רב אחדבוי בר אמי
רב אחדבוי בר אמי היה אמורא בבלי בדור הרביעי. נודע בעיקר בשאלותיו ההלכתיות ובמערכת יחסיו המורכבת עם רב ששת.
ביוגרפיה
עריכהרב אחדבוי היה בן דורו וחברו של רב ששת. אמו של רב אחדבוי שימשה כמניקתו של רב ששת, כפי שמובא בדברי רבינו חננאל, ובעקבותיו רמב"ן ותוספות. לפי רש"י, לעומת זאת, מדובר באמו של רב ששת[1]. מסופר בתלמוד כי לאחר שפגע בכבודו של רב ששת... , נענש באובדן כוח הדיבור. רק לאחר התערבות אמו, שהזכירה לרב ששת כי היניקה אותו, הסכים למחול לו. בעקבות אירוע זה כינה אותו עולא "משגש ארחתיה דאימיה" (גרם לאמו מהומה)[2].
שאלות הלכתיות
עריכהרב אחדבוי הרבה להקשות ולשאול שאלות הלכתיות, המתועדות בתלמוד בלשונות "בעי מיניה", "מתקיף לה" ו"מתיב". בין שאלותיו הבולטות:
טומאת עבודה זרה - חקר האם חל דין טומאה על עבודה זרה הקטנה מכזית, בהתבסס על ההשוואה לטומאת שרץ ומת. שאלתו הוכרעה על ידי רב אויא (או רבה בר עולא) שהוכיח מברייתא כי אין טומאה בעבודה זרה פחותה מכזית[3].
גביית חוב מיתומים - בירר האם ההלכה הקובעת שגובים מנכסי יתומים רק מן הזיבורית חלה גם על יתומים בגירים. נפסק שהדין חל על כל היתומים[4].
בשר בחלב - שאל את רב נחמן לגבי בישול בשר גדי בחלב אמו טרם שילדה, והאם נכלל באיסור. רב נחמן הכריע שהדבר אסור[5].
לקריאה נוספת
עריכההרב אהרן הימן, "רב אחדבוי בר אמי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
עריכה- ^ ראו פירוש רש"י למסכת בבא בתרא ט ע"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט', עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ג, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ', עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קי"ג, עמוד ב'