רגינה ספירשטיין
רגינה ספירשטיין (בפולנית: Regina Safirsztajn; 1915 – 1945) הייתה חברת ההתארגנות המחתרתית במחנה ההשמדה אושוויץ שהוצאה להורג בשל חלקה במרד הזונדרקומנדו שפרץ ב-7 באוקטובר 1944.[1]
 | |
| לידה |
1915 בנדין, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
6 בינואר 1945 (בגיל 30 בערך) מחנה ההשמדה בירקנאו, גרמניה הנאצית |
| מדינה |
פולין |
  | |
קורות חיים
עריכהמשפחתה
עריכהרגינה נולדה בשנת 1915 בבנדין, פולין, ליוסף ורוז'ה ספירשטיין. אביה ניהל מסעדה ובר בחזית ביתם.[1]
רגינה הייתה השביעית מבין שמונה ילדים. אחיה היו חנה גיטלה, מרדכי, יצחק, אזל, טוניה, צסיה ודוד. הילדים למדו בבתי ספר פולניים ודיברו יידיש בבית.[1]
גטו בנדין
עריכהרגינה ומשפחתה, למעט מרדכי שהיגר לארצות הברית, נאלצו להיכנס לגטו בנדין שם מת אביה של רגינה מהתקף לב. אמה נפטרה לפני הגירוש לגטו.[1]
בהיותה בגטו נישאה רגינה ליוסף שיינטל, שמת זמן קצר לאחר שנישאו.[1]
מרד אושוויץ
עריכהבאוגוסט 1943 גורשו רגינה, אחותה, גיסותיה וילדיהם לאושוויץ, שם הופרדו בני המשפחה. רובם נרצחו מיד עם הגיעם ומעטים נבחרו לעבודה בכפייה.[1] רגינה נידונה לעבוד ב-Weichsel-Union-Metalwerke או Union Munitions Plant, מפעל לחימוש באזור תעשייה בין אושוויץ I לאושוויץ II,[2][3] שם הועסקה בחדר אבק השריפה.[1][4][5]
שניים מחברי המחתרת, ישראל גוטמן ויהודה לאופר, קיבלו הוראה להביא מהמקום בו עבדו חומר נפץ לקראת ההתקוממות במחנה. הם התקשו לעשות זאת, מפני שהתנועה בתוך בית חרושת זה הייתה אסורה, ובמקום בו עסקו בחומרי הנפץ עבדו אסירות יהודיות. באמצעות אחת החברות במחתרת יצרו האסירים קשר עם הנשים שעבדו שם. אחד החברים נשלח לבירקנאו כדי לגייס למשימה את רוז'ה רובוטה, אסירה שעבדה במיון פרטי הלבוש בבירקנאו, כדי שהיא תשכנע את הנשים לתת את הסכמתן להוציא חומר נפץ מבית החרושת ולמסור אותו לידי המחתרת.[6]
רגינה, יחד עם מספר אסירות שעבדו במפעל התחמושת, כולל אסטוסיה (אסתר) ווייסבלום, אנה היילמן, רוז מת', ואלה גרטנר, הדסה זלוטניצקה, מרתה בינדיגר, גניה פישר, אינגה פרנק ואילזה ואנטיצ'קה פעלו יחדיו כדי להגניב אבק השריפה החוצה במטפחות לכיסיהן או לחיקן. כשהיה נערך חיפוש הן היו זורקות את אבק השריפה על האדמה ומשפשפות את אדמה ברגליהן.[7] את אבק השריפה אספה רובוטה, והעבירה אותו לידי הזונדרקומנדו, יחידות לטיפול בקורבנות ההשמדה בתאי הגזים, שעמן נמנו אסירים יהודים, שפעלו במחנות השמדה ועסקו בהוצאת הגופות מתוך תאי הגזים ושריפתן במשרפות. לאחר חודשי פעילות אחדים הוצאו להורג גם אנשי הזונדרקומנדו, וגופותיהם פונו על ידי היחידה הבאה בתור.[8][9]
ב-7 באוקטובר 1944 השתמשו אסירי הזונדרקומנדו באבק השריפה כדי לפוצץ את הקרמטוריום הרביעי בבירקנאו.[1][4] אלה, רוזה, אסתר ורגינה נעצרו ועונו על תפקידן במרד. הנשים נתלו בפומבי בבירקנאו ב-5 בינואר 1945.[1]
אחיה של רגינה, מרדכי, שהיגר לארצות הברית, ואחייניתה, רוז רכניץ' (רוזה איקוביץ'), היו בני משפחתה היחידים של רגינה ששרדו את השואה.[1]
קישורים חיצוניים
עריכה- דיוקן של רגינה שפירשטיין, באתר מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה
- ראיון עם אנה וייסבלום היילמן, חברת ההתנגדות, משתתפת במרד באושוויץ וניצולת השואה
- על מרד הזונדרקומנדו באושוויץ, בפודקאסט של יד ושם (עם תמלול)
- על ספירשטיין בכתב העת המקוון "בשביל הזיכרון" באתר יד ושם, ע' 28.
- רגינה ספירשטיין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 "Portrait of Regina Szafirsztajn, one of the four women who was hanged for her participation in the Auschwitz uprising. - Collections Search - United States Holocaust Memorial Museum". collections.ushmm.org. נבדק ב-2021-04-20.
- ^ Rittner & Roth. Different Voices (Paragon House: 1993) p. 132ff. ISBN 1-55778-503-1
- ^ Rittner & Roth. Different Voices (Paragon House: 1993) p. 136ff. ISBN 1-55778-503-1
- ^ 1 2 "Prisoner Revolt at Auschwitz-Birkenau". www.ushmm.org (באנגלית). נבדק ב-2021-04-20.
- ^ Kirschner, Ann (2006). Sala's Gift: My Mother's Holocaust Story. New York: Simon and Schuster.
- ^ עדות ישראל גוטמן במשפט אייכמן, רשומות משפט אייכמן, 1961.
- ^ Guttman. Smoke and Ashes: The Story of Auschwitz-Birkenau, (Sifriyat Poalim: 1957) p. 133.
- ^ "Prisoner Revolt at Auschwitz-Birkenau". www.ushmm.org (באנגלית). נבדק ב-22 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Teaching about Women and Resistance". teaching-about-women-and-resistance.html (באנגלית). נבדק ב-22 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה)