן שמעון להוציאם מבית המדרש, והם היו כותבים קושיות ותירוצים על פתקים ומשליכים לבית המדרש בעד החלון. רבי יוסי התקשה לראות את גדולי החכמים בחוץ ופנה לרבן שמעון בתמיהה: "תורה מבחוץ ואנחנו מבפנים?", ולאור זאת הסכים רבן שמעון להכניסם לבית המדרש, אך קבע שלא יאמרו הלכה בשמם, אלא רבי מאיר יכונה בשם "אחרים אומרים" ורבי נתן יכונה "יש אומרים".
המתיחות בין בית הנשיא לבין שני חכמים אלו נמשכה גם בדור שלאחר מכן. רבי יהודה הנשיא, בנו של רבן שמעון בן גמליאל, לימד את שמעון בנו ובלימודם נתקלו השניים בכינוי "אחרים אומרים". לשאלת הבן מיהם אותם "אחרים", ענה לו אביו: "בני אדם שביקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך". לאחר דין ודברים בין השניים, השתכנע רבי יהודה, ומאז הזכירו את רבי מאיר ורבי נתן בשמם, ואכן רבי מאיר מופיע פעמים רבות במשנה של רבי יהודה הנשיא.
החוקרים חלוקים האם הסיפור משקף סיפור שאירע באמת[5] או שהוא בעל אופי אגדתי ולא היסטורי[6].
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- בנימין לאו, "ר' נתן: חכם בבלי באושא", בספרו: חכמים, כרך שלישי: ימי גליל, ידיעות ספרים, 2008, עמ' 283-275.
קישורים חיצוניים
עריכה
- הרב אהרן הימן, "ר' נתן (הבבלי תנא דמתניתין)", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמודים 953-949, באתר היברובוקס
- "נתן, רבי", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 125–126, באתר היברובוקס
- רבי נתן, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- בנימין זאב בכר, אברהם שלמה ולדשטיין, "רבי נתן", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- הרב יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים ח"א כרך ה, IV פרקים מו-מט "רבי ורבי נתן סוף משנה" באתר HebrewBooks
רבי נתן הבבלי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ"ג, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ג, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ז, עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ד, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ג, עמוד ב'
- ^ ראו רשימה ארוכה ומפורטת אצל גודבלאט, עמ' 349 הערה 1
- ^ דוד גודבלאט, על סיפור ה'קשר' נגד רבן שמעון בן גמליאל השני, ציון ד, תשמ"ד, עמ' 349 - 374, JSTOR 23559651; ראו שם, עמ' 350 הערה 2 חוקרים נוספים שכתבו כך.